שניות הסיום בהפסד הדרמטי של אוקלהומה סיטי בליל חמישי בדנבר, ומה שקרה מעט אחרי הבאזר, היו תמצית מושלמת של העונה שעוברת על הת'אנדר עד כה: הרבה דברים טובים, אבל המכשולים בדרך פשוט מסרבים להיגמר.
פול ג'ורג', בהופעה הירואית של 43 נקודות, החזיר את OKC מפיגור 20 ברבע השלישי לשוויון עם שלשה גדולה, 1.4 שניות לסוף. דנבר לקחה פסק זמן וקיבלה את הכדור בחצי המגרש של האורחים. ניקולה יוקיץ' התמהמה, אולי יותר מחמש השניות המותרות (למרות שהשופט לא סימן על כך). הוא בטוח עשה כמה צעדים אסורים כדי למצוא זווית מסירה נוחה יותר. ווילסון צ'נדלר מעך את ג'רמי גרנט על הפרקט באמצע התנועה ובסופו של דבר, גארי האריס קבר שלשת ניצחון על הבאזר. לקינוח, בדרכו המאוכזבת לחדר ההלבשה, ראסל ווסטברוק דחף מדרכו אוהד של דנבר שחגג על הפרקט בעוד אירוע שעורר סערה סביב ה-MVP.
הכל הולך קשה לת'אנדר העונה (הלילה הם ספגו הפסד שלישי ברציפות, בבית מול ניו אורלינס) ולמרות זאת, ולמרות ההפסדים הכואבים הללו, אחרי שני שליש מהדרך לפלייאוף, השבועות האחרונים הראו שאולי משהו סופסוף מתחיל להתחבר עבור הקבוצה הכי מסקרנת של הקיץ. היא אפילו מקבלת לאחרונה עזרה לא צפויה מגורמים חיצוניים.
בתוך מבול הסיפורים הבלתי נגמר שמייצרת ה-NBA על בסיס שבועי, קל לשכוח שלפני קצת פחות משנתיים בלבד, אוקלהומה סיטי הייתה במרחק נגיעה מהופעה שנייה בתולדותיה בגמר ה-NBA. הת'אנדר כבר הובילו בגמר המערב 1:3 על גולדן סטייט ו-73 ניצחונותיה, אבל נכנעו בשלושת המשחקים הבאים ומיד לאחר מכן, איבדו ליריבה הגדולה את קווין דוראנט.
קבוצות אחרות כנראה היו מתפרקות ופונות לתהליך של בנייה מחדש, אבל לא אצל סם פרסטי. הוא סחב שנה אחת עם ראסל ווסטברוק ושלל ניצבים סביבו והפך את הגארד שלו לכוכב המרכזי החדש של המועדון ולשחקן היסטורי בתולדות הליגה, כזה שמסיים עונה עם ממוצע של טריפל דאבל ועם תואר ה-MVP. השלב הבא בתהליך ההבראה של פרסטי המבריק היה בקיץ, כאשר שני טריידים לא צפויים הנחיתו ב-OKC, איכשהו, גם את פול ג'ורג' וגם את כרמלו אנתוני.
שני הכוכבים הללו הגיעו עם חוזים נגמרים, מקבוצות שרק קיוו להרוויח משהו עליהם לפני שיברחו בלא תמורה ובחודשים הראשונים של העונה, קשה היה לברוח מהתחושה שהפעם פרסטי והת'אנדר נפלו בגדול. השחקנים שנשלחו לפייסרס עבור ג'ורג' (אולדיפו הפך לאולסטאר, סאבוניס מספק עונה מעולה) או לניקס עבור כרמלו (אנס קאנטר הוא משאבת ריבאונדים והפרידה ממנו יצרה בור שהת'אנדר קיוו שגרג מונרו ימלא, אך הוא בחר בסלטיקס) התגלו כהרבה יותר איכותיים ממה שנראו כאשר עמדו בצד וראו את המופע של ווסטברוק בעונה שעברה.
גרוע מכך, כרמלו נראה מנותק לגמרי וחלש מתמיד וג'ורג', השקט יותר, התקשה למצוא את המקום שלו בהיררכיה לצד ווסטברוק ואנתוני הדומיננטים. ההפסדים נערמו (שבעה ב-11 המשחקים הראשונים של העונה, 14 מ-26 הראשונים) וה"שכירות" של שני הכוכבים שהצטרפו נראתה זמנית מאוד. ואז כאמור, הגיע הסיוע הלא צפוי.
פול ג'ורג' ידע שהוא לא יהיה בחמישיית המערב באולסטאר. במזרח המקום שלו היה קבוע בשנים האחרונות, אבל החטיבה החזקה יותר גם צפופה יותר. למרות זאת, ג'ורג' היה משוכנע שיהיה לו מקום בין המחליפים והופתע לגלות שהוא לא נכלל אפילו ברשימה הזו. מי שהופתע עוד יותר היה ווסטברוק, שקרא לסיטואציה הזו "מעוררת זעם".
השניים נולדו באזור לוס אנג'לס, בהפרש של שנה וחצי זה מזה ומאז ש-PG13 הצטרף לת'אנדר, הם דיברו על האפשרות לנסוע יחד לאולסטאר ב-LA. בעונה שעברה ווסטברוק, הכעוס על העזיבה של דוראנט, ייצג לבדו את אוקלהומה סיטי במשחק הכוכבים, אבל הפעם הוא קיווה להגיע לשם באווירה שונה ורגועה יותר.
התגובה של ג'ורג' לדברים של ווסטברוק הייתה כל מה שאוהדי הת'אנדר קיוו לשמוע: "הוא הופך את ההחלטה שאצטרך לקחת בקיץ כשחקן חופשי לקלה יותר". כולם יצטרכו לקבל החלטות בקיץ. הת'אנדר יצטרכו להחליט האם הם רוצים לשלם לג'ורג' סכומי עתק (כ-250 מיליון דולר) כדי לשמור עליו וג'ורג' יצטרך להחליט האם הוא מוותר על חלום הלייקרס שלו, שנראה בעונה שעברה כמו החלטה די סופית ומעדיף במקום זאת להמשיך לשתף פעולה עם ווסטברוק, במועדון שמתנהל בצורה הרבה יותר מסודרת והגיונית.
כך או כך, דווקא הדחייה שקיבל ג'ורג' (וגם: הביטול המוחלט של פרסטי להצעת הטרייד של הקליפרס על גריפין תמורת ג'ורג', לפני שבלייק נשלח לדטרויט) הפכה את היחסים בינו לבין ווסטברוק לקרובים מאי פעם ובסופו של דבר, בגלל הפציעה של דמרקוס קאזינס, הוא גם זומן לאולסטאר. הת'אנדר, שוב, יצאו עם ידם על העליונה.
כל סיפור האולסטאר שהתחולל בשבועות האחרונים לא רק קירב בין שני הכוכבים של הקבוצה, אלא גם עזר לג'ורג' למצוא מחדש את רצון ההוכחה שלו ותחושת "העולם כולו נגדנו". עד המשחק ה-30 של העונה, באמצע דצמבר, הת'אנדר היו במאזן שלילי כמעט כל הזמן. מאז, הם חיברו רצף של שישה ניצחונות, הפסידו חמישה משבעת הבאים ויצאו לעוד רצף, הפעם של שמונה ניצחונות, כולל הצגה כבירה ו-148 נקודות על הראש של קליבלנד במשחק ששודר מחוף לחוף. פתאום, הפוטנציאל התגלה במלוא הדרו והרבה מכך קשור לג'ורג'.
ב-20 המשחקים האחרונים, כמות הדקות שלו ירדה בקצת, אבל קצב הקליעה השתפר משמעותית וכך גם התפוקה של הקבוצה כולה בדקות שלו על הפרקט. ב-20 המשחקים האחרוני (הכתבה נכתבה לפני המשחק הלילה נגד הפליקנס), הוא קולע 24.6 נקודות ב-51.2 אחוז מהשדה, כולל 46 אחוז מחוץ לקשת. במשחקים הללו, הת'אנדר בפלוס 4.2 נקודות איתו על המגרש.
מווסטברוק אף אחד לא היה מודאג. הוא ימשיך להיות תזזיתי, לשחק בקצב מופרע, לאבד כדורים שטותיים ולייצר סלים מדהימים. מכרמלו אף אחד לא ציפה בגיל כמעט 34 ובעונה ה-15 שלו בליגה להזכיר את השחקן שהיה (ה-17.5 נקודות שהוא תורם במשחק, באחוזים סבירים, הם משהו שאוקלהומה סיטי מוכנה לחיות איתו). האקס פקטור הוא ג'ורג' והיה ברור שאם ווסטברוק יצליח לחבר אותו אליו, הת'אנדר יראו טוב. הפער בין המספרים של ג'ורג' בתקופה האחרונה (עוד לפני משחק 43 הנקודות בדנבר) לאלה של החודשים הראשונים של העונה (19.6 נקודות באוקטובר, 21.0 בנובמבר, 20.7 בדצמבר) הוביל את OKC לעשות את הקפיצה המיוחלת ולהראות כמו מה שהייתה אמורה להראות על הנייר בתחילת העונה: איום רציני לקראת הפלייאוף.
כאן נכנסת שאלת הפלייאוף הגדולה. העונה הסדירה תגיע לסיומה בעוד קצת יותר מחודשיים וכרגע, הת'אנדר במקום החמישי במערב. חוסר היציבות שלהם הוא כזה גדול, עד שגם המקום בשמינייה הראשונה עוד לא נראה מובטח (הם רק ביתרון ארבעה משחקים על הקליפרס, שבמקום התשיעי), אבל קשה לדמיין מצב בו הקבוצה של בילי דונובן תישאר בחוץ ולכן, עוברים לשאלת המיקום.
שני המקומות הראשונים במערב לא רלוונטים ויהיו שייכים לווריירס וליוסטון, אבל כל דבר בין שלוש לשמונה נראה כרגע ריאלי לאור העונה שעוברת על אוקלהומה סיטי. התסריט ההגיוני ביותר הוא סדרת סיבוב ראשון מרתקת מול הספרס או מינסוטה, סדרה שהת'אנדר בהחלט יכולים לעבור, גם אם יגיעו בלי יתרון הביתיות. אחר כך, אם וכאשר, אם יצליחו להביט בלבן של העיניים לגולדן סטייט, הליגה תלקק את האצבעות.
כדי שכל הפנטזיות הללו יתממשו, באוקלהומה סיטי עוד צריכים להמשיך לעבוד על ההירככיה ולדעת מי מקבל את ההחלטות במאני טיים, אחרת ההפסדים הצמודים ימשיכו להרוג את השאיפות (מתוך 22 ההפסדים של הת'אנדר העונה, תשעה היו בחמש נקודות ומטה). השיפור בהחלט ניכר ומול הנאגטס, למרות ההפסד, ווסטברוק וג'ורג' כבר נראו הרבה יותר בטוחים במקומות שלהם בקבוצה וכל אחד מהם ידע לקחת אחריות ברגע הנכון. מכאן והלאה, כמעט הכל תלוי ביכולת וברצון של השניים הללו להמשיך לעבוד על שיתוף הפעולה ביניהם. מזל שהאולסטאר מגיע בקרוב.