המאמן הישראלי המצליח בליגת האלופות

ליגת האלופות, מפעל הכדורגל החשוב בעולם, היא גם מיקרוקוסמוס של תרבויות כדורגל. בשנה שעברה זכה בה מאמן ספרדי עם קבוצה אנגלית, בזאת לפניה מאמן איטלקי עם קבוצה ספרדית ובזאת שקדמה לה מאמן גרמני עם אנגלית אחרת. יש מאמנים ממדינות רבות שהגיעו להישגים יפים, כולל הולנדים, דרום אמריקאים, וכן, גם ישראלים.

ברק בכר, שיפתח היום (שלישי) את העונה השנייה שלו בליגת האלופות, הוא המאמן השישי אי פעם מארץ הקודש שמגיע למפעל. אברהם גרנט המוצלח ביותר לאחר שהגיע לגמר עם צ'לסי, יצחק שום המנוסה ביותר לאחר שאימן ב-14 משחקים על פני שלוש עונות, ובכר יצטרף אליהם כמי שאימנו יותר מ-6 משחקים במפעל עם האוזניים הגדולות. אלי גוטמן, ניר קלינגר ואלישע לוי אימנו גם הם, עם קבוצות ישראליות. מה המשותף, מעבר לארץ המוצא?

החלוץ: יצחק שום, מכבי חיפה ופנאתינייקוס. 2002/03-2004/05
המאזן: 14 נקודות ב-14 משחקים, הפרש שערים של 27:19. פעמיים במקום השלישי, פעם אחת פוטר באמצע שלב הבתים.
יצחק שום הוא אולי המאמן שנמצא במצב הדומה ביותר לזה של ברק בכר. הגיע לליגת האלופות עם מכבי חיפה, ממנה קפץ לקבוצה אירופית מכובדת ורשם בה הצלחות. שום הוביל את פאו לדאבל יווני אחרי 7 שנים בלי זכייה בתואר ופוטר בעקבות סיבות שאינן מקצועיות. הוא ניצח את אולימפיקוס ואת מנצ'סטר יונייטד עם מכבי חיפה, פגש אותה פעם נוספת עם היוונים בשנה העוקבת וצליח לסיים במקום השלישי בבית אחרי 1:3 על ריינג'רס באייברוקס. הוא החזיר את הירוקים, זמנית, לתפקיד המועדון הגדול ביוון עם כדורגל חסר פחד. הוא קיבל סיטואציה קשה, אבל הוציא ממנה את המיטב.

הכדורגל הזה עלה לו בתבוסת 5:0 מול מנצ'סטר יונייטד ב-2003/04, מעין "נקמה" על הניצחון האגדי ההוא של מכבי חיפה, והסגנון הנועז הביא למחמאות כאן בארץ אותו קמפיין של חיפה נחשב לקמפיין המוצלח של ישראלית באלופות אי פעם. "שום לא בנה מערכת נוצצת, אבל יעילה מאוד. אף אחד לא שחזר את ההישגים שלו מאז ואף אחד לא יזכה בעתיד", נכתב עליו ביוון. הוא הספיק לנצח את רוזנבורג בצ'מפיונס לפני פיטוריו בתחילת 2004/05, אך הפסיד לפ.ס.וו של פיליפ קוקו ומארק ואן בומל.

האנדרדוג: ניר קלינגר - מכבי ת"א, 2004/05
המאזן: 4 נקודות, הפרש שערים של 12:4, מקום אחרון בבית.
הקדנציה של קלינגר בצהוב-כחול, חייבים להודות, לא זכורה רק בזכות הכדורגל. אבי נמני שיחק בבית"ר ירושלים לאחר ששוחרר מהמועדון שזכה בלעדיו באליפות, והגיע לצ'מפיונס הודות ההפסד הטכני של פאוק סלוניקי. הסגל של מכבי ת"א, באותו שלב, לא היה זוהר במיוחד. כך למשל הקבוצה פתחה עם שני זרים בלבד בדלה אלפי וסחטה 1:1 מכובד מיובנטוס, ובארץ ניצחה 1:2 את אייאקס של רפאל ואן דר וארט, ווסלי סניידר ונייג'ל דה יונג כשהיא עם סאלם אבו סיאם, אבי סטרול, קובי מוסא, לירן כהן, ארז מסיקה ומושיקו מישאלוף בהרכב. "הלכנו לליגת האלופות כמו אנדרדוג אמיתי", אמר קלינגר עצמו בראיון. "באנו רעים לכל משחק, מלוכלכים, מאוד טקטיים".

הם סיימו את הקמפיין עם 4 נקודות לא רעות בלבד (בבית בו שיחקו אייאקס, יובנטוס ובאיירן מינכן). יכול להיות שמכבי ת"א הייתה משחקת כדורגל טוב יותר אם נמני וטל בנין היו נשארים, אבל קלינגר הלך עד הסוף עם הקבוצה שהביאה לו אליפות, עם כדורגל הגנתי ועם הקסם של ברוך דגו. שניהם הובילו לקמפיין לא רע בכלל.

המחליף: אברהם גרנט – צ'לסי, 2007/08
המאזן: 4 ניצחונות, 4 תוצאות תיקו, 2 הפסדים. הפרש שערים של 12:23, הפסד בגמר.
עברו מאז כמעט 16 שנה, אבל עדיין יש משהו מוזר בכתיבת הביטוי "אברם גרנט, מאמן צ'לסי". הישראלי מונה על חשבונו של ז'וזה מוריניו באחד המהלכים ההזויים ביותר של המאה ה-21, והיה מרחק החלקה אומללה אחת של ג'ון טרי מזכייה בליגת האלופות. בשנתיים מתוך שלוש העונות שקדמו לכך, וגם בעונה העוקבת, צ'לסי הגיעה לחצי הגמר. למרות זאת, אברם עשה מה שז'וזה מוריניו, לואיס פליפה סקולארי וחוס הידינק לא הצליחו לעשות. הוא אף פעם לא קנה את לב השחקנים של צ'לסי, אבל הרשים בנוקאאוט כשחזר מפיגור מול פנרבחצ'ה ברבע הגמר, או כשניצח את ליברפול בהארכה אחרי 1:1 באנפילד.

גרנט, אדם שלא בוחל באמצעים כדי להשיג את מה שהוא רוצה, אולי היה יכול להיות המאמן הישראלי היחיד שזכה בליגת האלופות. צ'לסי שלו הצליחה לשחק כדורגל טוב, כשהוא נתפס כהפך המוחלט מקודמו לתפקיד. "הרבה שחקנים חשבו שהוא יהיה חלש, הם טעו", אמר עליו מיכאל בלאק. "הוא היה אינטליגנט ונתן לנו חופש. הוא לא הוביל את הקבוצה בעצמו, אלא נתן לשחקנים לעשות את זה". דרוגבה, אגדת צ'לסי אחרת, המשיך באותו קו: "הוא נתן לנו אחריות והאמין שנאחנו יכולים לנצח בעצמנו. הניסיון בא לטובתנו".

השמרן: אלישע לוי – מכבי חיפה, 2009/10
המאזן: 0 נקודות, 0 שערים. הפרש שערים של 8:0, מקום אחרון בבית.
"אפס שערים, אפס נקודות", היא שורה שכל אחד מכיר. יש לה לחן משלה, וברמה מסוימת היא עושה עוול עם מכבי חיפה ההיא. נכון, חיפה שיחקה 540 דקות של כדורגל ולא הבקיעה שער אחד, אבל היא הייתה צמודה בחלק מהמשחקים. הרבה יותר ממה שמראה המאזן. לספוג 8 שערים בלבד באלופות, בבית ממנו יצאה פיינליסטית, קבוצה שנעצרה ברבע ויובנטוס? לא רע.

הם הפסידו 1:0 בכל אחד ממחזורים 2-6. במקרה של ההפסד בבורדו הם ספגו שער בדקה ה-83, למשל, במקרה של באיירן שמרו על 0:0 בשני המשחקים אחרי הדקה ה-60 (מול הקבוצה שהגיעה לגמר באותה השנה והדיחה את יונייטד). היו בקבוצה הזאת שחקנים טובים, כמו פיטר מסיללה, בירם כיאל וג'ון קולמה, אבל היה חסר משהו בהתקפה.

האם עדיף לצאת מליגת האלופות בלי נקודות ובהפרש שערים של 16:1? האם לוי היה יכול לנסות לשחק כדורגל קצת יותר התקפי, היה חוטף תבוסות ונמנע מהשיר הקליט הזה שרודף אותו במשך שנים? זאת שאלה מורכבת מדי לכתבה הזאת. לוי לפחות יכול להיות מרוצה מזה שההגנה עשתה עבודה טובה, בהתחשב בנסיבות.

האקזיטים: אלי גוטמן – הפועל ת"א, 2010/11
המאזן: 5 נקודות, הפרש שערים של 10:7, מקום אחרון בבית.
הפועל תל אביב של גוטמן הייתה אחת מקבוצות הכדורגל הטובות ביותר שראינו כאן ב-15 השנה האחרונות. גילי ורמוט, איתי שכטר, ערן זהבי (בתפקיד אחורי מדי), דגלאס דה סילבה ועוד עשו עבודה טובה מאוד, הרשימו מול זלצבורג בפלייאוף ורשמו סיבוב שני חלומי עם תוצאות תיקו מול ליון בחוץ ושאלקה בבית, נוסף ל-0:3 מרשים על בנפיקה ליסבון.

היא הייתה מרחק נקודה אחת בלבד מבנפיקה והמקום השלישי (בבית לא פשוט בכלל) ויכול להיות שחוסר הניסיון של גוטמן ושל שחקניו במעמדים האלה השפיע. רוב השחקנים המעורבים, אגב, התקדמו: דגלאס דה סילבה נמכר בחורף של אותה עונה לזלצבורג. ערן זהבי, וינסנט אניימה, גילי ורמוט, איתי שכטר ודני בונדר עזבו בקיץ. מה היה קורה אם הם היו נשארים ביחד? אם הפועל הייתה מצליחה להתחבר בצ'מפיונס משחק אחד קודם? לעולם לא נדע.

חסר הפחד: ברק בכר – מכבי חיפה, 2022/23 (והכוכב האדום בלגרד, החל מ-2023/24)
המאזן: שלוש נקודות, הפרש שערים של 21:7. מקום אחרון בבית.
ברק בכר מסתכל לקבוצות בלבן של העיניים. במקרה של המשחק מול יובנטוס בסמי עופר זה עבד בצורה נהדרת, ואולי גם בזה של פריז סן ז'רמן שהייתה פחות טובה במשך דקות ארוכות, עד שהתעלתה וניצחה 1:3 במשחק בו שון גולדברג ועבדולאי סק שמרו על ליאו מסי וקיליאן אמבפה. מצד שני, זאת הגישה שהובילה אותו להפסיד 7:2 ו-6:1 בשני המשחקים האחרונים שלו בקמפיין.

למרות זאת, הגישה של בכר והקמפיין של חיפה הצליחו להביא אותו לכוכב האדום בלגרד – אותה קבוצה שהדיח בפלייאוף האלופות – והוא המאמן הישראלי השני שהגיע בקיץ לקבוצה שמשחקת באלופות. הוא המאמן הישראלי השני שמתחיל יותר מעונה אחת במפעל הגדול מכולם, והגישה שלו תהיה מרתקת.

סנסציה והופעות טובות יכולות להקפיץ את הקריירה של בכר, בדומה למה שקרה לפאולו פונסקה או רוברטו דה זרבי אחרי שחטאר דונייצק. על הנייר סיטי עוד יכולה לנצח 0:6, אבל הנייר אף פעם לא עניין את ברק בכר. בצדק? נגלה הערב.