רחוק מכישלון: יאנג בויז פשוט טובה יותר

לפעמים, חלומות מתגשמים. הכוכבים מתיישרים לטובתך וכל הדברים הקטנים מסתדרים ומתלכדים בכדי לסייע לך לעשות את האקסטרא צעד קדימה, בכדי שתוכל להשיג את המטרה הנכספת שלך. ולפעמים ההשגחה העליונה לוקחת את לוח השש בש שאיתו היא קובעת גורלות, ונותנת לך אותו, בכל הכוח, ישר לתוך האף.

בסופו של דבר, הודחנו אתמול מול קבוצה טובה יותר מאיתנו. פיזית יותר, חכמה יותר, כלל שחקניה פשוט טובים יותר מאלה שלנו. הם היו שם בכדי להעניש אותנו בכל שניה שבה הורדנו במעט את הריכוז, והיו לפחות שלוש כאלו.

אבל דחיל רבאק, עד כמה הייתה חסרה לנו טיפה אחת קטנה של מזל, כדי שהכל ייראה אחרת לגמרי ונוכל לכתוב טור שונה בתכלית. דין דוד מול שוער כבר בדקה השנייה של המשחק, שלושה סנטימטרים שמאלה, או פשוט בעיטה חזקה יותר, והכל היה נראה אחרת.

פתיחת המשחק הייתה פשוט פנטסטית, מכל בחינה. גם לאחר ההחמצה של דין דוד, הגיע הגולאסו של חזיזה, שנפסל על חצי שערה באף ושמינית פקק מהנעליים. ואפילו אחרי פסילת השער, היו אלו עשרים דקות של כדורגל סופר חזק, סופר התקפי וחכם מאוד, מקדימה ומאחור, במשחק חוץ מול קהל לא פראייר בכלל.

אבל עשרים הדקות האלו תמו, ומיד לאחר מכן הגיע המהלך החג והמדויק של יאנג בויז, שתקע לנו את הסכין הראשונה בלב. בדיוק במרווח שבו לא נמצא חזיזה, נשלחה הגבהה לאיטן האיום, וכשהוא ודניאל סונדגרן עולים יחד לכדור גובה, יש רק מנצח אפשרי אחד בעימות, גם אם איטן יושב ישיבה מזרחית בזמן ההגבהה.

השער השני היה קומדיה של טעויות, מהסוג שמוציא את הרוח מהמפרשים של כל קבוצה, כשעבדולאי סק הרחיק לאחור עוד הגבהה מהאגף השמאלי שלנו, ואיתמר ניצן במיקום לא טוב הדף לתוך השער. ואפילו לאחר כל אלו, הייתה לנו ההזדמנות לחזור לעניינים, כשפרנטזדי פיירו נגח קשת מעל השוער - שנחתה על המשקוף.

במשחק בבלגרד בעונה שעברה, לצורך העניין, באותן הדקות ובסיטואציה זהה, דניאל סונדגרן הגריל בעיטה של פעם בחיים ושוער של פעם בחיים שהתחברו לכדי שער מקרי בטירוף, שהחזיר את הניצוץ לעיני הקבוצה והביא בסופו של דבר לעלייה.

הפעם, טיפת המזל הקטנה שהיינו צריכים בכדי להתניע מחדש, זו שהייתה חסרה לנו כבר בדקות הפתיחה, לא הופיעה גם בסיום המחצית, והשער הנוסף, שהגיע ממש עם פתיחת המחצית השנייה היה בגדר וידוא הריגה, שהפך את שאר ההתמודדות לגארבג' טיים.

אז כן, היה חסר לנו מזל, אבל לא רק. ריכוז הוא שם המשחק ברמות האלו, וכשאתה לא מביא את עצמך בפוקוס לפעולה המכריעה, מול קבוצה יותר טובה ואיכותית ממך, אתה חוטף בראש. ברור שהתוצאה שיקרה, ברור שיכולנו לעשות דברים אחרת, הכל טוב. אבל בסוף, הקבוצה הטובה יותר ניצחה ועלתה בצדק. אי אפשר לומר שהגיע לנו לעלות אחרי שקיבלנו שלושה שערים כל כך קלים ורכים ברמות האלו.

רבים דיברו על המחסור בקשר אחורי ומגן שמאלי מחליף ועל טעויות הבנייה שנעשו בקיץ. האם היינו נראים אחרת עם מגן שמאלי טבעי שאיננו חזיזה? מסופקני. בכל זאת, המגן הזה שאנחנו מבוששים להביא הוא מגן מחליף, וחייב גם להיות ישראלי. אני באמת לא יכול לחשוב על אופציה ריאלית בפרופיל הזה שהייתה נותנת יותר ממה שדולב נתן. הוא עשה את הקילומטראז' הרגיל שלו, פלוס שער נהדר שהתאדה בחסות הנבדל. החיסרון שלו בחלק האחורי היה יותר תולדה של התפתחות המשחק והשיטה של ווינגר שנשלח ומשחק גבוה, בשילוב עם התקפות מעבר סופר חכמות וממוקדות.

בנוגע לקשר אחורי  - ייתכן ושואו, או קשר אחר, היו מסייעים יותר מג'אבר (שלא היה גרוע או רע בשני המשחקים, אגב), אבל לא במרכז המגרש הפסדנו את המשחק הזה, ואני לא בטוח שזה היה מה שעושה את ההבדל, מול קבוצה עדיפה וטובה יותר בכל ציוות מאיתנו במרכז השדה. זה כנראה לא מקרי שלא הצלחנו לנצח ואף לכבוש מולם בשני משחקים. למזל יש אולי חלק בזה, ולא קטן, אבל כמו שאני עצמי אמרתי, המזל בסוף הולך עם הטובים. והם טובים יותר. מה לעשות.

מכאן, אנחנו מגיעים לסוגיית השוער הכאובה. ובכן, אי אפשר להפיל הכל על איתמר ניצן, זה לא יהיה הוגן, אבל בכל זאת - את השער השני הוא היה צריך למנוע, וזה אני אומר בעדינות המתבקשת. מכבי חיפה חייבת לעשות הכל על מנת להחזיר את ג'וש כהן, ולו בשל תחושת הביטחון שלו והעובדה שהוא שוער טוב יותר בכל פרמטר מאיתמר ניצן. אמרתי את זה גם לאחר משחקים טובים יותר של ניצן, אומר את זה גם היום.

מבחינת האיש על הקווים, מסאי דגו הכין את הקבוצה בצורה יוצאת מן הכלל. תכנית משחק מצוינת, הכנה סופר אופטימלית, אין לי טענה וחצי טענה אליו על המשחק אתמול. גם לא על התגובות למה שקרה במגרש. לבוא בטענות ללמה הוא לא הלך אול אין במצב של 2:0 ליריבה חזקה יותר ממנו במחצית, זה באמת כבר לחפש בכוח. יש הימורים שברור לך לחלוטין שיזיקו הרבה יותר ממה שהם מועילים, ועדיף שלא לקחת אותם. אחד כזה הוא להישאר עם קשר אחורי בודד במשחק חוץ אירופי, מול קבוצה שבכל מתפרצת שלה תמצא את הדרך לפנצ'ר אותך. זה יותר מתכון ללחטוף חמישייה מאשר לייצר מהפך פלאי.

לא הייתי עושה שום דבר שונה ממסאי דגו אתמול, שהרי החלב שנשפך בנוגע להחלטות שלו - נשפך כבר בתיקו בשבוע שעבר.  שם הוא היה צריך לקחת החלטות אחרות ולהמר יותר על התקפה, אבל מול יאנג בויז, גם בבית, ייתכן מאוד שגם להימור הזה היה מחיר. ועדיין, זה הימור שהוא היה חייב לקחת, בסיכומו של עניין.

צריך לומר, עם תום חלום האלופות בק טו בק - מכבי חיפה התכוננה רע לעונה הזו, או למשימה הספציפית הזו ליתר דיוק. האיחור בהבאת שחקני המפתח, סאגת השוער והקשר האחורי, טרגדיית המגן השמאלי המחליף - כל אלו רשומים על גל אלברמן והצוות המקצועי בנקודות החובה. אני לא חושב שזה היה ההבדל בין העפלה לאי העפלה, מהסיבה שפגשנו קבוצה חדה וטובה יותר מהכוכב האדום, עם קבוצה טובה פחות ממה שהייתה לנו בעונה שעברה.

אבל אלו כבר ניחושים. השורה התחתונה היא שהקיץ הזה היה עגום מבחינת ההכנה שלו, התחיל לא טוב כבר במחנה האימונים, עם שחרורי הכוכבים וההיעדרויות של שחקני המפתח בשל משחקי נבחרות (שזה, כמובן, לא באשמת המועדון, אבל בטח לא תרם לגיבוש הקבוצה) והמשיך גרוע הרבה יותר בעיכוב בהבאת שחקנים בעמדות החסרות.

זו בטח לא התנהלות תקינה, ואני מקווה ואף מאמין שהלקחים מהפארסות של הקיץ הופקו ויופקו בהמשך. אפשר כבר לראות עדות לכך בהארכות החוזה האחרונות ובהחתמת מי שנראה כמו בלם סולידי ביותר, ברושם ראשוני, אבל מה שיכריע בסופו של דבר יהיה מבחן המעשה והתוצאה בהמשך.

בכל מקרה, מצחיקים אותי אוהדים שהולכים אבלים וחפויי ראש, כאילו אנחנו חברי קבע בליגת האלופות ואי העפלה למפעל היא כישלון קולוסאלי ומשהו שדורש וועדת חקירה. חברים, עם כמה שזה מבאס, וזה מאוד מבאס, בסוף מה שקרה הוא שקבוצה טובה יותר מאיתנו הדיחה אותנו ממפעל שאנחנו משתתפים בו פעם בעשור, וגם אז אנחנו מגיעים אליו בעיקר בשביל החוויה ובלי יותר מדי יומרות.

הליגה האירופית היא אחלה מפעל, והעפלה אליה היא בטח ובטח לא כישלון של אף אחד. אפשר להתווכח על מה יכולנו עוד לעשות בכדי להעפיל גם העונה, אבל בואו לא ניסחף ונתבלבל - העפלה העונה, בכל קונסטלציה, לליגת האלופות, הייתה בגדר בונוס אדיר ובאמת שאין לנו במה להתבייש או ממה להתבאס על עוד שישה משחקים במסגרת אירופית. בכלל, חכו להגרלה, לכו תדעו איזו הפתעה ואיזו אימפריה תישלח לכאן בהמשך.

חורף אירופי נוסף צפוי לנו, השלישי ברצף, ונוכל לקוות שהמזל שלא היה לנו אתמול ישוב ויופיע גם על הדשא וגם עם שליפת הכדורים בהגרלת הליגה האירופית. איש איש ותקוותיו לגבי יריבות אפשריות.

בינתיים, על קרקע המציאות, הדרך להזדמנות נוספת לכניסה לממלכת האלופות מתחילה עבורנו ביום ראשון. טדי, הפועל ירושלים. הדבר היחיד שחשוב כרגע.

שבוע טוב וירוק לכולם, ברוכה הבאה לחיפה, הליגה האירופית.