עוד לפני שהתחילה באופן רשמי, הפגרה הזו היא עולם אחר לגמרי ממה שהכרנו. השילוב בין העלייה בתקרת השכר לבין קבוצות העל שנבנו בגולדן סטייט וקליבלנד יצר מצב בו בערך שני שליש מהקבוצות מביטות ליום שאחרי הווריירס ולברון, והנותרות הולכות אול אין. לא רק עם הצ׳יפים שעל השולחן, כי הטרייד של יוסטון על כריס פול, יחד עם הניסיון להביא את פול ג׳ורג׳ או כרמלו אנתוני, שקול לסצנה במשחקי פוקר בה המהמר הכבד משליך את מפתחות מכונית הפאר שלו מעל ערימה של מזומנים. או במילים אחרות, בעל הבית השתגע.
דרל מורי והרוקטס הבינו שיש להם הזדמנות בלתי חוזרת לבנות סופר-טים סביב ג'יימס הארדן, ולחצו על ההדק. את מה שהווריירס עשו לשאר הליגה על הפרקט במשך שלוש שנים הם עושים כעת להנהלות, שמתרוצצות אחוזות אמוק, בניסיון להחתים עוד כוכב ועוד אחד. אז צריך קודם כל להודות ללברון, לסטף, לדוראנט, כי בלעדיהם, כנראה שלא היינו נהנים כל כך גם כשלא קורה דבר על המגרש.
ועכשיו לרוקטס. אם יש קבוצה שקשה היה להאמין שתעשה כזו מהפכה זו יוסטון, שבנתה התקפה שלמה סביב ג׳יימס הארדן כפוינט גארד, שחקנים משלימים מצוינים, ספסל טוב מהממוצע והמון המון שלשות. והנה, במחי טרייד אחד, הפכה הקבוצה את עורה ולפתע המושכות בידיים של כריס פול, אולי עדיין מנהל המשחק הכי טוב בליגה.
הארדן אולי יוכל להיות אפקטיבי במידה מסוימת בלי הכדור בידיים בכל פוזשן, כפי שידע לעשות בימי OKC התמימים. אבל מההארדן ההוא נשאר רק הזקן כמובן, וכנראה שעונת MVP כזו כבר לא תשוחזר. לגבי פול הדברים מקבלים משנה תוקף. אמנם יכולת הקליעה שלו השתדרגה בעונה האחרונה (קלע מעל 40% לשלוש לראשונה מזה 7 שנים), אבל אתה לא מביא את פול כדי לשים את הכדור בידיים של מישהו אחר, גם אם המישהו הזה הוא כמעט ה-MVP.
קשה להתייחס לג׳ורג׳ כחלק מהמשוואה הזו, אבל אם וכאשר גם העסקה הזו תצא לפועל, הסיטואציה עבורו תהיה קשה אך חלומית. הוא לא שחקן אחד על אחד ברמות הגבוהות ביותר, בניגוד לפול והארדן, ורק ירוויח מהעובדה שמשחקים לידו שני מוסרים בחסד. מצד שני, ההסתגלות שלו תהיה הכי קשה כי יהיה זה מצב הפוך ממה שהתרגל אליו בשנים האחרונות באינדיאנה.
אז איך זה יעבוד עם הארדן ופול? ברור שיוסטון עושה את כל זה בראש ובראשונה כדי להתמודד מול גולדן סטייט, אלא שמדובר בהפך המוחלט. הווריירס חיים על הנעת כדור ותנועה בדיוק מכיוון שכל השחקנים שלה, מהבכיר ביותר עד לזוטר מכולם, לא צריכים את הכדור ביד כדי להיות אפקטיביים מאוד. הקו האחורי של יוסטון, לעומת זאת, זקוק לחפץ הכתום כמו אוויר לנשימה. הם לרוב אפילו קולעים פחות טוב בקץ׳ אנד שוט מאשר בעלייה מכדרור. קשה לדמיין אותם משתפים פעולה כל עוד משחקים כדורסל רק עם כדור אחד. אבל לפני שבע שנים אמרו זאת גם על לברון ודוויין ווייד, שניים שהיו רגילים כל אחד להיות ה-שחקן, ולמדו לבחור את הרגעים שלהם, ולדעת מתי לזוז הצידה, כדי לבנות קבוצה מאוד מוצלחת במיאמי.
כמובן שגם נדרשה ההבנה של ווייד שהכל מתחיל מלברון, שהייתה חשובה עוד יותר ככל שנקפו השנים והגוף של פלאש החל לבגוד בו. אם שניהם הצליחו לבנות דו קיום שהליגה התקשתה להתמודד איתו, יכול להיות שגם הארדן ופול מסוגלים. מה גם שעומד לרשותם צוות מסייע צעיר ואתלטי יותר שנבנה בשביל לחכות בפינה לזריקה פנויה. העובדה שהארדן דחף כל כך לטרייד הזה, על פי הדיווחים, אומרת משהו. הוא יודע שיצטרך לוותר על הכדור וכנראה שהוא לגמרי שלם עם זה. ומדובר בשני שחקנים עם IQ כל כך גבוה, שסביר להניח שהם יצליחו למצוא את הכימיה, את התמהיל הנכון כדי להריץ את הקבוצה ביחד. אם כן, זה יהיה אחד ההישגים המרשימים אי פעם של שני כוכבים בסדר גודל כזה.
יותר מכל מגיע קרדיט להארדן, על שהגיע לשיאים אישיים יוצאי דופן בזכות ההתקפה שנבנתה סביבו, והיה מוכן, אפילו רצה, שיגיע שחקן כמו פול וישנה את עולמו כליל. לא מובן מאליו בעידן של סגידה למספרים, ואלו של הזקן ייפגעו באופן חד משמעי. גם אם זה נידון לכישלון, הארדן מוכן להקריב הרבה בשביל סיכוי למשהו מיוחד, וזה לא דבר של מה בכך. בעקבות שיתוף הפעולה של השניים בנבחרת ארה״ב, עם ד׳אנטוני כעוזר מאמן, כנראה שהם יודעים משהו שאנחנו לא, ועם כל כך הרבה כישרון, שכל ורצון, הם ימצאו דרך לגרום לזה לעבוד. הריווח של הרוקטס ישאיר לפול אינספור חורים כדי לתקוף, והנוכחות של הפוינט גארד מן הסתם תסייע להארדן בהגעה לטבעת.
גם לברון ו-ווייד הצליחו להסתדר ביחד (getty)
אבל זה רק צד אחד של הכדור. אמנם מדובר בשניים מ-20 החוטפים הכי טובים בליגה, אבל בכל הקשור להגנה אמיתית, כזו של הזזת רגליים, מעבר בין חסימות ויד בפנים, זה יהיה מאתגר במיוחד. הארדן היה השומר הכי גרוע ביוסטון בעונה האחרונה, כל כך רע שההגנה שלו היא שצמצמה כל כך את האפקט שלו על המגרש לעומת חברו/יריבו ווסטברוק (הבדל של 3.5 נקודות דירוג כשהארדן על המגרש, לעומת 12.2 ל-MVP), אולי הנתון הכי חשוב במרוץ שהוכרע השבוע. פול הרבה יותר טוב מהזקן, ושוב נבחר לחמישיית ההגנה, אבל נמצא קצת מעבר לשיאו, ורק צפוי להתמודד עם יותר רכזים אתלטיים וצעירים.
בכל פעם שיוסטון תפגוש את גולדן סטייט, אחד מהם יצטרך לשמור את סטף, בכל מפגש מול אוקלהומה סיטי, אחד מהם יצטרך לשמור על ווסטברוק (תמה היריבות עם בברלי, לפחות עד שהת׳אנדר והקליפרס ייפגשו בסדרה). אותו דבר נכון לגבי דמיאן לילארד, קייל לאורי, ג׳ון וול, קיירי אירווינג ועוד כמה כוכבים שלא הארדן ולא פול יכולים לקוות לעצור. לא נשאר יותר את מי להחביא על הקלע, אין כבר את פטריק בברלי, ואפשר לבנות על כך שמייק ד׳אנטוני, המאמן הכי חד כיווני בליגה, לא ימצא את הפיתרון לבעיה הזאת. מצד שני, אפשר לדמיין שלפול תהיה יותר אנרגיה להשקיע בהגנה אישית מאשר כשהיה בקליפרס, כי בהתקפה יוכל להנות מיותר פוזשנים בלי הכדור והאחריות, אבל זו תהיה אירוניה מושלמת אם מה שיעצור את הצמד הכי אובססיבי לכדור שאפשר לדמיין דווקא יהיה הצד ההגנתי.
ולכל זה צריך לצרף את העובדה שיוסטון ממש לא סיימה. מסתמן שהרוקטס נחושים להשיג את הצלע השלישית, ויחד עם ג׳ורג׳ עלה גם שמו של כרמלו אנתוני. יכול להיות שכאן הכל יוכרע. אז, במיאמי של לברון ו-ווייד, גם כריס בוש הגיע כאלפא דוג ונזקק לשנה וחצי כדי למצוא את מקומו. סביר להניח שג׳ורג׳ יעשה זאת יותר בקלות, אבל אם איכשהו הסנסציוני מכל יקרה וכרמלו יגיע לקלאץ׳ סיטי, ייתכן שלרוקטס תהיה החמישייה ההגנתית הכי גרועה בליגה, כזו שגולדן סטייט תעשה ממנה מטעמים. וחשוב מכך, מלו צריך את הכדור עוד יותר מכל האחרים.
בקיצור, עוד לא יולי וכבר יש לנו עוד סופר-טים בהתהוות, כנראה שלא האחרונה לקיץ הזה. הפגרה הזו מסתמנת כנקודת מפנה, כשחצי ליגה נעה בין אומץ לפוצץ הכל וללכת בכל הכוח על עסקאות ענק לבין אובדן עשתונות מוחלט. הדינמיקה שנוצרה מרתקת, וסביר שתניע קונטנדריות נוספות להפוך גם הן למפלצות תלת ראשיות ולהחתים כוכב על או שניים (ניו אורלינס נראית מועמדת לניסיון שכזה, ובוסטון תצטרך להחליט מתישהו אם היא רוצה הווה או עתיד). בין אם אחת מהן תצליח באמת לקרוא תיגר על גולדן סטייט, ובין אם יוסטון תנסוק או תתרסק - אם הפגרה כל כך כיפית, איך אפשר יהיה לקרוא לליגה משעממת?
הארדן. חיכה לשחקן כמו פול (getty)