מה נזכור משמינית גמר ליגת האלופות של 2024/25? את הפנדל של חוליאן אלבארס, את התחושה שדרווין נונייס עומד להחטיא עוד הרבה לפני שהוא הניח את הכדור על 11 המטרים, את הכדורגל העילאי של לאמין ימאל ואת אוהדי איינדהובן שרים בהתלהבות כשהם בפיגור 9:2 בסיכום שני המשחקים.
אולי גם נזכור את ההשלכות של שלב הליגה, כשהמדורגת ראשונה ליברפול הודחה מול המקום ה-15 פריז סן ז'רמן, כשבעולם בלי ההגרלות בתוך השמינית היא הייתה מול המנצחת בין מקום 16 (בנפיקה ליסבון) למקום ה-17 (מונאקו). אנחנו נזכור איזה דבר כיפי זה כדורגל, כשהוא טוב.
אנחנו כנראה לא נזכור את ההארכות. ריאל ואתלטיקו מדריד שיחקו במשך חצי שעה של כדורגל בה הייתה הזדמנות גדולה אחת של ממש, ואולי מצב אחד לזכות פריז סן ז'רמן שישבה על השער של ליברפול עד שריקת הסיום. למרות זאת, מדובר בחצי שעה נוספת ששיחקה לטובת ארסנל באנגליה ובעיקר לטובת ברצלונה שמתחרה עם ריאל ואתלטיקו מדריד בספרד.
לפי המספרים של אופטה ו-365, במשחק בין ליברפול ופ.ס.ז' שיחקו 73 דקות נטו מתוך 129 דקות, ובדרבי המדרידאי שיחקו 81 דקות מתוך 127. בשני המקרים אלה נתונים טובים מאוד ביחס לכל ליגה אחרת, גם כי היו כאן ארבע מעשרת הקבוצות הכי טובות בעולם, אבל המון זמן שהלך על פארש. לכן, בפרפרזה על הפרפרזה של ג'רי סיינפלד לטולסטוי, נשארנו עם שאלה אחת - הארכות, What are they good for?
מרסלו. בעיה שנמשכת שנים (Getty)
כבר היו ניסויים לשנות את שיטת ההארכות. הוותיקים שביניכם בוודאי זוכרים את שער הזהב, מצב בו המשחק ממשיך עד שקבוצה אחת מבקיעה, ואז את "שער הכסף" (בו משחק היה מופסק במחצית של ההארכה אם קבוצה הייתה ביתרון מספרי). האחרון בוטל ב-2004/05, ומאז אנחנו עם ההארכות.
אמנם ראינו שתי הארכות בשמינית גמר האלופות השנה, אך זה יחסית חריג. ב-2023/24 היו שלוש כאלה, ב-2022/23 לא היו בכלל. השנה האחרונה בה משחק הוכרע בהארכה בצ'מפיונס הייתה 2021/22, שנת הקאמבקים של ריאל מדריד. בליגה האירופית, אגב, הסיטואציה דומה - ארבע הארכות בשתי העונות הקודמות אחרי שלב שמינית הגמר. שם היו הכרעות ב-120 דקות, לפני פנדלים.
לא צריך להגזים ביותר מדי נתונים. אנחנו רואים את זה בעיניים שלנו - קבוצות, בהרבה מאוד מקרים, מעדיפות "לחכות" לפנדלים במקום לנסות לשלוח שחקנים קדימה ולהסתכן בהפסד בחצי השני של ההארכה. לפי מחקר שפורסם ב-Journal of Sport and Health Science ב-2022, שחקנים רצים משמעותית פחות, מכסים בין 5% ל-12% פחות שטח, בועטים פחות לשער וצריכים יורת זמן כדי להתאושש.
מעבר לזה, ההארכות לוקחות המון זמן. במקרה של הדרבי המדרידאי, עברו ארבעים דקות בין שריקת הסיום אחרי תשעים דקות והפנדלים שהתחילו ב-23:33 שעון ספרד (ו-00:33 בשעון ישראל). במקרה של ליברפול - פ.ס.ז', היו ארבעים ושתיים דקות.
אי אפשר לבוא בטענות לשחקנים על זמני ההפסקה בין מחציות או הקצב האיטי בהארכה עצמה, בהתחשב בזה שהם בני אנוש וגם הם יודעים שמחכים להם פנדלים מאוחר יותר. אף אחד לא רוצה להחטיא פנדל, ושחקנים רוצים לשמור על עצמם בעונה ארוכה. לכן, אגב, אנחנו רואים ירידה איטית באינטנסיביות של הכדורגל וקבוצות כמו ליברפול שמנסות להתבסס על כדורים ארוכים ושליטה במאמץ. אי אפשר, פיזית, לשחק בקצב גבוה בתדירות הזאת מבלי להפצע.
הראש בפנדלים (Getty)
לכן ההארכות הולכות ונעלמות. הקופה אמריקה האחרון, טורניר הכדורגל הגדול ביותר בעולם שלא בשליטת אופ"א או ישירות של פיפ"א, לא כלל הארכות עד הגמר עצמו. שלושה מארבעת רבעי הגמר, כולל ארגנטינה - אקוודור ואורוגוואי - ברזיל, הלכו ישירות לפנדלים. הגמר, אגב, הוכרע בהארכה.
לפני כחודש דווח בגרדיאן כי גם אופ"א עצמה שוקלת לבטל את ההארכות בליגת האלופות, אם וכאשר החל מ-2027 בה חוזה זכויות הטלוויזיה החדש נכנס לתוקף. בעלי המניות השונים וארגוני השחקנים כאחד טוענים כי מדובר בעומס לא הכרחי, כאשר השחקנים רוצים גם לצמצם את המשחקים וגם את הבית-חוץ.
פתרונות ביניים אפשריים אחרים כמו להוריד את ההארכה ל-20 דקות רצופות (במקום שני חלקים של 15 דקות) הם לא בהכרח רעיון רע, אך פשרה קטנה מדי ועוד עומס. גם העלאת מספר החילופים, שכזכור עמד על שלושה לפני הקורונה ועלה לחמישה עם אחד נוסף בהארכה, לא באמת עובדת. מאמנים מעדיפים לשמור את החילוף עצמו לפנדלים, כשאנדריק וגונאסלו ראמוס עלו דקות בודדות לסיום. הראשון לא היה ברשימת הבועטים הראשונים (אך החליף את ויניסיוס שהחטיא פנדל במהלך המשחק), השני הבקיע.
סובוסלאי יורד לספסל. חילופים במחשבה על פנדלים (Getty)
מצד שני, אפשר לטעון שאין צדק בפנדלים. יש יתרון פסיכולוגי (ומתמטי) למי שבועט ראשון, וייתכן שאם ליברפול ואתלטיקו מדריד היו מנצחות בהטלות המטבע באצטדיונן הביתי הן היו היום ברבע הגמר. אנחנו רוצים שכאן תהיה ההכרעה? יותר מ-60% מהבועטות ראשונות מנצחות, כששיטות חדשות כמו A-B-B-A (קבוצה אחת בועטת ראשונה, אז השנייה פעמיים ואז שוב הראשונה) נוסו בארצות הברית ובמקומות אחרים אבל לא נראה שקרובות להכנס.
לא חסרים רעיונות אחרים. האתלטיק הציע משחקים בהם כל קבוצה מורידה שחקן למספר מסוים של דקות (10 על 10, 9 על 9 וחוזר חלילה), תחרויות בעיטות חופשיות, צמצום המשחק ועד רעיונות רדיקליים כמו 10 דקות כל פעם על חצי מגרש כשקבוצה אחת מנסה להבקיע לשנייה, והתוצאה הגבוהה מנצחת וחוסכת את הריצה מצד לצד. היו אנשים שהציעו גם שינויי חוקים.
יכול להיות שעתיד ההארכות יתבסס על מצבים שמזכירים את ה-Volta Football ממשחקי המחשב של EASport, גם אם יותר סביר שנעבור ישר לפנדלים. הכדורגל הוא ענף שמרן, אבל דווקא בתחום ההארכות וההכרעה אחרי 90 דקות הראה לא מעט שינויים. גם פנדלים, כזכור, התחילו בתור המצאה של שני ישראלים מאוכזבים אחרי ההדחה מהאולימפיאדה.