תומאס טוכל אחד המאמנים הטובים בעולם הכדורגל היום. בין אם אתם מכניסים אותו לחמישייה, השלישייה או העשירייה הראשונה, קשה להתווכח עם ההישגים של הגרמני בן ה-49. מקום שני, רבע גמר ליגת האלופות וגביע בבורוסיה דורטמונד, גמר ליגת האלופות וצמד אליפויות בפריז סן ז'רמן וזכייה בליגת האלופות והדחה נוספת ברבע עם צ'לסי הפכו אותו למאמן שהצליח להגיע להישגים נאים מאוד גם באירופה וגם במסגרות המקומיות, כשהוא עובר בין תרבויות וגישות כדורגל שונות.
הגמישות הטקטית שלו זוכה להערכה רבה, ובצדק. טוכל אחד המאמנים החכמים בעולם, מצליח להשתוות לקבוצות ולגרום להן להראות טובות יותר באופן משמעותי ממה שהן באמת. במקביל זה, הוא הגיע להישג מעניין לא פחות: תומאס טוכל פוטר מבורוסיה דורטמונד, פריז סן ז'רמן וצ'לסי בתוך חמש שנים וארבעה חודשים. מאז שהוא עזב, אגב, דורטמונד נקלעה למשבר ולא חזרה לרבע הגמר במשך 4 שנים, פ.ס.ז' לא עברה את שלב 16 האחרונות באלופות וצ'לסי כבר הספיקה לתת למאמן לשפוך 300 מיליון יורו בחלון העברות אחד ולפטר אותו.
בעקבות זאת, בעצם, טוכל משאיר אותנו עם שתי שאלות גדולות – למה כל קדנציה שלו נגמרת בפיצוץ? ומה אם הוא בעצם צודק? התשובה, כמו תמיד, מורכבת. בשביל לנסות להבין אותה, ואולי להבין משהו על המאמן שהגיע באמצע העונה לבאיירן מינכן ויפגוש היום (שלישי) את מנצ'סטר סיטי, בואו נזכר בעבר שלו.
כרוניקה של פיצוץ ידוע מראש
עוד מתקופתו במיינץ, תומאס טוכל הוגדר בידי סביבתו כאדם אובססיבי לפרטים. כריסטיאן היידל, המנהל הספורטיבי של הקבוצה, נוהג לספר על הפעם בה הוא החליט להחתים גנן משום שהתלהב מכיסוח הדשא שלו במחנה האימונים של הקבוצה. הנטייה הזאת לשלמות מתבטאת גם בשיטות אימונים לא שגרתיות, החל משעות האימונים ועד למה שקורה באימונים עצמם.
"היצירתיות של טוכל הופכת אותו למאמן מרשים במיוחד", טענו בגרדיאן ב-2017. "הוא לא מפסיק לחקור ולחדש. בין היתר הוא ביקש משחקנים להתאמן בזמן שהם מכדררים כדורי טניס ולהפוך את האימונים שלו לכל כך לחוצים ומורכבים, כך שהמשחקים ירגישו רגועים בהשוואה לכך". חלק מהתרגילים הביזאריים שלו ממשיכים במשך שעתיים וחצי.
בדורטמונד זה עבד. הוא לקח קבוצה עייפה, שבאופן יחסי מיצתה את עצמה אחרי 7 שנים מוצלחות של המנטור יורגן קלופ, והצליח להגיע איתה קרוב לבאיירן מינכן ולרבע גמר ליגת האלופות. למרות ההשוואות, שהיו נפוצות בהרבה בתחילת דרכם של השניים, טוכל שונה מאוד מקלופ: הרבה פחות כריזמטי, מנהל משחק טוב יותר ואדם שדורש הרבה יותר מהשחקנים ומהצוות המקצועי שלו.
"הוא יכול להתפוצץ על שחקנים כי הוא רוצה לנצח", אמר עליו היידל. "הוא רגשי מאוד". אנדראס בק, עוזרו ושחקנו לשעבר, הגדיר אותו כ"אדם קשה" ואחד שדורש להיות מעורב בקבלת ההחלטות. נטייתו להיות חולה שליטה, כך אמרו בדורטמונד, הפכה את המשכו בקבוצה לה יש מנהל ספורטיבי ונציג בעלים לכמעט בלתי אפשרית. הוא דרש לא מעט ובסופו של דבר פוטר, לאחר שהתקשה להתחבר באופן אישי לחלק מהשחקנים ונראה מנותק. הייאוש שלו מהשחקנים ומההנהלה בדורטמונד הפך את הסיטואציה לכמעט בלתי אפשרית, ולכן הוא פוטר ימים ספורים לאחר זכייה בגביע הגרמני.
שונה מהמנטור (GLYN KIRK/AFP via Getty Images)
המקרה של פריז סן ז'רמן לא היה שונה במיוחד. הוא הגיע לקבוצה אחרי אונאי אמרי כשהיא ביקשה ממנו להצליח באירופה, ובאופן יחסי עמד במשימה. מעבר לדומיננטיות המקומית הוא הגיע לגמר האלופות עם ניימאר וקיליאן אמבפה, אמנם עם הגרלה קלה (בה עבר את אטאלנטה ברבע ולייפציג בחצי), על הנייר הכל נראה בסדר, ואז הוא נתן ראיון יוצא דופן ל"ספורט1" הגרמני.
"פריז סן ז'רמן גורמת לי להרגיש כמו פוליטיקאי. אני רק רוצה לאמן, הם הפכו אותי לעסקן. זה קשה מאוד כי יש הרבה מאוד השפעות חיצוניות, זה לא רק כדורגל במועדון כזה", אמר טוכל. "היינו מרחק משחק מזכייה בליגת האלופות ואף אחד לא העריך את זה".
לכן, באמצע חג המולד ולאחר שפ.ס.ז' סיימה במקום הראשון בבית באלופות - הישג אותו לא שחזרה מאז - טוכל פוטר ודווקא בחג המולד. סטירה עם הצד המעליב של היד בגרסת הכדורגל הצרפתי, ואולי עדות למתחים שהיו מתחת לפני השטח.
במקרה של צ'לסי, אתם כבר יודעים, הסיפור דומה. הוא זכה לקרדיט על הזכייה המרשימה באלופות ועל היציבות שהקנה למועדון בעידן בו ממשלת אנגליה החרימה אותו מידי הבעלים רומן אברמוביץ', אבל בסופו של דבר פוטר בידי הבעלים החדש טוד בוהלי אחרי פתיחת עונה רעה. לפי הכתבות שיצאו מיד לאחר הפיטורים, טוכל העביר לסוכנו חלק מהמשימות כמו ניהול הקשר עם הבעלים. הוא הרגיש שהוא לא קיבל את ההחתמות שהוא קיבל ולא הצליח להסתדר עם דרישות הבעלים, כולל דרישה ביזארית ל-4:4:3 במערך שכולל 12 שחקנים יחד עם השוער, ובסופו של דבר פוטר.
במקביל, אצל הבלוז עלתה מעל לפני השטח מתיחות רבה עם חלק מהשחקנים. רומלו לוקאקו וטימו ורנר שסיימו את דרכם במועדון הרגישו מבודדים והתאמנו בנפרד במשך תקופה ארוכה, וזה פשוט לא התחבר. בוהלי מינה את עצמו למנהל הספורטיבי הזמני של צ'לסי, התעמת עם טוכל ואז פיטר אותו. הקבוצה תמנה בקיץ את המאמן הרביעי שלה מאז טוכל הגיע, שפכה הון עתק והפסידה מיליארד יורו בשנה אחת. בוהלי הגדיר את טוכל כ"סיווט", הגדרה שחזרה בחלק מהמקרים, והסירוב של טוכל להחתים את כריסטיאנו רונאלדו השפיע. אז ככה, בעצם, מפוטרים מ-3 מועדוני ענק תוך 5.5 שנים.
איבד שחקנים (Robin Jones/Getty Images)
הם כועסים, הוא צודק
בדיעבד, חד משמעית, טוכל צדק. היו לו קבלות די מרשימות בצ'לסי, בפ.ס.ז' ובדורטמונד ואף אחד מהמועדונים לא הלך קדימה – במקרה של דורטמונד בגלל נסיבות כלכליות וליגה חד צדדית, במקרה של פריז וצ'לסי בגלל ניהול מזעזע – אחרי שהוא עזב. לא מופרך להגיד שפריז וצ'לסי אף מתחרטות על העזיבה שלו.
וכאן, אגב, נכנסת גם השיטה של טוכל. הוא מאמן שנחשב כאמור לגמיש במיוחד אך דורש לא מעט מהשחקנים שלו, גם באימונים וגם במשחקים עצמם בדמות משמעת טקטית ופיזית גבוהה. כשזה עובד זה נראה נהדר כמו בקמפיינים של צ'לסי ושל פ.ס.ז' באלופות, אך ברגע שיש דעיכה היא מהירה וכואבת במיוחד.
צ'לסי נראתה מזעזע בתחילת העונה הנוכחית, פ.ס.ז' לא שלטה בשנה שעברה ובשני המקרים השילוב בין העדר התוצאות לבין הביקורת מתחת לפני השטח התפוצץ לטוכל בפנים. קל לדרוש הרבה כשאתה מנצח, אבל כשאתה מפסיד מתחילים לשאול שאלות.
כשהוא הגיע לבאיירן מינכן, הוא הגיע למועדון ששואל לא מעט שאלות. הבווארים פיטרו את יוליאן נגלסמן אחרי עונה לא רעה בצעד מפתיע במיוחד ועם חדר הלבשה מלא בכוכבים וחסר מוטיבציה, כשגם פפ גווארדיולה לא הצליח שם והאנזי פליק, המאמן המצליח ביותר שלהם בשנים האחרונות, עזב אחרי שנה וחצי.
השילוב בין אגו בחדר ההלבשה לבין הטוטאליות, הפתיל הקצר וסגנון המשחק של טוכל לא נראה מבטיח, אבל במשחקו הראשון באיירן נראתה טוב במשך 70 דקות כשניצחה 2:4 את בורוסיה דורטמונד. היא אמנם הודחה מהגביע מול פרייבורג ועלולה לאבד את האליפות, אבל הבווארים הלכו על סוג של מהלך נואש בניסיון לזכות בליגת האלופות.
הימור מעניין (Markus Gilliar - GES Sportfoto/Getty Images)
טוכל, מאמן שלא מחזיק שלוש שנים בקבוצה, מגיע לקבוצה שאף מאמן לא סגר בה יותר משנתיים אחרי פפ גווארדיולה. הוא המאמן השביעי של באיירן מאז 2016, כשבתווך גם קרלו אנצ'לוטי לא הצליח שם. לכן החיבור הזה מרתק: טוכל יכול לעלות את מפלס הלחץ על המגרש ומחוצה לו, ואם השחקנים של באיירן יגיבו בהתאם ויזכו בליגת האלופות הוא יקנה את עולמו. גם אם כולנו בטוחים שב-2026 הוא כבר יהיה בקבוצה אחרת.
הגמישות הטקטית הזאת תהיה מכרעת במפגש הכפול הזה. טוכל לא אמור, רוצה או יכול להמציא את הגלגל בשבועות הבודדים שלו בתפקיד. יש לו שחקנים חכמים, יכולת לנצח מפגשי נוק-אאוט והבנת משחק נהדרת שמשמעותית גם במשחק עצמו, בטח לקבוצה שעברה את רבע גמר ליגת האלופות פעם אחת ב-4 העונות הקודמות. מאמנים צריכים לנצח משחקים עם היכולת להתאים את עצמם ליריבים, והחיבור בין הידע העצום של טוכל לבין היכולת של שחקנים כמו יושוע קימיך, לאון גורצקה ותומאס מולר לשנות עמדות מכרעת.
מול מנצ'סטר סיטי והנעת הכדור שלה ללחץ הבווארי תהיה חשיבות עצומה, וטוכל יודע שהמטרה המרכזית שלו היא לא לספוג שערים ולתת להתקפה לעשות את שלה. הוא כבר הספיק לאבד תואר אחד וקשה לדעת כמה הצליח לאחד את השחקנים, אבל הניסיון של חלקם (שרצים ביחד שנים) והגיוון יכולים לאפשר לו לממש את התוכנית הטקטית שהוא רוצה. אם הוא יצליח, כפי שראינו בעבר, זה כנראה יגמר בזכייה בליגת האלופות. אם לא, אז תוך שנה וחצי אנחנו עשויים למצוא אותו במקום אחר.