אול אין: ההזדמנות האחרונה של קליבלנד

All in. זה היה הסלוגן שליווה את קליבלנד בפלייאוף ב-2015 ו-2016. לקראת העונה הקרובה, הקאבס צריכים לאמץ מחדש את המוטו. עונת 2017/18 תהיה ככל הנראה האחרונה בעידן לברון ג'יימס 2.0 באוהיו, כשהכוכב הגדול ביותר שיצא מאקרון צפוי לקחת את כישוריו לוניס ביץ' ולהשאיר את המועדון בו העביר את רוב הקריירה, פעם נוספת, עם עתיד לוט בערפל.

הרבה דברים התבהרו לאחר ההפסד הכואב בגמר האחרון לגולדן סטייט. פתאום הבלאגן והרעש שיצר לברון באמצע העונה הקודמת היו ברורים לכולם. כבר בינואר-פברואר ג'יימס ראה מה הולך לקרות ביוני, והדרישות שלו לחיזוק משמעותי היו ממסקנה שבסגל הנוכחי לאלופה היוצאת אין מה למכור נגד המפלצת של סטיב קר, וזה בדיוק מה שקרה. האם זה מצדיק את ההתנהגות של לברון בכל הנוגע להארכת החוזה ועתידו בקבוצה? כנראה שלא.

השמועות והטפטופים על מעבר מערבה נמאסו על קיירי אירווינג, שהיה אמור להיות הבסיס (בפעם השנייה בקריירה) ביום שאחרי מספר 23. אבל לאירווינג נמאס מהדרמות של לברון, אז הוא יצר את הטלנובלה הקיצית הגדולה ביותר בקיץ שכולו היה אקשן. בסופו של דבר הגיע הטרייד הענק, שיצר פתרונות לא רעים לטווח הקרוב והרחוק.

הטרייד עם בוסטון נתן לקאבס איזושהי תקווה לעתיד – בחירת הדראפט הלא מוגנת של ברוקלין. הנטס צפויים גם העונה להיות אחת הקבוצות החלשות בליגה, ובכך להבטיח לקאבלירס מקום גבוה בדראפט 2018. זה מצב דומה מאוד לעזיבה של לברון ב-2010, כשבדראפט 2011 קליבלנד קיבלה שתי בחירות בטופ 5 בדראפט – אירווינג וטריסטן תומפסון. כמובן שחזרתו של לברון ב-2014 הייתה הנקודה החשובה ביותר בציר הזמן בדרך לאליפות שנתיים לאחר מכן, אבל אבני הפינה הונחו ביום בו הגיעו אירווינג ותומפסון.

הבעיה העיקרית, בראייה לעתיד, שלברון הוא בערך הסופרסטאר היחיד שיסכים להגיע לקליבלנד כשחקן חופשי. לעיר קליבלנד אין שום זוהר שמושך אליו כוכבים ועם בעלים אימפולסיבי כמו דן גילברט, לא ברורה הדרך.
ביוני האחרון סיים את עבודתו דייויד גריפין, הג'נרל מנג'ר של הקבוצה בשלוש הריצות הרצופות לגמר.

לאף גורם במועדון, מלבד הבעלים שמעולם לא האריך חוזה של GM, לא היה ברור המהלך. גם הטיימינג המוזר, ערב הדראפט, לא הפך את ההחלטה להגיונית יותר. זמן קצר לאחר העזיבה פורסם שגריפין המשיך לעבוד גם בתחילת הקיץ וניסה להתחיל למהלך שיביא בסופו של דבר את ג'ימי באטלר משיקגו לקליבלנד. גריפין פוטר, ובאטלר את העונה הקרובה יפתח במינסוטה.

ככה נוצר המצב שקליבלנד העבירה חלק ניכר מהקיץ הקריטי ללא מנהל. ההכרזה הרשמית על מינויו של קובי אלטמן, ה-GM החדש, הגיע ב-24 ביולי, יותר משלושה שבועות לאחר פתיחת שוק השחקנים החופשיים.
אלטמן ניהל יפה מאוד את משבר אירווינג והשיג תוצאה מכובדת מאוד בטרייד עם בוסטון. בנוסף לאייזיאה תומאס, הוא המשיך ליצור עומק לסגל עם ג'יי קראודר ואנטה זיזיץ', שני שחקני רוטציה לגיטימיים מאוד בקבוצת עלית.

קראודר הוא עוד שומר כנף מצוין שקלע בעונה האחרונה 2.2 שלשות למשחק ב-38 אחוזים טובים. למאבק מול הווריירס הקאבס היו צריכים עוד שחקן Three and D ברמה גבוהה, קראודר (שהגיע גם עם חוזה נוח מאוד – 22 מיליון דולר ל-3 שנים) הוא שיפור בתחום הזה.

עם כל הכבוד לקראודר, הסיפור הגדול הוא תומאס, והירך שלו. אם אייזיאה בריא, הוא יוכל להשתלב מצוין בסגנון המשחק של הקאבס, בעיקר בכל הנוגע להתקפה. היכולת האישית של הרכז הנמוך בעונה שעברה הפכה אותו לסקורר השלישי בטיבו בליגה. משחק ההתקפה העומד של הקאבס תחת טיירון לו היה מבוסס בעיקר על ריווח ועל היכולת האישית של הכוכבים, בעיקר לברון וקיירי. החילוף ראש בראש של אירווינג ותומאס לא מצריך שינוי מסוים בסגנון, כשגם דרק רוז, שחתם על חוזה מינימום בקבוצה, אמור להשתלב (בעיקר כיוצר, כי הקליעה של רוז לא התקדמה בשנים האחרונות).

מצד שני, ההגנה של איזיאה בעייתית, עד מאוד. "אומרים שאני השומר הכי גרוע בליגה", אמר תומאס במהלך הסיבוב הראשון של הפלייאוף האחרון, "אין לי בעיה עם העובדה הזאת". מבחינת לו, הוא לא יכול להיות בסדר עם העובדה הזאת. אירווינג גם לא היה השומר הטוב בליגה, אבל הוא לא הגרוע.

בסופו של דבר, קליבלנד צריכה לחשוב איך היא מתמודדת עם גולדן סטייט בסדרה. מול התותחים של הווריירס, המחסור בסנטימטרים של תומאס יעלה לקאבס בהרבה שלשות. במצב הנוכחי בו גם דוראנט נכנס למשוואה, אין על מי להחביא אותו בהגנה. קשה גם לראות את לו מצליח לשלב את תומאס ורוז ביחד על המגרש, בטח בדקות מכריעות. התאמה שטיירון לו יכול לבצע במהלך העונה היא הרכב בו ג'יי קראודר משחק בעמדה מספר 2, שמחפה במעט על הבעיה שיוצר תומאס.

בחזרה ל-ALL IN. לקליבלנד יש את הסגל המבוגר ביותר בליגה (גיל ממוצע: 29.4) ובלי קשר ללברון, זאת כנראה תהיה הריצה האחרונה של הצוות המסייע הנוכחי. למרות זאת, הוא עבר עיבוי מסוים בקיץ. חוסה קלדרון בן ה-35 הגיע על מנת לשפר את ניהול המשחק (לברון דרש פליימייקר עוד בעונה שעברה) וג'ף גרין בן ה-31 יעשה את מה שהוא עשה במשך כל הקריירה – קצת קליעה, קצת הגנה, קצת נקודות באחד על אחד.

גרין עבר עונה לא טובה באורלנדו, אך הוא מגיע לקליבלנד עם הרבה פחות לחץ ואחריות (בעונה האחרונה הרוויח 15 מיליון דולר, העונה 2.1) ויכול לתת תרומה לא רעה בדקות מסוימת בעונה הסדירה. עם התוספת של זיזיץ' וצ'די אוסמן שהגיע מאנדולו אפס, יש לקאבס סגל עמוס בשחקנים בכירים, שאמורים ליצור ללו מגוון אפשרויות רחב יותר מאשר היה לו בעונה הקודמת.

הדוגמה הבולטת ביותר לעומק המשופר של קליבלנד היא החתמתו של דוויין ווייד. הגארד כבר הרבה מעבר לשיא, זה ידוע וברור. אבל קשה לחשוב על שחקן שיש לו כימיה יותר טובה עם לברון. גם בגילו המופלג, ווייד יודע בדיוק מתי לעשות את התנועה שתתאים למה שג׳יימס עושה כמוביל הכדור. לא פחות משמעותי יכולה להיות התרומה שלו כשלברון נח.

יחד עם אייזיאה (כשיחזור), רוז וג׳יי אר סמית שיירד לספסל בתסכול, הקו האחורי החדש של הקאבס אמור לשאת בנטל הרבה יותר משמעותי של הובלת כדור בעונה הסדירה ולאפשר ללברון יותר דקות מנוחה, אולי המטרה הכי חשובה מלבד הבריאות של תומאס. סמית לא אוהב את תפקודו החדש-ישן כשוטינג גראד מחליף, אבל הוא מתאים לו הרבה יותר, לתקוף שומרים פחות טובים ולהידרש לפחות דקות מול גארד בכיר שיחשוף אותו במערומיו.

באופן כללי, טיירון לו יצטרך למצוא את הקומבינציות הנכונות כדי לחפות על החולשות ההגנתיות הניכרות של ווייד, תומאס וסמית. ג׳יי קראודר ישחק פה תפקיד מרכזי, אפילו ווייד הודה שהגעתו עזרה לו להחליט (״אתה לא רוצה לשמור על כולם בגיל 35״). ועדיין, ווייד צריך לנצל את העובדה שכנראה ישחק הכי מעט דקות בקריירה (29.5 בעונה שעברה) כדי לייצר איזשהו אימפקט בהגנה.

חשוב לזכור שגם תומאס מסיים חוזה בקיץ הנוכחי. למרות חוסר הגמישות בתקרת השכר גם בעונה הבאה, קליבלנד תוכל להציע לו, חוזה מקסימום. מצד שני, במקרה שג'יימס יעזוב, היא תוכל לוותר על תומאס (ואולי גם על לאב) ולהתחיל מחדש. בכל אופן, אין ספק שזאת ההזדמנות האחרונה של הקאבלירס בתצורה הנוכחית ללכת עד הסוף.

We're leaving together,
But still it's farewell
And maybe we'll come back
To earth, who can tell?
I guess there is no one to blame
We're leaving ground (leaving ground)
Will things ever be the same again?
It's the final countdown
The final countdown