סוף שנת 2002 תיזכר לעד עבור אוהדי מכבי חיפה כמסע, מן סרט נע עמוס בפלאשבקים: השער של יניב קטן באולד טראפורד, השלושער של איגביני יעקובו, הפצצה של ריימונדס ז'וטאוטאס, ה-GSP בניקוסיה ובעיקר, המנון ליגת האלופות מתנגן כשהפריים בטלוויזיה עובר לראשונה אי פעם לאורכה של קבוצה ישראלית. הערב (שלישי, 22:00, ישיר ב-5SPORT), הירוקים רחוקים כפסע מהיסטוריה, אז זה הזמן להיזכר בראשונים שעשו זאת.
עוד לפני הרגעים העצומים שהוזכרו בפסקה הקודמת, היה משחק אחד שאילולא הדרמה שהתחוללה בו, דברי הימים של הכדורגל הישראלי היו נכתבים אחרת. 28 באוגוסט, 2002: כמעט 20 שנים בדיוק עברו מאז כף רגלם של שחקני אלופת המדינה דאז דרכו באיצטדיון ארנולד שוורצנגר (אמיתי לגמרי) של שטורם גראץ באוסטריה למשחק שנחרט לעד בספרי ההיסטוריה של אלופת המדינה.
מכבי חיפה הגיעה להתמודדות כשהיא ביתרון 0:2 מהמשחק הראשון שנערך לעיני 500 צופים בלבד בסופיה שבבולגריה, יעקובו כבש את שני השערים והשאיר הרבה מקום לאופטימיות עבור הירוקים לקראת הגומלין מול היריבה האוסטרית, בה שיחקו שני שחקנים הקשורים לאלופה הישראלית - יז'י בז'ז'ק (האקס) ואלן מסודי (שעוד יגיע לכרמל בעתיד). אבל נראה כי בכל הנוגע לצד של השחקנים מישראל, האווירה הייתה מעט שונה מזו של שמצטיירת היום.
"במהלך התהליך עצמו עוד לא קלטנו. גם כשהיינו בבתי המלון ולפני המשחקים, פשוט לא קלטנו את העוצמה. פשוט יצאנו למסע הזה, ממשחק למשחק", מספר חלוץ מכבי חיפה דאז, רפי כהן. "היינו קבוצה כל כך מחוברת, שנהננו מהמשחק. לא הסתכלנו על התמונה הגדולה. זה היה ממשחק למשחק. ליהנות ולנצח", הוסיף כהן.
"לא קלטנו את העוצמה" (Getty, Nicholas Kamm)
ואין ספק כי החיבור המיוחד בין הקאדר שבסיסו האיתן נבנה בתקופת אברהם גרנט במועדון והגיע לשיאו באותה עונה תחת יצחק שום, הוא אחד מהסיבות להצלחה של הקבוצה ההיא, שאירחה את כל משחקיה באירופה מחוץ לישראל עקב המצב הבטחוני.
"האירוח בחוץ? מבחינתנו, אי אפשר לדעת אם זה היה לטובה או לרעה", מספר אלון חרזי, מי שהיה אחד מעוגני ההגנה הירוקה. "אבל הניתוק הזה והנסיעות כל הזמן, הרי לא ראינו בית - היינו מנסיעה לנסיעה, אז הבית שלנו היה ה-GSP ותמיד היינו באותו מלון. מדי פעם היינו נוחתים בארץ כדי לנשום אוויר, משחקים משחק ליגה עם הרזרבות שיש לנו כדי לאגור כוח לעוד משחק בליגת האלופות. זה היה מאוד אינטנסיבי, אני חושב שבאותה עונה שחקנים הגיעו לכמות מטורפת של משחקים. אני, אדורם קייסי ואריק בנאדו שיחקנו משהו כמו 67-68 משחקים בשנה - זה היה משהו מטורף, מתיש מאוד".
"היינו חבורה של שחקנים שהם מנהיגים אחד-אחד", המשיך חרזי. "בכל עמדה היו מנהיגים, זו הייתה קבוצה עם המון ניסיון, כזו שלא פוחדת מכלום למרות ששיחקנו נגד קבוצות שלפחות על הנייר יותר חזקות מאיתנו. אני חושב שהמיקוד של כל הקבוצה והחברות של השחקנים זה משהו שקשה להסביר אותו. כשהיינו מסיימים אימון, לא היינו הולכים הביתה, היינו נשארים שם עוד כמה שעות במתחם אימונים. הייתה חברות באמת יוצאת דופן".
בדומה לכהן, חרזי מספר כי המבט קדימה על ליגת האלופות לאו דווקא היה גורם הלחץ. שיאן ההופעות של הירוקים בכל הזמנים הסביר כי משקל ההיסטוריה היה זה שישב בראש של השחקנים: "לפני המשחק נגד שטורם גראץ לא היה הרבה נחת ממשחקים נגד קבוצות אוסטריות. אקח אותך אחורה לעונת 94/95, מכבי חיפה התמודדה נגד קזינו זלצבורג בפלייאוף, שקיבלנו מהם בראש כמו שאומרים. היה חשש מסוים, לא נגיד שלא היה חשש. ועוד נגיד שלמכבי חיפה, ובכלל לכדורגל הישראלי, אין היסטוריה בליגת האלופות - זה סוג של לחץ לספק את התוצאה ולא ליפול ברגע האחרון, כי עשינו כמה משחקים מוקדמים טובים. הכדורגל הישראלי, או לפחות מכבי חיפה באירופה, עשתה דברים יפים - אבל לא במפעל שהוא ה-מפעל. אז באנו לשם עם המון אמונה בעצמנו, אבל אי אפשר להגיד שלא היה חשש. מה גם שידענו שבאוסטריה זו תהיה אופרה אחרת".
"מנהיגים אחד אחד" (Getty, Nicholas Kamm)
ולצד החשש, או האדישות, ישנם כאלו שהגיעו להתמודדות הזו כעוסים. כן, כעוסים. "פגשתי את הקבוצה בשווייץ, כל האווירה הייתה מאכזבת מאוד". הדובר: יעקובו איגביני. החלוץ הניגרי, שנחשב לאחד מסמלי הקמפיין האגדי של הירוקים בעונת 2002/03 בו כבש 5 שערים בשלב הבתים, החל אותו במצב-רוח הפוך מאיך שסיים אותו. "נבחנתי בדרבי קאונטי. הייתי שם שלושה שבועות והם רצו להחתים אותי, אבל לא הצלחתי להגיע בגלל אישור עבודה. זה היה לפני 20 שנה והייתה לי רק הופעה אחת בנבחרת, אז לא יכולתי לשחק בליגה האנגלית. התאמנתי, הכל נראה טוב, אבל הייתי צריך את האישור. זה הכעיס אותי. אז מכבי חיפה התקשרה ואמרה שאני חייב לחזור לארץ", סיפר הניגרי לערוץ הספורט.
יעקובו המשיך: "כעסתי מאוד, פספסתי את המונדיאל של 2002 ואת אישור העבודה. אמרו לי שאני חייב לחזור לישראל מיד אחרי זה, אני עדיין זוכר את המחליף שלי בנבחרת ניגריה שנרשם והלך לשחק באנגליה. הייתי עצבני מאוד. לא הצלחתי להתרכז". ואכן, אחד מגדולי החלוצים ששיחקו בישראל היה רחוק מלעזור לחבריו באותו משחק גומלין. נכון, הוא כבש צמד במשחק הראשון, אך את ההתמודדות בגראץ הוא הפך לסבוכה הרבה יותר. "הכנסתי את האכזבה שלי לתוך המשחק, לא הצלחתי להתרכז, אבל הצלחנו לעלות בסופו של דבר לאלופות - אחד ההישגים הגדולים ביותר שלי בקריירה", סיפר.
"השוונו ל-1:1 בדקה ה-27 משער של ג'ובאני רוסו, אבל אז משום מקום באה ההרחקה של יעקובו ששינתה את המשחק לגמרי", משחזר אלון חרזי. "למרות שהרבנו להתגונן וחיפשנו לצאת למתפרצות, ההחלטה של השופט הייתה שגויה/אמיצה, יכול להיות שהוא היה תחת לחץ, אז הוא הניף את האדום כאילו היה שם משהו מאוד ברור. זה שינה את המשחק, זה דרש מכל אחד מאיתנו להיות עוד יותר עירני ומפוקס, היינו צריכים לעשות שינוי פנימי מבחינה הגנתית ולמעשה לא היו לנו הרבה אופציות התקפיות. זו הייתה התגוננות כמעט טוטאלית", הוסיף. אך למרות זאת, האוסטרים היו זקוקים ל-3 שערים כדי לעלות. מה כבר יכול להשתבש?
ובכן, הרבה. בדקה ה-56 אימרה סאביץ' שיחרר כדור אדיר מקצה הרחבה והכניע את דודו אוואט: 1:2 לשטורם גראץ. 12 דקות לאחר מכן הגיעה ההרחקה של יעקובו, ובדקה ה-72 גינטר נויקירכנר העלה את המארחת ל-1:3. 18 דקות נותרו, הר הגעש באיצטדיון "ארנולד שוורצנגר" מתפוצץ ו-10 שחקנים של מכבי חיפה רחוקים ספיגת שער בודד מטרגדיה ספורטיבית.
ואז, הגיעה הדקה ה-76. כדור חופשי של כובש השער הראשון ג'ובאני רוסו הגיע לאדורם קייסי, המגן השתלט על הכדור, משך אותו עם כיוון התנועה ובעט תוך כדי גלישה את הכדור לרשת העליונה. מכבי חיפה מצמקת ל-3:2, החגיגות על הספסל הירוק לא ידעו דיי. "כבר חשבנו שזה בורח לנו מהידיים, ואז השער של אדורם קייסי גרם לנו להאמין", נזכר רפי כהן. חרזי הוסיף: "כשאדו נתן את הגול, אני חושב שזה היה סימן לכולם שעשינו את זה. זה אמנם לא נגמר, אבל אז עוד היו שערי חוץ וידענו שזה מאוד משמעותי".
אוהדי חיפה בוודאי זוכרים את הלחץ עד היום (Getty, Nicholas Kamm)
חרזי הסביר את התחושות: "לפעמים הטריגר שבין לקבל תבוסה ולהיות מודח, לבין להשאיר את הראש מעל המים, הוא מאוד קטן. השער של קייסי, בשיא הבליץ של שטורם גראץ, נתן לנו אנרגיות מטורפות והרים אותנו לעוצמות והבנה שאפשר אפילו לעשות יותר מלהפסיד. ידענו שנשמור על זה בכל הכוח ולשמחתי גם השער של וואליד באדיר הגיע".
בדקה ה-90, כששטורם גראץ ב-"All out Attack", הגיע באדיר למצב בו הוא יותר חופשי מאי פעם מול שוערם של האוסטרים. הקשר דאז לא התבלבל, חלף על פני האיש בין הקורות וגלגל לרשת - 3:3. מכבי חיפה הופכת לקבוצה הישראלית הראשונה אי פעם בליגת האלופות.
את מה שקרה אחרי המשחק בגראץ נשאיר לזמן אחר, הוא בוודאי לא רלוונטי ליום בו מכבי חיפה עוד לא השלימה את המשימה מול הכוכב האדום בלגרד. מה שבטוח הוא שהירוקים יצטרכו לעבוד קשה מאוד בכדי לסיים את המוטל עליהם. "אנחנו סבלנו בשקט - באמת סבלנו", מתאר אלון חרזי את המחירים שיצטרכו החניכים של ברק בכר לשלם. "בשביל להגיע לרמות האלו אתה צריך לסבול, זה לא רק לא לראות את המשפחה, זה סבל פיזי שקשה לתאר. זה המרדף הבלתי פוסק כדי לאושש את הגוף שלך ולאושש את עצמך מנטלית ממשחק למשחק. אתה יודע שכל משחק אתה צריך להפגין יכולת גבוהה, כי כל 'פיפס' שתעשה ותהיה ירידה ברמה יכול להשפיע על הרבה דברים. אז מי שמוכן לסבול, בסופו של דבר מגיע גם לתהילה. זה כרוך בהמון סבל וכאב".
לקראת ההתמודדות, סימן רפי כהן מספר נקודות דמיון בין הקבוצה ההיא לקבוצה שתשחק הערב ב"מרקאנה" בבלגרד: "יוצא לי ללוות את הקבוצה, הייתי איתם גם ביוון וגם בקפריסין, אני רואה אותם המון בארץ. יש הרבה קווי דמיון - זו קבוצה מחוברת, יש תשוקה, יש הנאה. לפעמים כשלא הולך, אז הקבוצה מחוברת ויש חדר הלבשה טוב עם תמיכה של הקהל, אני לא רואה שום סיבה שהיא לא תצליח".
כעת, 90 דקות מפרידות מין מכבי חיפה להופעה נוספת בשלב הבתים של ליגת האלופות. כמו שהייתה לראשונה שעשתה זאת ב-2002/03, וב-2009/10 הפכה לראשונה שעושה זאת בפעם השנייה, הערב יוכלו ברק בכר וחניכיו להפוך לראשונים שעושים זאת בפעם השלישית. עם 2:3 מהמשחק בסמי עופר, הכל, אבל באמת הכל, אפשרי.
מכבי חיפה תכתוב עוד פרק בהיסטוריית המועדון באלופות? (צילום: אלן שיבר)