עד לסביבות הדקה השבעים אתמול, היה לי בראש טור אחר לגמרי מזה שאתם עומדים לקרוא כרגע. באוויר ריחף חשש, אמיתי, מוצק, מעוגן במציאות, שמא מכבי חיפה בדרך לפאדיחה עצבנית בדברי ימי משחקיה באירופה.
החום והלחות הישראליים הם אולי נשק נגד קבוצות מסויימות, אבל כפי שנראה אתמול בבירור, לא נראה שלקבוצה שבאה ממלטה זה הפריע במיוחד. הספרטנס נתנו משחק הקרבה עצבני, ואפילו עלו ליתרון, שומו שמיים, מול מכבי חיפה תקועה ואנמית, אחרי טעות קשה של ג'אבר בהחזרת הכדור אחורה.
טוב, עם כל הכבוד לספרטנס ולהקרבה שלהם, הסיפור האמיתי היה הסירבול, הרכות והאדישות, אפילו, מהצד שלנו. חלק מן השחקנים עלו למשחק הזה כאל מעין "אודישן" לקראת העונה הקרובה, מתוך הבנה שיהיה עליהם להיאבק על כל דקת משחק, ואפילו על הזכות ללבוש את גופיית הסגל. קשה לומר שהיה זה אודישן מוצלח בעבור אלו שנבחנו בזכוכית מגדלת, וגם מול קבוצה חלשה למדי, הם לא הצליחו להביא את עצמם - ואת הקבוצה - לידי ביטוי.
האמת שזה לא היה משחק מזעזע של המחליפים, דוגמת גוני נאור, או מאור קנדיל, נניח. הם היו בסה"כ בסדר, אבל תמהיל השחקנים על הדשא לא הצליח להוליד כמעט שום כדורגל חיובי. היה חסר סטארטר לכל הסיפור הזה, איזה פלאג שיצית ניצוץ של כדורגל חיובי.
ברור שמדובר במשחק לפרוטוקול, ברור שמסאי דגו רצה להנהיג רוטציה לקראת השבוע המאתגר שבא עלינו, וברור שההתמודדות הוכרעה כבר ברבע הדרך בין שתי הקבוצות. עם זאת, הקהל שמגיע לסמי עופר והקבוצה שרצה כאן כבר מספר שנים הציבו רף מסויים של הופעה ודרישות מקבוצות בירוק. הפסד סנסציוני ומביש לחאמרון ספרטנס, בבית, בבכורה של מסאי דגו על הקווים בסמי עופר, בבכורה המחודשת של ליאור רפאלוב בירוק, בהחלט לא עונה על הדרישות האלו ויכול היה בהחלט לייצר סחרור, לא פחות, באקלים החיפאי נטול הפרופורציות.
דגו. יש ממה להיות מודאג (אלן שיבר)
בסופו של דבר, עם כניסת שחקני ההרכב הראשון במחצית השנייה, הובהרו שלושה דברים מרכזיים: א. בהרכב מלא, זה נראה דומה מאוד לעונה שעברה. זו קבוצה מיומנת שרצה כבר כל כך הרבה זמן ביחד, ותיקתוק הכדור שלה הוא חוויה לעיניים, לא משנה מי היריבה.
ב. כשנשמע קול ה"שה לה לה", מתחילה הספירה לאחור לקראת שער הניצחון.
ג. שנה הולכת, שנה באה, אבל הלב הפועם של מכבי חיפה היה ונותר מספר 8 ירוק.
בהזדמנות זו, אני רוצה לברך את חביב אלבי, נור עיני, דולב חזיזה, על הולדת בנו/בתו, לא סגור מה זה והוא די חשאי בעניין, מסתבר.
אתמול, בכל אופן, הוא היה אביו ומולידו של המהפך, עם שני מהלכים כמעט זהים של קבל הכדור ממסירת עומק אמנותית (בראשון סבע, בשני עלי) ופירגון סופר חברי וגברי, פעם לאריק שוראנוב ופעם לפרנזי פיירו. ההתלהבות והרעב שדולב חזיזה מביא לכל משחק, בכל מסגרת, בכל מצב, אחרי כל כך הרבה הישגים ותארים, זה משהו שכל כדורגלן בעולם יכול לקנא בו ולשאוף אליו. אהבת המשחק, אהבת הקבוצה, אהבת הקהל, הכל מתנקז לשד משחת אחד, שאני מייחל ומאמין שיעלה דרגה העונה גם במספרים שהוא מנפק.
חוזה חדש, בקיצור, זריז. עד סוף הקריירה בירוק, ועוד תוספת נאה לשכר, ויפה שעה אחת קודם. מאוד מקווה שההודעה על המשך דרכו במועדון לשנים הקרובות תצא בהקדם, ובלי שום סעיפי יציאה הזויים.
עוד אחד שמבושש להודיע על הארכת חוזהו, עלי מוחמד, נהנה אתמול גם כן ממשחק מוצלח ביותר. לבטח מוצלח יותר מזה שחווה במלטה. זה כבר היה העלי המוכר, מרחף כפרפר ועוקץ כדורים כדבורה, הדינמו שכולנו מכירים ואוהבים. גם איתו, אין עוד טעם לחכות - יאללה להאריך. כזה נכס אסור בתכלית האיסור להזניח ליד המקרה, שכולנו ראינו מה היא עלולה לעולל לקבוצה במהלך הקיץ האחרון.
תנו לו חוזה (אלן שיבר)
בצד הפושר - מחמוד ג'אבר עם מחצית ראשונה שהזכירה את היכולת החלשה שלו בהכנה עד כה, אבל עם מחצית שנייה של התאוששות והשתתפות נרחבת במעגל התקתוקים של החבורה העליזה מקדימה. מקווה שזו תחילת ההתאוששות שלו מהפציעה, כי באמת שהוא שחקן בספירות אחרות. גם גיבור הקיץ והמתעשר החדש, דיא סבע, נראה תקוע ולא מספיק חד במחצית הראשונה, אבל עם הצטרפות שאר האסים לדשא, סיפק מסירת קסם לחזיזה ונראה הרבה יותר נייד ומסוכן.
באופן כללי, תחשבו רגע על מי שלא שיחק אתמול - סוף פודגוראנו, ענאן חלאיילי, חמזה שיבלי, דין דוד. כל אחד מאלו הוא שחקן רוטציה לגיטימי לחלוטין, ואופציה התקפית מעניינת. אמנם עזב את מכבי חיפה מוציא לפועל בחסד עליון והמלך של הכדורגל הישראלי, אבל בכל זאת - העונה יש לה הרבה יותר כלים התקפיים וגיוון בסגל בחלק הקדמי.
אבל הסיפור המרכזי אתמול נגע, בסופו של דבר, לשחקן אחר לגמרי, ולאו דווקא בשל המשחק שלו. אמנם היה לו משחק לא רע, וכל נגיעה שלו בכדור היא באמת חוויה ורמה אחרת, אבל הביצועים של ליאור רפאלוב על המיקרופון במסיבת העיתונאים היו באמת, ביי פאר, הדבר הכי מרשים שקרה אתמול במתחם האיצטדיון.
איזו פיגורה ענקית, מודל לחיקוי לכל דבר ועניין. הרהיטות, המנהיגות, האינטליגנציה בכל תשובה, ההבנה המוחלטת של המעמד והתפקיד שלו במארג ושל האתוס הירוק. כן, זה בהחלט יכול להיות ריסק להביא שחקן מבוגר כל כך למועדון עמוס אגו וכוכבים, אבל הגישה והיכולת של ליאור רפאלוב הופכים אותי למעט יותר רגוע לקראת העתיד בתוך קיץ עמוס סערות.
צפו במסיבת העיתונאים של רפאלוב >>
במהלך המשחק, קיבלנו כולנו פושים לטלפונים על החתמה מתקרבת ובאה של אחד, צ'אלובה. על פניו, נראה כמו כיוון מרשים ביותר ושחקן בעל שיעור קומה. שלא על פניו, ובכדי שהפוש הבא לא יהיה הפוש שלי את עצמי מגג של בניין גבוה, בואו נמתין עד שהבחור יקשקש על הנייר לפני שנידרש אליו בכלל. הזמן, בכל מקרה, לא משחק לטובתנו, אז כדאי שאם תתקבל החלטה, שתתקבל מהר ולפני שהוא עוזב את הארץ. כבר שבענו משחקנים שעוקצים שבוע במלון על חשבון הברון רק בכדי לשפר עמדות מול קבוצות אחרות.
אז לאחר טבילת האש האירופית של דגו בסמי עופר, שהייתה יותר הימנעות מפאדיחה קולוסאלית מאשר הצלחה מסחררת, מגיע משחק קשה הרבה יותר, ובנוסף - על תואר. כבר בשבת, מחזיקת הגביע בית"ר ירושלים מגיעה בהמוניה לסמי עופר, למשחק על גביע אלוף האלופים. הזדמנות מעניינת לקבל אינדיקציה טובה יותר למכבי חיפה של העונה מול קבוצה רצינית, והזדמנות לבוסט מוראלי ומקצועי משמעותי להמשך.
גם עם המשחק במולדובה באחורי הראש, וגם עם רוטציה נדרשת, תואר זה תואר, בית"ר זו בית"ר ומשחק ענק זה משחק ענק. לא לוותר על אף הנפה, אף פעם. אין גם סיבה.
שבוע טוב וירוק לכולם!