1. 5 נקודות ב-2 מ-6 מהשדה ו-3 איבודי כדור. ככה נראית שורה סטטיסטית רעה. אבל כשמדברים על מאנו ג'ינובילי, השורה הזו הופכת לשורה סטטיסטית רעה מאוד. הספרס לא יכולים להרשות לעצמם לקבל תפוקה כזו מאחד משלושת הסטארים שלהם, והם יהיו חייבים להכניס אותו לעניינים מוקדם מאוד במשחק השלישי בסן אנטוניו. הם יוכלו לשחרר את ג'ינובילי לזריקות מבחוץ דרך תרגילי קלעי, לאפשר לו לשחק פיק-אנד-רול עם דאנקן, או אולי פשוט לא לתת לו לכדרר כל כך הרבה. כי אם שופטים לפי איך שהוא נראה אתמול, אולי כבר עדיף לספרס לתת לטיאגו ספליטר לרכז את המשחק (כל עוד ספליטר כשיר מנטלית לשחק. בכל זאת, אחר החסימה המדוברת של לברון – אי אפשר לדעת).
2. עוד הופעה נהדרת מדני גרין. 17 נקודות בלי החטאה, כולל 5 מ-5 לשלוש (שיא לכמות שלשות בלי החטאה במשחק גמר). ומעבר לזה, גרין יוכל לספר לנכדים שהוא בכבודו ובעצמו חסם את לברון ג'יימס, ואפילו לקח אותו לטבעת וקלע עליו לייאפ שנתן לספרס את היתרון ברבע השלישי. רק חבל שזו לא הייתה החסימה הכי יפה במשחק. הרי בכל זאת, באמת חשבתם שלברון ירשה לעצמו להיות בצד הלא נכון של עשרת המהלכים הגדולים של היום?
3. לברון ג'יימס קלע 4 נקודות ב-2 מ-7 מהשדה במחצית הראשונה. גם זו שורה סטטיסטית רעה. במיוחד כשמדובר בג'יימס. ובאמת, אם תשאלו כל בן-אדם בעולם שלא קוראים לו אריק ספולסטרה מה הוא חושב על השורה הסטטיסטית של לברון אחרי המחצית הראשונה, רוב הסיכויים שהוא יגיד לך שהיא עלובה. אבל ספולסטרה? כנראה שהוא לא יהיה כל כך מופתע. בדיוק כמו במשחק הראשון, מיאמי התעקשה להכניס את ווייד, בוש ושאר השחקנים ששמם הפרטי אינו לברון לעניינים כבר בשלב מוקדם.
כדי לבדוק את הנושא הזה לעומק, החלטתי ללכת אחורה אל כל פוזשן של מיאמי ולבדוק מה עשה לברון. אז ככה: במחצית הראשונה, מתוך 38 פוזשנים של ההיט, לברון כלל לא נגע בכדור ב-15. ב-12 פוזשנים נוספים הוא נגע בכדור אבל לא יצר איתו שום מהלך לכיוון הסל. בפוזשן אחד נוסף לברון משך אליו עזרה במהלך שלבסוף נגמר בסל, ורק ב-10 פוזשנים הוא זרק לסל או מסר אסיסט. בקיצור, רק ב28% מהפוזשנים שלה, מיאמי הלכה לקינג ג'יימס. זו המשמעות של הניסיון להכניס את הצוות המסייע לעניינים.
כמובן שבמחצית השנייה הדברים השתנו, בעיקר בריצה הגדולה של מיאמי. ב-14 הפוזשנים של אותה ריצת 5:33, לברון היה מעורב בכולם. כולם. 100%. הוא קלע חמישה סלי שדה, מסר שלושה אסיסטים, שיחק פיק-אנד-רול עם מריו צ'אלמרס ארבע פעמים (כולם הובילו לסלים או למצבי זריקה נוחים), משך אליו עזרה פעם אחת ואיבד כדור אחד. אז מר אריק ספולסטרה היקר, בפעם הבאה שאתה מנסה להכניס את שאר החבר'ה לעניינים, רק תדע כמה דברים: אתה משחק בסן אנטוניו, הרול פליירס לא יצליחו לנצח לך את המשחק, והספרס לא יאבדו שוב 16 כדורים בכזו קלות. ולברון ג'יימס, במשחקים הבאים אתה תצטרך לקחת אחריות משלב יותר מוקדם במשחק, כי כשמשחקים בחוץ – סופרסטארים מביאים ניצחונות. לא הצוות המסייע. שזה מה שווייד ובוש הפכו להיות.
4. ועדיין, אצל מיאמי הכל מתחיל בהגנה. ובמקרה של הסדרה מול סן אנטוניו, מדובר ספציפית בהגנה נגד הפיק-אנד-רול, הנשק הכי קטלני של הספרס. אחרי שנהגו ללחוץ ולשלוח שמירה כפולה על הגארדים הקבוצה היריבה במהלך הזה, במשחק השני מיאמי עברה לגישה אחרת. ההיט החליפו כמעט על כל פיק-אנד-רול, לא אפשרו סלים קלים כתוצאה מהתגלגלות לטבעת, ונתנו לגבוהים שלהם לשמור על טוני פארקר ושות' באחד-על-אחד אחרי החילוף. זה עבד. פארקר סיים עם 13 נקודות באחוזים רעים, דאנקן בכלל לא הגיע לדאבל פיגרס, וג'ינובילי היה גרוע. ומשחק החסימות והפיק-אנד-רול פשוט נעלם כלא היה. בסדרה בין שתי קבוצות כל כך שונות, כשאתה מוציא את היריבה מהמשחק הטבעי שלה – אתה מנצח.
5. במצב של 1:27 לסיום הרבע השלישי, ובעיצומה של הריצה הקטלנית של מיאמי, טים דאנקן עמד על קו העונשין. הוא החטיא את הזריקה השנייה, אבל קוואי לנארד הצליח להשתלט על הכדור החוזר והוציא את הכדור בחזרה לטוני פארקר. הצרפתי קלע שתי נקודות, אבל כל הקרדיט מגיע ללנארד. המהלך הזה מסמל בדיוק את מה שלנארד נותן לספרס בסדרה הזו – מלחמה, עבודה קשה, והרבה ריבאונדים (בכל זאת, היו לו 14 במשחק השני, כולל 8 בהתקפה). אז נכון, הסל של פארקר לא הצליח לעצור את מיאמי. אבל בסדרות גמר מותחות וצמודות, המהלכים הקטנים יכולים לעשות הבדל גדול. ואם לנארד יאפס את הידית מחוץ לקשת ויחזור לקלוע אתהזריקות החופשיות שלו, היכולת שלו לא תישכח. אבל עד אז, הוא עדיין יהווה פקטור חשוב בסדרה. גם אם רוב האנשים בכלל לא ישימו לב.
6. במשחק הראשון בסדרה השופטים נתנו לשתי הקבוצות לשחק פיזי, כיאה למעמד. כמה פיזי? השופטים ביום חמישי שרקו 25 עבירות בלבד, הכי מעט בהיסטוריה של גמר ה-NBA. אבל במשחק השני המגמה החיובית הזו עמדה בסכנה. הסיבה: ג'ואי קרופורד שובץ למשחק. לקרופורד ולספרס יש היסטוריה קטנה. ב-2007 קרופורד הרחיק את טים דאנקן ממשחק בעונה הסדירה אחרי שזה צחק על הספסל. כן, צחק על הספסל. לטענת דאנקן, קרופורד סינן לעברו באותו ערב הזוי: "רוצה מכות? רוצה ללכת מכות?".
התקרית ההיא גרמה להשעייתו של קרופורד עד לסיום אותו עונה (כולל הפלייאוף), אבל אל דאגה – קרופורד חזר. במשחק 4 בין מיאמי לאינדיאנה בגמר המזרח השנה קרופורד והצוות שלו שרקו 55 עבירות (שש מהן ללברון ג'יימס)! בכל מקרה, קרופורד ושאר השופטים שרקו 31 עבירות בלבד במשחק השני והכי חשוב – המשיכו את המגמה החיובית של "לתת לשחקנים לשחק". ובינתיים, נראה שקרופורד כבר נרגע ואינו מעוניין ללכת מכות עם דאנקן יותר. תודה לאל על טובות קטנות.
7. 16 איבודי כדור היו לספרס במשחק אתמול. דוריס ברק ביקשה מפופוביץ' שייתן לה הסבר אחר. הוא לא התאפק. איבודים. זו הסיבה להפסד.
8. כמה שזה נשמע מפחיד, אתמול ראינו את לברון ג'יימס מוסיף עוד אלמנט למשחק הגם ככה קטלני שלו – חסימות. לא, לא התכוונתי "בלוקים" (למרות החסימה על ספליטר), אלא חסימות. Screens. משחק הפיק-אנד-רול שלו ושל מריו צ'אלמרס הוכח כקטלני במהלך הריצה של מיאמי, ולספרס לא היו שום פתרונות אליו. אבל סדרת פלייאוף היא סדרה של התאמות, וקשה שלא לסמוך על גרג פופוביץ' בתחום הזה. סן אנטוניו תבוא מוכנה הרבה יותר לכל משחק פיק-אנד-רול בו לברון ג'יימס מעורב כחוסם, ומיאמי תצטרך להראות לנו שהפיק-אנד-רול הזה הוא קצת יותר מסתם טריק שעבד פעם אחת.
9. הספסל של סן אנטוניו חייב לתרום יותר. אז נכון, בפלייאוף הרוטציה מאוד מתקצרת. ובכל זאת, מישהו שאינו שחקן חמישייה בסן אנטוניו חייב לתת אקסטרה. דיברנו כבר על מאנו ג'ינובילי, אבל רצוי שגם בוריס דיאו (שבכלל לא מהווה פקטור בהתקפה), גארי ניל או מאט בונר יתרמו נקודות באופן עקבי. וגם אם הספסל של הספרס עדיין לא יתקרב לזה של מיאמי, עומק מתחיל להפוך למצרך חשוב מאוד בסדרה, והספרס בינתיים בבעיה בגזרה הזו.
10. זה אולי קצת מוקדם מדי לקבוע, אבל בהחלט יכול להיות שמריו צ'אלמרס ביסס את עצמו סופית אתמול כאחד מהביג 3. כשווייד פצוע ומקרטע ובוש ממשיך להיות בינוני, מיאמי הזדקקה להתעלות שלו. והוא בהחלט סיפק אותה. ולא רק כשלברון חסם סידר לו פיק.