26 מיליון הדולר שדטרויט תשלם לג'וש סמית' עד שנת 2020, רק כדי שהוא לא ישחק אצלה, מתבררים כהשקעה החכמה ביותר שביצעה הקבוצה מזה שנים. מאז שהפורוורד שוחרר ב-22 בדצמבר, הפיסטונס ניצחו 6 משחקים ברציפות, ואף אחד מהם לא היה גדול כמו ה-104:105 הדרמטי הלילה (בין שלישי לרביעי) בסן אנטוניו.
המספרים אומרים את שלהם בכל מה שקשור לשיפור של דטרויט. הקבוצה קולעת 13.4 נקודות יותר בממוצע למשחק בלי סמית', שיפרה את אחוזי הקליעה מ-41.3% ל-48.7% ומחזיקה את היריבות על 92.5 נק' למשחק, לעומת 101.1 לפני המהלך המבריק. למעשה, במשך התקופה הזו, הבוכנות מדורגים במקום הראשון במדד היעילות בכל הליגה.
פתאום, אחרי פתיחת עונת מזוויעה של 23:5, סטן ואן גאנדי מוצא את עצמו עם רקורד של 23:11 ויש לו סיכוי ריאלי להשתחל לפלייאוף - אם הכושר הזה יימשך. מדובר ברצף הניצחונות הארוך ביותר של הפיסטונס מזה שש שנים בדיוק, ומדובר בקבוצה שמוקדם יותר השנה הפסידה 13 משחקים ברצף.
מי שפורח מאז שסמית' נזרק, הוא ברנדון ג'נינגס, שקולע 20.1 נקודות בממוצע למשחק ב-51% מהשדה בששת הניצחונות הללו. הלילה הוא גם היה רשום על סל הניצחון הדרמטי עם הבאזר, שהשלים את הסנסציה מול האלופה.
"זה מרגיש טוב. מעולם לא הייתי חלק מרצף של 6 ניצחונות בקריירה, אז זה משהו חדש עבורי, אבל אנחנו עדיין הולכים ממשחק למשחק", אמר ג'נינגס, שהסביר את המהלך האחרון: "ברגע שהגעתי לחצי שלהם, יכולתי לזרוק שלשה, אבל אמרתי לעצמי שאני לא אעשה את זה. כשראיתי שבוריס דיאו יוצא אליי, ידעתי שיש לי הזדמנות טובה לעבור אותו, וזרקתי פלואטר עם הקרש".
ואן גאנדי יודע שבסופו של דבר, גם אלילת המזל הייתה לצידו הלילה: "אנחנו הולכים ומשתפרים. אם אתה נשאר בעניינים, לפעמים המזל נוטה לטובתך. היה לנו הרבה מזל בסיום. קור הרוח שלנו להישאר במשחק עד לשניות האחרונות, היה עצום".