אין דבר שמתסכל יותר אוהד שמבין ספורט מלראות תדמית של שחקן מתרסקת או עוברת טרנספורמציה. עבור אוהדי בוסטון, הקיץ האחרון שבר שני דפוסי חשיבה כאלו. מצד אחד ריי אלן ששנים שווק כאיש החביב, נעים ונאמן אך בסוף העדיף לעבור למיאמי ועזב את הסלטיקס למרות הצעה גבוהה בהרבה. על הדרך הוא חשף סודות מחדר ההלבשה, שמועות על טריידים ושלח עקיצות לכוונו של ראג'ון רונדו (שבבוסטון העדיפו לא להגיב).
מצד שני לברון ג'יימס ששנים לעגו לו על חוסר היכולת בקלאץ' ואופיו הרכרוכי התגלה כווינר ועוד במשחק לפנתיאון דווקא בבוסטון גארדן. תשלבו את שניהם יחד ותקבלו מכה קשה לנפש של האוהד הממוצע בעיר השעועית.
השבר של שתי הפרדיגמות הללו הוביל את קו המחשבה, ויותר מכך את תוכנית הפעולה של הסלטיקס בקיץ האחרון. הרי אין קבוצה שמכירה את ההיט טוב יותר מאשר בוסטון. שלוש שנים ברציפות הן מתגוששות בפלייאוף, בפעמיים האחרונות כשלברון חלק מההיט, זה נגמר לטובת החבורה מהדרום, אבל בפלייאוף האחרון בוסטון הייתה הקבוצה שהקשתה בצורה הרבה ביותר על ההיט והפסידה אחרי שבעה משחקים מפרכים בגלל סגל פצוע ופחות עמוק.
בבוסטון הגיבו אחד לאחד ליתרונות של הקבוצה בצד השני. אם מיאמי משחקת "סמול בול" כשלברון ג'יימס משמש כ-4 ובוש כחמש אז גם הסלטיקס ישחקו בלי סנטר אמיתי כשברנדון באס וקווין גארנט ממלא את תפקיד בעמדה חמש (תהליך שהתחיל בשנה שעברה). אם למיאמי יש חבורה אתלטית שיכולה לשחק במספר עמדות אז גם בוסטון יודעת להחזיר באותו מטבע, בעיקר בשתי העמדות שהכי הקשו עליה – עמדות 2 ו-4 שבמקרה או לא כללו בצד השני את שני הכוכבים של מיאמי, דווין ווייד ולברון ג'ייימס.
"הפסדנו מנהיג, ניסיון וקליעה אבל הרווחנו במקומות אחרים. ההגנה שלנו הרוויחה. לריי הייתה נוכחות בקבוצה אבל הוספנו כמה חלקים ואני מחכה לשחק איתם", סיכם קווין גארנט את הטרנספורמציה שעברה הקבוצה בקיץ.
במקומו של אלן הגיעו שניים שבתקופת הזמן הנוכחית שווים לא פחות. קורטני לי קולע שלשות מצוין (39 אחוז בקריירה) אתלטי יותר, ובוודאי שומר טוב יותר. ג'ייסון טרי יספק את הזריקות במאני טיים וגם יחזיר את החיוכים בחדר ההלבשה שסבל מהקרע בין רונדו לאלן. ההבאה של "ג'ט" נותנת לבוסטון משהו ששנים לא היה להם. ביל סימונס מ –ESPN קורא לשחקנים מהסוג הזה IRRATIONAL CONFIDENCE GUY כלומר שחקן שלא משנה כמה הוא החטיא קודם, הוא לא יפחד לקחת זריקות מכריעות ולקלוע אותם ומי כמו לברון, שהפסיד לו בסדרת הגמר לפני שנתיים יודע את זה.
לא רק על המגרש טרי חסר פחד, גם בקדם העונה הוא כבר הספיק לפתוח את הפה. שימו לב לזה: "המשחק שלי משלים את גארנט ורונדו כי אני אלוף ויודע מה צריך כדי לנצח. ברבע האחרון אני יודע לעשות זאת". ואם זה לא מספיק, אז הגיע ההמשך הזה: "אני הולך לעשות את מה שהג'ט עושה. לטוס הכי גבוה שאני יכול". כן, לטרי באמת אין בעיה של ביטחון ולמען האמת זה לא ממש רע לבוסטון. השחקן האחרון שענה להגדרה הזאת היה סם קאסל ב-2008 ואז זה נגמר... נו, באליפות.
תוסיפו לזה את הצירוף של לאנדרו ברבוסה שיוסיף אלמנט של זריזות ויכולת השגת נקודות במהירות ותקבלו שדרוג משמעותי בעמדה מספר 2 ששימשה כנקודת החולשה בסדרה מול ההיט. אייברי בראדלי שלא שיחק אז בגלל פציעה הופך לאחד משחקני ההגנה הטובים בליגה וכשהוא יחזור בדצמבר, ביחד עם הרכש החדש, לבוסטון יהיה יתרון בעמדה הזו על דווין וייד ואלן המתבגרים.
למרות זאת, ההתאמה המרכזית נוגעת לשחקן הטוב בליגה – לברון ג'יימס. פול פירס בן ה-35 מעולם לא הצליח לעצור את ה-MVP של הליגה והשנה הוא יזכה לעזרה בתחום. ג'ף גרין הוחתם לחוזה ארוך טווח ויעזור לו במלאכת השמירה. כריס ג'וזף הרוקי האתלט יקבל גם דקות בעמדה וברנדון באס שהקשה (אי אפשר באמת לעצור את ג'יימס) עליו בסדרה הקודמת ייקח גם הוא תור ברשימה הזו.
אז בוסטון לא שמה את יהבה בנסיון להשיג סנטר דומיננטי, בגלל שמיאמי הוכיחה שאפשר להצליח גם ללא סנטר ממשי. זו הסיבה שג'רד סאלינג'ר הרוקי המבטיח שהוא "טווינר" בגובה של 2.06 יקבל הרבה יותר דקות מדארקו מיליצ'יץ', ג'ייסון קולינס והרוקי פאב מלו שגבוהים ממנו. הקבוצה תנסה במהלך השנה לא מעט הרכבים ואל תתפלאו לראות גם את כריס ווילקוקס משחק כסנטר, את פירס בעמדת השוטינג גארד וג'ף גרין כסמול פורוורד. דני איינג' בנה באומנות סגל עמוק, ככל הנראה הכי טוב שהיה לו בתקופת גארנט.
אמנם אין לראג'ון רונדו הנפלא מחליף אמיתי אבל בהנחה שלאורך כל העונה מכוונים שם לסדרה מכריעה מול האלופה, אז זה לא ישנה הרבה. בשנה שעברה רונדו היה השחקן השני הכי טוב בסדרת גמר המזרח וזה לא הספיק. השנה עם סגל טוב מזה של מיאמי, מי אמר שבוסטון לא יכולה לעשות את זה?
סדרת גמר המזרח שהופכת למיתולוגית עם השנים הבליטה גם את ההבדל בין שני הקהלים. אלו של מיאמי מגיעים ממש לפני תחילת המשחק מעודדים כשהולך ומקטרים על הקבוצה כשמפסידים וזה של בוסטון שנשאר לראות את הקבוצה שלו מובסת ומעודד עד השניה האחרונה.
כל הדברים הפיקנטיים הללו רק מוסיפים ליריבות ההולכת ומתפתחת בין שתי הקבוצות האלה. ריי אלן ילמד מקרוב את ההבדלים ואולי אפילו יהפוך לסמל מיתולוגי של הקרב הזה. במובן מסוים, זה גם סמלי. אלן שהיה אחד מהטריו הגדול של בוסטון, שגרם למיאמי לבנות קבוצה בדמותה, מצטרף עכשיו לקבוצה שכולם רוצים להידמות לה או להכניע אותה. אז ייתכן בהחלט שבוסטון תנצח את הסדרה בין השתיים, אבל מה שבטוח הוא שלפחות כרגע, מיאמי היא זו שמכתיבה לכל השאר את הצורה שבה קבוצת כדורסל צריכה להיראות, לפחות עד שתימצא הנוסחה הבאה.