חג שמח

מה הדבר שהכי מרשים אתכם בגולדן סטייט מודל 2015/16?

גבריאל היידו: הבנאליות של המצוינות. קשה מאוד להיות טובים, קשה עוד יותר להישאר עקביים ולנצח במשחק אחרי משחק. גולדן סטייט גורמת למשחקים להילקח בנונשלאנט, לניצחונות להיראות טריוויאליים. לפתוח עונה עם 24 ניצחונות ברצף, זה משהו שלא חשבתי שאראה בימי חיי - בטח לא בעידן של שוויוניות. לנצח כשיש לך מטרה על הגב וכשכל קבוצה רק מחפשת לתפוס עליך כותרות זה סוחט רגשית, והעובדה שהווריורס הפסידו רק פעם אחת בשליש עונה מעידה על חוסן נדיר. ולחשוב שאת כל זה היא עושה עם מאמן מחליף.

• החל מ-23:30, ישיר ב-5SPORT: גולדן סטייט נגד קליבלנד

אור זיו: לוק וולטון. צריך לזכור שהוא אפילו לא היה עוזר המאמן הראשון בעונה שעברה, אבל רגע אחד אלווין ג’נטרי חותם בניו אורלינס, ואח”כ סטיב קר לוקח חופשת מחלה, והופה - שנתיים בלבד אחרי הפרישה, אתה עומד על הקווים של האלופה המכהנת ואסור לך לפשל. ולא רק שוולטון לא פישל, הוא גורם לקר לנוע באי נוחות בכורסא בבית, ולא בגלל כאבי גב. אולי זה אומר משהו על היכולת של מאמנים באמת להשפיע ב-NBA, אבל אולי זה אומר שבעונה הבאה גם וולטון יקבל ג’וב משלו להוביל קבוצה. קר ישמח.

דניאל זילברשטיין: מה שהכי מרשים אותי בגולדן סטייט של העונה זה שהקבוצה הזאת אשכרה טובה יותר מבעונה שעברה. זה מדהים בעיקר כי בניגוד לסן-אנטוניו שהביאה את למרקוס אולדרידג', האלופה לא באמת עשתה שינויים דרמטיים בסגל. וגם כשכבר קורה משהו רע, תמיד נמצא לו הפתרון. הריסון בארנס נפצע? ברנדון ראש מוקפץ לחמישיה וזה מרגיש כאילו הוא תמיד היה שם. לבוגוט כואב הגב? פסטוס אזילי כבר מתחמם על הקווים. קרי לא פוגע מבחוץ (כמו נגד יוטה השבוע)? קליי תומפסון ימלא את החלל. בוסטון כופה סגנון משחק איטי ומעט פוזשנים? ננצח אותה בהגנה. וזה המקום להזכיר: האלופה אולי מדורגת כיום "רק" במקום הרביעי בליגה מבחינת יעילות הגנתית, אבל כשיגיע הפלייאוף, אני משתוקק לראות קבוצה ששומרת כמוה.

זוהר מינקוביץ: החוסן המנטלי. לפני תחילת העונה צצו להם דיבורים שהווריורס לקחו אליפות בגלל ששיחקו בפלייאוף מול קבוצות פצועות, דוק ריברס מאמן הקליפרס הלך רחוק ואמר "צריך מזל במערב, תראה את גולדן סטייט, הם לא היו צריכים לשחק נגדנו או נגד סן אנטוניו". מה קרה מאז? הווריורס ניצחו את הקליפרס בשני המפגשים, כאשר בשניהם חזרו מפיגור דו ספרתי, והוציאו מבלייק גריפין הודאה: "לא הייתי קורא לזה יריבות – הם הקבוצה היותר טובה". רוצים עוד? איך זה, להחזיק במאזן 1:27 מדהים כשעל הקווים נמצא עוזר המאמן לוק וולטון, בזמן שסטיב קר מחלים בבית מניתוח?

ערן סורוקה: לקראת העונה הנוכחית אמר לברון ג'יימס שהמזל של הווריורס היה שלא התמודדו עם פציעות. קודם כל, זה לא מזל, קוראים לזה "להוביל ב-25 הפרש קצת אחרי ההפסקה, ולהתחיל את המנוחה למשחק הבא כבר ברבע הרביעי", או במלים אחרות "לשמור כוחות", וכשקיירי אירווינג יחזור להיות קיירי אירווינג, כנראה שגם לדייויד בלאט יהיה לוקסוס שכזה מדי פעם. אז הדאבס פתחו את העונה עם 60% קליי תומפסון, איבדו את אנדרו בוגוט לשלושה שבועות ומשחקים חודש ללא האריסון בארנס. הם מרשים לעצמם להעלות בחמישייה אנשים כמו ברנדון ראש ואיאן קלארק. והתוצאה? הפתיחה הטובה בהיסטוריה.

מתחת לסטף קארי, מי ה-MVP שלכם בשליש העונה?

היידו: דריימונד גרין. נכון, ה-PER (מדד יעילות) שלו במקום ה-53 בליגה כשלברון חמישי, אבל זו בטח לא הפעם הראשונה בה סטטיסטיקה שג'ון הולינגר המציא הביאה לטעויות. גרין לא רק מוביל את הליגה עם 4 טריפל דאבל, הוא גם הביג מן שמוסר הכי הרבה אסיסטים – 7.1, מקום שביעי בליגה, וגם שאר הנתונים השתפרו העונה, בעיקר 38 אחוז לשלוש. אבל מה שהופך את הפורוורד למצטיין, הוא העובדה שכל הזהות של גולדן סטייט מתבססת עליו. עם שילוב של חוצפה וקשיחות, הווריורס יכולים לשחק סמול בול כמו שלא עשו זאת קודם ולהישאר קבוצה שלא כיף להיכנס מולה לסל. כשנזכרים ברצף המדהים שלהם – הכול היה יכול להיקטע בחוץ מול הקליפרס, אז גרין סחף מנטלית את הקבוצה ממינוס 20. זו הגדרה של MVP.

זיו: פול ג’ורג’ עדיין מקבל את הסגנות לקרי מבחינתי, למרות שקוואי כמעט לקח לו אותה בזכות המפגן שלו מול PG השבוע. ההבדל? בזמן שאת לנארד גידלו בפרדס מלא בפרי הדר, עם הקפדה על הפרטים הקטנים והשקעה נכונה, ג’ורג’ קיבל לימונים ועשה מהם לימונדה. הוא עבר פציעה מחרידה שהשביתה אותו לכמעט עונה שלמה, בינתיים החליפו לו כמעט את כל הצוות המסייע, שינו את השיטה מכדורסל איטי והגנתי לסמול-בול מהיר, ולמרות הכל הוא נותן את העונה הטובה בקריירה. ולא רק זאת, הוא סוחב את אינדיאנה לצמרת המזרח המשתפר. מבחינתי זה ראוי ליותר הערכה.

זילברשטיין: אמרו לו שהוא נמוך מדי. צחקו על הקליעה שלו. סיפרו לו שהוא תקוע בין עמדות ולכן לא יוכל לשמור על אף אחד ב-NBA. היום, כשהוא מעמיד מספרים מדהימים (14 נק', כמעט 9 ריב', 7 אס'), דריימונד גרין מחייך לעצמו. בחודשים האחרונים הוא פשוט הפך לבוריס דיאו של גולדן סטייט, פאוור פורוורד עם ראיית משחק מדהימה ויכולת מסירה שרק הולכת ומשתכללת. בגמר נגד קלילבלנד, רגע אחרי שהווריורס קיבלו את הגביע, עידו גור ואני עמדנו מטרים ספורים מגרין. "הם אמרו לי שלא אוכל להיות בליגה הזאת, אמא", הוא צעק פעם אחר פעם בגרסה שלו ל"אמא, הבאתי גביע". כנראה שזה הדרייב של הבחור: להוכיח למבקריו שהוא שווה כל שקל מ-82 מיליון הדולרים שמשלמים לו ל-5 השנים הקרובות.

מינקוביץ: טוב, במידה ויקרה הדבר הלא צפוי וייבחר MVP אחר, אני לא מפסיק להתפעל מקוואי לנארד. נכון שבסן אנטוניו יש שיטה ומאמן מהגדולים בהיסטוריה, אבל אי אפשר להתעלם ממה שלנארד עושה על המגרש. בנוסף לעובדה שמדובר באחד השומרים העילאיים בליגה, העונה הוא כבר הכוכב הבלתי מעורער של הספרס, ועם כ-21 נק', 7.5 ריב', 2.7 אס', 2 חטיפות וכמעט חסימה למשחק, באחוזים מעולים מכל הטווחים, ועם המאזן השני בטיבו בליגה – הוא מקדים לטעמי סופרסטארים נוצצים כמו לברון ג'יימס, קווין דוראנט ופול ג'ורג'.

סורוקה: איזה כיף, כולנו מחכים למשחק בין שני המועמדים הראשיים ל-MVP שייערך ב-25 בחודש באוראקל! לא, לא 25 לדצמבר, 25 לינואר, אז סן אנטוניו תגיע לגולדן סטייט בפעם הראשונה העונה. דיוני ה-MVP נותנים פעמים רבות עדיפות למתחרים חדשים שפורצים לזירה, גם אם המספרים שלהם פחות פסיכיים מאלה של המתחרים שלהם. קוואי נמצא בטופ-10 של הליגה רק בקטגוריה סטטיסטית "מסורתית" אחת, חטיפות, אבל נמצא בטופ-5 כמעט בכל קטגוריה "מתקדמת" ובעיקר מוביל את הליגה בקטגוריית "אלוהים ישמור, אנחנו נגד הספרס, רק שלא יתקרב אליי עם הזרועות הענקיות שלו אמאאאא". הוא משחק עם שלושה הול-אוף פיימרים, ומשפיע על המשחק יותר מהם. He's THAT good.

ממי קליבלנד הכי צריכה לחשוש במזרח העונה?

היידו: מיאמי. יש לה מאמן וכוכב שזכו באליפויות. יש לה את חסן ווייטסייד - לטעמי הביג מן הטוב במזרח (אנדרה דראמונד, תקלע עונשין לפני שנדבר), ואת אחת ההגנות הטובות בליגה - שנייה במינימום ספיגה, רביעית באחוזים. יש לה את כריס בוש בעונת קאמבק, את גוראן דראגיץ' שאמור להשתפר ואת לואל דנג כאקס פקטור שיכול לחסל שחקן יריב. מתחת לרדאר, הרוקי ג'אסטיס ווינסלו נמצא בכל ההרכבים ההגנתיים המצטיינים של ההיט. שיקאגו, אטלנטה וטורונטו לא נראות לי כמועמדות טובות יותר להיות בשר הטרף של קליבלנד.

זיו: מיאמי. כן, כן, אותה מיאמי שלפני שנה וחצי איבדה את לברון ג’יימס וכולם היו בטוחים שהיא בדרך להפוך לכדור שלג מתגלגל - היא זו שבהחלט מסוגלת להדהים את קינג ג’יימס. בזמן ששיקגו חסרת שקט, אינדיאנה חסרת כלים, וושינגטון חסרת מאמן ושארלוט חסרת ניסיון - להיט יש את כל הדברים הללו. אמנם הברכיים של דוויין ווייד כבר מזמן לא אותו דבר, אבל פט ריילי דאג להקיף אותו בסגל מצוין ועמוק. ובפלייאוף, העובדה שווייד ובוש כבר זכו באליפויות תעניק להם יתרון על פני מתמודדות אחרות על הבכורה.

זילברשטיין: קראו לי שמרן, אבל כמו בעונה שעברה אני די משוכנע ששיקגו היא היחידה במזרח שיכולה לדגדג את קלילבנד בפלייאוף. למען האמת, אילולא ההיעדרות של פאו גאסול במשחקים 4 ו-5 בחצי-הגמר ביניהן, ייתכן מאוד שהבולס היו מדיחים את הקאבס. אז נכון, השוורים פתחו את העונה הזאת בגמגום, 11:15 ומקום שישי בקונפרנס נכון לכתיבת שורות אלה, אבל יש להם נסיבות מקלות. לשחקנים לוקח זמן להתרגל לשיטה של מאמן חדש (פרד הויברג), שמצידו לומד לאט עד כמה הליגה הזו שונה מהמכללות. ג'ימי באטלר התלונן השבוע שהויברג לא מספיק קשוח עם השחקנים, וחייב להתחיל לתת להם בראש כשהם לא מתפקדים. אם זה אכן יקרה (אולי בצירוף טרייד), הקבוצה מעיר הרוחות בהחלט עשויה לנשום בקרוב אוויר פסגות.

מינקוביץ: עם כל ההתחזקות של המזרח ועודף קבוצות עם מאזן חיובי, קליבלנד עדיין רמה אחת מעל כולן. מבין היתר, אני בוחר במיאמי היט. להיט יש בפוסט את חסן וויטסייד שהוא חוסם פנומנלי (4 חס' למשחק - מקום ראשון בליגה), ושני שומרים מעולים בעמדה 3, דנג ו-ווינסלו, שיכולים להקשות על לברון. בעמדת הרכז יש את גוראן דראגיץ' הנהדר. וכל זה בהנהגתם של החברים הטובים של לברון - כריס בוש ודוויין ווייד. ההיט עדיין לא התחברו סופית, אבל אין ספק שיש להם את הפוטנציאל והעומק להקשות על הקאבס.

סורוקה: הקבוצה היחידה שיכולה לעצור במזרח את קליבלנד קבאלירס היא קליבלנד קבאלירס, אם משהו יתפוצץ שם בחדר ההלבשה. קבוצות שיכולות לעשות צרות, לעומת זאת, יש כמה. המועמדת הטבעית ביותר היא עדיין שיקאגו, בהנחה שגאר פורמן ישקיע במאמן הנוכחי והחביב עליו קצת יותר מאשר במאמן הקודם, וימצא טרייד שיסדר קצת את הרוטציה, בעיקר בעמדות הפנים. מבין האחרות, צריך לזכור שלברון בגלגולו הקודם הפסיד לאורלנדו של סטן ואן גאנדי, ודטרויט של סטן שבנויה דומה, הולכת ומתגבשת, וכבר ניצחה את הקאבס העונה פעם אחת. המטרה הבאה של המנג'ר ואן גאנדי תהיה למצוא 2-3 שחקני רוטציה סולידיים (קלדרון ולאנס תומאס? ג'ארט ג'ק ותומאס רובינסון?) וחסרי אגו, בטרייד שיגיע על ברנדון ג'נינגס.

בעונה שעברה, שני טריידים תוך 48 שעות שינו את פניה של קליבלנד והציבו אותה על המסלול הנכון. האם העונה הם זקוקים לטרייד נוסף?

היידו: כן. יש לקאבלירס את דייויד גריפין, סוחר מצוין. בשנה שעברה הגיע לו תפקיד מנהל השנה על רכישת מוזגוב, שאמפרט וג'יי.אר סמית, ואני בטוח שהוא מבין שצריך עוד שפן שיעזור בהמשך. קיירי אירווינג מעולם לא הוכיח שהוא כשיר בריאותית לעונה שלמה, ואם ייפצע שוב, השמיכה תהיה קצרה עם מתיו דלאוודובה כרכז מוביל. טיי לוסון לא נראה טוב ובעיקר סובל מבעיות שנוגעות להרגלי השתיה, אבל לדעתי יש לקאבס מספיק שחקנים בוגרים שיידעו לגרום לו לקחת אחריות ולא לפספס את צ'אנס חייו. לוסון רק בן 28 ורחוק עונה אחת מזו בה מסר 9.6 אסיסטים למשחק. הוא יכול לעלות מהספסל ולספק 20 דקות טובות ואם קיירי חלילה ייפצע, יהיה מי שייקח את המושכות. זה אפילו יכול להיות סיפור גאולה נפלא, עבור שחקן מוכשר שזקוק ליד מכוונת.

זיו: עוד מוקדם להגיד דבר כזה, בעיקר בגלל שהקבוצה עדיין לא רצה העונה עם סגל מלא. אם הקאבס הצליחו להעניק לקיירי ארווינג עם חזרתו למגרש קבוצה שמחזיקה במאזן הטוב במזרח, אפשר רק להעריך שהפער שלהם מהיתר רק יילך ויגדל ככל שהעונה תתקדם. קיירי ישפר לדייויד בלאט את ההתקפה, שאמפרט יעשה סדר בהגנה, וכל ניתוח סטטיסטי של קליבלנד עד לנקודת הזמן הנוכחית יהפוך לבטל בשישים. ניצחונות.

זילברשטיין: טרייד? אני ממש לא חושב שקליבלנד צריכה דבר כזה.  

מינקוביץ: לא. קליבלנד הוכיחו שהדבר היחיד שהם צריכים זה להיות בריאים, הם מובילים את המזרח עם מאזן 7:19, וכל זה מעשית ללא קיירי אירווינג ואימאן שמפרט. לבלאט יש סגל מאוד מגוון ובמידה ויגיעו לגמר, הם רק צריכים למצוא את ההרכב הנכון שיכול להתמודד עם הסמול בול של גולדן סטייט. זו לא משימה קלה, אבל אולי טריסטן תומפסון בסנטר, לברון בפאוור, שאמפרט בסמול וג'יי.אר/מו וויליאמס בכנפיים וקיירי מרכז יכולים לעשות זאת. הלילה, כנראה שכבר נקבל תשובות ראשונות.

סורוקה: זקוקה? לא. יכולה? כן. הגענו לשלב באבולוציה של ה-NBA שבו אין דבר כזה "יותר מדי קליעה מבחוץ ויכולת הובלת כדור". לקאבס יש את לברון, דלאוודובה, קיירי ומו וויליאמס, שדי סוגרים את האופציות, אבל עוד פורוורד ארוך עם יכולת קליעה, שלא עושה יותר מדי נזק בהגנה, יכול להועיל יותר מאשר אנדרסון ורז'או במצבו הנוכחי. מומלץ ללטוש עיניים אל קבוצות תחתית – מירזה טלטוביץ', רוברט קובינגטון, מיירס לאונרד שכאלה. אגב, כאן לא מדובר בטרייד, אבל אם ג'ו ג'ונסון ישוחרר מברוקלין, מדובר בשחקן קלאץ' מהיותר אנדרייטד שיש בליגה. כשהוא על המגרש עם לברון בהתקפה אחרונה, הקאבס יכולים להיות עוד יותר מפחידים.