דייגים. ככה כינו אותם בתקשורת המקומית. ודי בצדק. רוב מכריע של השחקנים בקבוצה הנורווגית הצנועה היו דייגים. על הדרך הם גם שיחקו כדורגל. בבית"ר לעומת זאת שיחקו שמות כמו איציק קורנפיין, אלי אוחנה, יוסי אבוקסיס, איציק זוהר, סטפן שאלוי, דוד אמסלם, סרגי טרטיאק, אישטוואן פישונט ועוד. בקיצור קבוצת חלומות. בפועל זה התברר כחלום בלהות. שחקני בית"ר השאננים נפלו ברשת והמפגש בטדי הסתיים ב-5:1 מהדהד לנורווגים.
מאז הכדורגל הסקנדינבי הספיק להתקדם ולהתפתח ואנחנו הספקנו לחוות עוד השפלות אירופאיות, אבל בשורה התחתונה המילה אירופה עדיין מרגשת אותנו וממלאת בנו ציפיות כאילו הלקח ההוא מקיץ 1996 לא נלמד. ואולי הוא באמת לא נלמד.
היום בערב תפתח בית"ר ירושלים את העונה במשחק מול טאוטה במסגרת האירופית. על פניו סיבה למסיבה. הצהובים לא חוו את טעמה של אירופה כשנתיים, היריבה האלבנית נחשבת נחותה והציפיות שלנו לעבור שלב גובלים בשאננות כמעט. נכון, מדובר בקבוצה ותיקה מאוד שזכתה זה עתה בגביע האלבני, אבל גם סיימה את הליגה המקומית במקום החמישי ומחזיקה באליפות אחת בלבד בכל מאה שנות קיומה.
אז למה רק על פניו? פשוט מאוד: לבית"ר יש הרבה יותר מה להפסיד היום בערב מאשר להרוויח. תנצח, זה מובן מאליו. תפסיד ויאללה בלגן. בטח כשמדובר במפגש נוק אאוט ולקבוצתו של משה חוגג לא תהיה אפשרות לתקן במשחק בייתי. טעית, שילמת.
בקיצור, משחק לא מעניין לכאורה מול יריבה אנונימית וצנועה, אבל מאוד קריטי להמשך העונה כולה. בטח כשבוחנים את נקודת הפתיחה של הקבוצה לקראת 2020/21.
יש יותר מה להפסיד הערב מלהרוויח. חוגג (דני מרון)
הודות לקורונה, פתיחת העונה הנוכחית שונה מאוד מכל מה שידענו עד כה. לא זמן אמיתי להתארגן, לא זמן לעקוב אחרי שחקנים, לא זמן למשאים ומתנים רציניים, ובקיצור: לא זמן לעשות שינויים מהותיים. תוסיפו לזה את העובדה שלא היתה אפשרות לצאת למחנה אימונים ותבינו שבית"ר, כמו כל שאר הקבוצות בליגה, צריכה למעשה להמשיך את העונה הקודמת עם שינויים מינימליסטיים ועדיין לייצר אווירה אחרת ובעיקר כדורגל אחר. לא פשוט.
זה נכון שבעתיים במיוחד כשהביקורת על השארתו של רוני לוי כמאמן עדיין מרחפת באוויר וכל מעידה קטנה תרעיד את כסאו עוד לפני שהליגה החלה. מה שאומר כי הקואוץ' ויחד איתו יוסי בניון, היו צריכים להיות חדים מאוד בחודש האחרון. המנהל המקצועי והמאמן היו צריכים להסתכל על השנה הזו כניתוח כירורגי: לגעת בנקודות ספציפיות בודדות ולהיות מדויקים מאוד. שוב, כי אין מקום לטעויות.
להבדיל מדעת רוב האוהדים, לדעתי עשו נכון במועדון כשהחליטו להשאיר את לוי על הקווים. נכון, יש שיגידו כי זה נעשה בלית ברירה בגלל ההיבט הכספי, אבל מכיוון שלא היה זמן למהפכות וגם לא כסף להרפתקאות, הכי נכון היה להשאיר את המאמן לעונה שניה, בה יצטרך ליישם את כל מה שלמד מהראשונה. הוא כבר מכיר את השחקנים, מכיר את הליקויים ומכיר את הבעלים. עכשיו הוא צריך לספק את הסחורה לאוהדים.
בינתיים, עושה רושם שבית"ר התחזקה מאוד בחלק ההגנתי. מרכז ההגנה שלה עדיין צעיר, חזק ומהיר, אבל גם מנוסה. בעיקר בשל העובדה שוורדסקה גדל בשנה ואוראל דגני הגיע לקבוצה. גם המגנים עברו שידרוג קטן והופכים את החומה שלפני איתמר ניצן לבצורה יותר. ולראייה ארבעה משחקי גביע הטוטו עם רשת נקיה.
בקישור הקדמי הקבוצה תלויה בעיקר בשני שחקנים שעשויים להיות הרכש הכי טוב בכדורגל הישראלי העונה, למרות שהם בבית וגן כבר תקופה: עידן ורד ומיכאל אוחנה. הראשון חזר להוריד חלודה אחרי השבתה ארוכה וכעת זה הזמן שלו להיכנס לכושר ולהנהיג את הקבוצה. השני הגיע בקול תרועה רמה, נפצע ויצטרך לפרוע את השטרות הרבים העונה. אם זה יקרה, צפויה לנו חוויה.
גם בהתקפה יש לבית"ר כלים מעניינים. האסלביינק, עטר, אזולאי, גרסיה ואדרי צריכים להביך כל הגנה. עם זאת חסר ללוי חלוץ רחבה אמיתי עם משחק ראש טוב, שידע לסיים את ההתקפות מהאגפים, שם נוח יותר לעטר, גרסיה ושות'.
בקיצור, חומר מספיק איכותי כדי לדלג מעל המשוכה האלבנית הצנועה. אחרת, אחרי השפלות גלימט וקראקוב, אנחנו נכניס למחברת הזיכרונות גם השפלה מול טאוטה, ולוי יכניס למחברת שלו עוד נקודת שפל בדרך לעונת הישרדות קשה מאוד.
בעונה כמו זו, אין מקום לזעזועים. לוי (דני מרון)
בית"ר סוף סוף תהנה ממיכאל אוחנה?