כוכב קבוצתי או פרגון מוגזם? מבט על לברון

אז האם לברון ממקסם את יכולות חבריו? האם ללא לברון האסלם קולע דו ספרתי באחוזים מטורפים בגמר המזרח? האם בלעדיו, כריס האנרדסן, מתקרב בכלל למה שהוא עושה בפלייאוף הזה? וגם אם נסתכל על כמות השלשות החופשיות שלברון יצר לריי אלן זה דיי ברור, שהסיבה שריי לא ממצה את עצמו היא לא לברון, אלא פשוט כי הוא קולע פחות טוב מבעבר.

אז אני חושב שכן. או לפחות קרוב מאד לכך. אם בקליבלנד הוא הגיע לקבוצה ממוצעת מינוס, העלה את הרמה של כולם והגיע הרבה יותר רחוק ממה שהקבוצה שווה באמת, אז גם במיאמי הוא עושה זאת. ובגלל שבמיאמי מדובר בקבוצה הרבה יותר מוכשרת, היא המועמדת הכמעט וודאית לאליפות כבר מתחילת העונה. (עמית זילברבוש)

נכון, ג'יימס חזק ומהיר ואתלטי מבירד וממג'יק בהרבה, אבל בראש הוא יותר דומה להם מאשר למייקל או לקובי. כמו כן, ההשפעה הישירה שהייתה לבירד ולמג'יק על כל הנעשה במגרש הייתה לא פחות גדולה משל ג'יימס, ולרוב נעשתה בדרכים די דומות. לכן ההשוואה במקום.

ואם אנחנו מגיעים לנקודה המרכזית, לגבי היכולת של ג'יימס לעשות את האחרים טובים יותר, אז אני חייב לומר שמבחינתי, יש כאן שאלה והתשובה לא ברורה לגמרי. ראשית, לגבי האסלם – לבחור היו יותר מ-10 משחקי פלייאוף בקריירה של לפחות 12 נקודות בלפחות 60% מהשדה. ככה שלברון ג'יימס הוא לא מה שפתאום הוציא ממנו תצוגה כזו. היו לו דברים דומים לא מעט מקרים בעבר.

שנית, שים לב עד כמה השיח סביב לברון ג'יימס מתעתע. אחרי משחק 5, בו לברון היה מעולה והיתר קלעו באחוזים טובים, הדיבור היה ש"לברון עושה את האחרים טובים יותר". אחרי משחק 6, בו לברון לא היה טוב במיוחד והיתר קלעו באחוזים רעים, הדיבור הוא "אין ללברון מספיק עזרה". אז רגע, כשהם קולעים הוא הגורם לקליעות שלהם, וכשהם מחטיאים אז הם האשמים בהחטאות שלהם?

העובדה שהשיח סביב לברון ג'יימס תמיד מחפש את הדרך להוציא אותו טוב מעוותת את המציאות ואת התפישה שלנו לגבי איכויותיו האמיתיות של השחקן הייחודי הזה. בעיני, בכל אופן, העובדה שבתוך שנתיים חזרנו ממצב שהוא בא עם עוד אול סטאר לקבוצה של סופר סטאר למצב שאנשים אומרים ש"ללברון אין מספיק עזרה" היא לא נקודת זכות ללברון ג'יימס. לא משנה איך ינסו לצייר את זה. (ניצן פלד)

האדרת הלברון
כמו שציינת, נושא האדרת הכוכבים בעולם הספורט הוא אשמתו הישירה של התקשורת, שמחפשת תמיד את הג'ורדן או המסי הבאים. זוהי לא אשמת הכוכבים עצמם. כתבת נכון. ועדיין, אם יש מישהו ב-BA  שראוי להאדרה כיום יותר מכל אחד זהו לברון. אז בוא נדבר רגע על ה"דיווח השקרי" כביכול של סטיבן איי סמית'. אז נכון, יתכן מאד שהוא מגזים לכיוון אחד, אבל אני חושב שגם אתה הגזמת למדי, לכיוון השני. אני אסביר:

1. הקו האחורי של אינדיאנה קלע במשחק מספר החמישי 7 נקודות. נכון, היל, סטיבנסון, אוגוסטין ויאנג הם לא הכוכבים, הם הצוות המסייע של ג'ורג', ווסט והיברט, אבל אחרי שראו בברור שסטיבנסון הוא הערך המוסף בניצחונות של אינדיאנה, ובמשחק 4 גם היל צלף 18 נקודות, היה ברור שאחד המפתחות של מיאמי הוא עצירת שחקני המשנה. התכנית עבדה במשחק הזה. לברון היה חלק עיקרי בה.

2. מאמץ וטירוף הגנתי לא מסתכם בהגנה על השחקן הזורק. הוא מתבטא גם למשל בדאבל אפ של לברון בסוף שעון שמביא לזריקה רעה ומתפרצת מהירה בצד השני. או חטיפת מומנטום של לברון בסוף הרבע שמנעה דאנק. או בגג שנתן במתפרצת (על אף שבסופו של דבר נשרקה עבירת תוקף). ואפילו יותר מכל אלה, הוא מתבטא בלקיחת הריבאונד, כי כמו שלימדו אותנו בקט סל, ההגנה מסתיימת רק אחרי הריבאונד. ללברון היו 4 כאלה ברבע השלישי.

3. לגבי הדיווח של סמית, בצד ההתקפי – מעבר לנקודות, לברון השאיר חופשי את האסלם פעמיים, ואז את צ'למרס, ואז את אלן (שהחטיא), ואז שוב את האסלם. אז אתה בהחלט צודק בעובדות לגבי האסלם. צ'אלמרס מסר לו את שני האסיסטים בתווך. אבל מעבר לכך שאולי הדיווח של סמית' לא דייק במאה אחוז בעובדות, התמונה הכללית שלו, בסך הכל די נכונה.

אם נסכם, לברון נתן רבע שלישי אדיר. פנומנלי. השתלט על המשחק החשוב בסידרה. בעיקר בצד ההתקפי אבל גם בצד ההגנתי. יתכן מאד שהדיווחים בתקשורת היו מוגזמים. אבל אני חושב שהתיאור שלך היה מוגזם לא פחות. (עמית זילברבוש)

1. קודם, לומר שתכנית המשחק ההגנתית של מיאמי היא להוציא מהתמונה את הצוות המסייע זו פשוט טעות. זו לא התכנית שלהם. הם היו מתים שהיל וסטיבנסון ינסו כל משחק לנצח אותם. התכנית שלהם היא ללחוץ בפיק אן רול, ולהתפלל שווסט או היברט לא יקבלו כדורים במצבים טובים סביב הסל.
שנית, לומר ש"לברון היה חלק עיקרי בתכנית הזו" זו גם טעות. חזרתי לרבע השלישי – עליו סטיבן איי סמית' אמר במפורש ש"לברון שיחק הגנה כמו פיראנה והייתה לזה השפעה מדבקת על חבריו לקבוצה" – ובדקתי אחד לאחד מה היה חלקו של ג'יימס בבליץ ההגנתי של ההיט.

הנה התוצאות:
מיאמי השיגה 17 סטופים הגנתיים. ג'יימס היה מעורב ישירות ב-3 מהם. ב-9 מ-17 הסטופים ההגנתיים לברון כלל לא זז בהגנה. הוא שמר בפינה על שחקן סטטי שכלל לא זז ולא קיבל כדור. 7 פוזשנים של אינדיאנה ברבע ה-3 הסתיימו בנקודות. ב-5 מהם ג'יימס היה מעורב פעיל בשמירה, ב-2 לא. רק פעם אחת בכל הרבע "השחקן של לברון" לקח זריקה, וזה היה סטיבנסון, כמה שניות אחרי שלברון עזב אותו כדי לעזור, וכששחקן אחר של מיאמי בדרך לסטיבנסון ברוטציה ההגנתית.

לכן, גם האמירה שלך ש"לברון היה חלק עיקרי" בתכנית ההגנתית לעצור את סטיבנסון והיל, וגם האמירה של סטיבן איי סמית' שברבע השלישי לברון שמר כמו מטורף ובעצם הדליק את בליץ ההגנתי של ההיט – הן טעויות.

2. כמו שכתבתי – לברון היה מעורב ישירות ב-3 סטופים הגנתיים, ועוד פעם אחת בא לעזרה בפוזשן הגנתי שהסתיים בסטופ. זה, מתוך 17 סטופים שמיאמי השיגה. כל דרך בה העובדות האלה יוצגו כאילו ללברון היה חלק מרכזי בבליץ ההגנתי של מיאמי ברבע ה-3 היא עיוות של המציאות.

3. לגבי הצד ההתקפי – אחרי ששיקר לגבי הצד ההגנתי, סמית' השמיט חלקים מהאמת כדי להגזים ולפאר את הצד ההתקפי. זה מה שהוא עשה. האם לברון היה גדול ברבע השלישי בהתקפה? בוודאי. הוא היה עצום. אז בשביל מה לעוות את האמת ולהגזים סתם? עם זה יש לי בעיה. לא עם לברון.

ולגבי הסיכום שלך – אם אני בא ואומר שלברון נח בהגנה ברבע השלישי, ואז הנתונים מראים שהיה מעורב ישירות במקסימום 4 מתוך ה-17 סטופים שמיאמי השיגה, אז אני לא מגזים – אני מדייק בעובדות. כשאתה כותב ש"לברון השתלט על המשחק החשוב בסדרה... גם בצד ההגנתי", אתה פשוט חוטא לאמת. (ניצן פלד)