ככה זה נראה: ברוכים הבאים לגמר המזרח 2013. ברוכים הבאים למאני טיים. ברוכים הבאים להצגה הגדולה של לברון ג'יימס. השחקן הכי טוב בעולם הוכיח שוב, בפעם-המי-יודע-כמה מדוע שם התואר הזה מוצמד לו כבר שנים ב-NBA. הלילה (בין רביעי לחמישי), במשחק הראשון בסדרה, הוא סידר להיט 0:1 על אינדיאנה אחרי 102:103 מטורף בהארכה. מה זה סידר? סיים עם שורה סטטיסטית צנועה של טריפל-דאבל (30 נקודות, 10 אסיסטים ו-10 ריבאונדים) וקינח בסל ניצחון ששמור לגדולים ביותר.
ובאיזה סטייל הוא עשה את זה. 2.2 שניות לסיום, כאשר מיאמי ביתרון של 2 נקודות, דוויין ווייד ביצע עבירה טיפשית במיוחד על פול ג'ורג', שזרק מחוץ לקשת. הסופר-סטאר בהתהוות של הפייסרס דייק, בקור רוח מדהים, בכל הקליעות ואריק ספולסטרה לקח טיים אאוט כשאינדי בעמדת ניצחון. אלא שאז, קינג ג'יימס קיבל את הכדור ובנונשלנטיות בלתי נתפסת חדר עם כל הכח פנימה והניח את הכדור בטבעת. ככה, קרש-סל. כמו בשכונה. כל כך פשוט, כל כך יפה, כל כך אופייני.
עוד לפני, אפשר היה לחוש את הדרמה הגדולה באמריקן איירליינס ארינה. 17 שניות לתום הזמן החוקי ריי אלן העלה את האלופה המכהנת ליתרון של 3 נקודות, אך ג'ורג' - שוב הוא - קבר שלשת קלאץ' אדירה מקילומטר, 0.07 שניות לסיום, ושלח את המשחק הזה לחמש דקות נוספות. לצערו, היה על הפרקט עוד שחקן קלאץ' טוב ודומיננטי לא פחות.
מעבר לטריפל דאבל הענק, קשה היה שלא לשים לב עד כמה המשחק הזה שייך ללברון. כמה שהליגה הזו היא פשוט שלו. כל מהלך עבר דרכו, כל פוזשן סודר בשבילו. הגדולה האמיתי שלו היא גם כאשר לא ממש הלך לו - הוא ידע למצוא את החברים שלו, כמו כמו כריס אנדרסן, שהיה האקס פקטור עם 16 נקודות מהספסל. במובן הזה, נדמה שמעולם לא היה שחקן שדומה כל כך, בשליטה שלו על הנעשה, מאז ההוא משיקגו.
בכלל, ובלי כל קשר לסיום המטורף, משחק מספר 1 בסדרה הזו השאיר טעם של עוד. אחרי הטיולים הקלילים של מיאמי לגמר מול מילווקי ושיקגו, הפעם עמדה מולה משוכה גבוהה בהרבה, שכמעט "גנבה" את המשחק הראשון ונראית כמו מי שלא הולכת לוותר בקלות. החבורה של פרנק ווגל ראויה לכל המחמאות: נטולת אגו וקבוצתית, כאשר האחרונה שזכתה באליפות בתצורה כזו היתה דטרויט ב-2004. למזלה, לברון היה אז רוקי. היום, עם כל היופי והרומנטיקה שבסגנון המשחק של הפייסרס, פשוט קשה לנצח עד בלתי אפשרי לנצח אותו במודל הנוכחי שלו.
אבל כן, זה לא רק הוא. נכון, לברון הוא חזות הכל אך הצוות המסייע שלו שוב היה שם ברגעים החשובים. ווייד היה פושר יחסית עם 19 נקודות, אבל כריס בוש סיים עם 17 שכללו סל ועבירה חשובים במיוחד בתוך ההארכה. אנדרסן הוסיף כאמור 16 ומריו צ'אלמס סגר את הקלעים בדאבל פיגרס עם 10.
מנגד, ג'ורג' היה הקלע המוביל עם 27 ו-5 אסיסטים, אליהם הוסיף גם 6 איבודים. דייויד ווסט היה בלתי ניתן לעצירה (משהו שספוסלטרה יהיה חייב לתת עליו את הדעת בהמשך) כשקלע 26 באחוזים אדירים - 11 מ-17 מהשדה. רוי היברט תרם 19 ו-9 ריבאונדים ודווקא ג'ורג' היל היה מאופק מאוד עם 7. יאללה, שיגיע כבר משחק 2.