איך אתם מחכים לזה. מהרגע בו הגיח זאיון וויליאמסון לתודעה, התופעה רק צמחה וגדלה. השמועה על הפלא פשטה עוד כשהיה בתיכון. כשהגיע לאוניברסיטת דיוק, כבר משך תשומת לב ששקולה לכוכב ב-NBA. ואז הגיע הדראפט, ואחריו הניתוח המפורסם בברך, שהעביר את כולנו שיעור בדחיית סיפוקים. לפנות בוקר (ב-04:30 ב-SPORT5) סוף סוף נקבל הצצה ראשונה לאיך הליגה עומדת להיראות בשנים הקרובות.
וויליאמסון ישאיר את כל מה שעבר עליו בחודשים האחרונים מאחור ויעלה לראשונה לפרקט כשהספרה 1, הכל כך סימבולית, תתנוסס על גבו. מה באמת אנחנו עומדים לראות ממי שנבחר ראשון בדראפט וגרם לכל מי שנבחר אחריו (לפחות באותה נקודת זמן) להיראות לא רלוונטי? הנה עוד כמה סיבות לקום ולחזות ברוקי של הפליקנס.
לא כמו כל שאר הפרארי
אחרי הניתוח בברכו הימנית ב-12 באוקטובר, בניו אורלינס נהגו בו ובפציעה שלו במשנה זהירות. "לכל אחד יש דעה לגביו ואף אחד לא מכיר אותו באופן אישי", שיתף ג'וש הארט, חברו לקבוצה של הרוקי, את דעתו על ההפתעה שצפויה לכולם ואפף את 128 הק"ג של וויליאמסון במסתורין מסוים. "הם לא יודעים איזה דרך הוא עבר על מנת להשתקם ולחזור להיות מה שהוא היה לפני הניתוח. הוא נראה הרבה יותר טוב היום ממה שנראה לפני שלושה חודשים".
פנומן. זאיון (Getty)
תקופת השיקום העניקה לקבוצה מלואיזיאנה הזדמנות, כמעט חד פעמית, לנתח את היהלום שלהם כמעט מכל זווית אפשרית. בניו אורלינס בחנו את כפות הרגליים שלו, הקרסוליים, הברכיים ומתוך כל זה את הניתור שהפך את זאיון לכל כך מפורסם עוד בגילאי העשרה. עבודת מחקר על שחקנים שעושים את צעדיהם הראשונים בליגה הטובה בעולם היא דבר שכיח ביותר. "כשאתה מקבל אותם, הם כבר פגומים מראש בעקבות טעויות שנעשו לגופם במהלך קריירת הקולג' שלהם", שיתף ג'נרל מנג'ר בכיר מהמערב את דעתו על הדרך בה נקלטים שחקני שנה ראשונה בליגה.
דוקטור מייק קלארק, ששימש כרופא הראשי של פיניקס סאנס במשך 14 עונות, תיאר את גופם של השחקנים הצעירים שמגיעים ל-NBA כמנוע של פרארי שצריך לעבוד בלי בלמים בעקבות השחיקה המסיבית בעיקר באיזור הברכיים והגב. אלא שבמקרה של וויליאמסון מדובר בתופעה אחרת לגמרי. "אם הייתי צריך לצאת בהצהרה אז אני חושב שיש לו את המנוע החזק ביותר מכל שחקני הליגה", סיפר ד"ר קלארק. היהלום של הפליקנס מציב אתגר לכל אותם מנתחים, בעיקר בשל כך שגופו הרחב ומשקלו יוצא הדופן (128 ק"ג בקירוב) מתאים יותר ל-NFL מאשר ל-NBA.
היתרון הפיזי יוצא הדופן לא חדש לאף אחד. באוגוסט 2017 הגיעו שלושה חוקרים רשמיים מטעם גוף ספורט שנקרא P3 APPLIED SPORT רק כדי לבחון מקרוב את זאיון. השלושה נדדו לחדר כושר קטן, 30 ק"מ מחוץ ליוסטון, טקסס בו חיכה להם וויליאמסון שהיה אז רק בן 17. כחלק מהבחינה של העילוי, בדקו השלושה 22 מדדים שונים, כולל היקפים של השוק, חוזק הברכיים והקרסוליים ואפילו היכולת של המותניים לשאת לחץ בזמן ניתור. הקפיצה מהמקום היא זאת שהדהימה את החוקרים יותר מכל.
וויליאמסון ניתר לגובה שהשופטים ראו עד אז רק מאנדרו וויגינס האתלטי. אלא שההבדל בין הפורוורד הקנדי של מינסוטה לזאיון הוא 38 ק"ג (!) לטובת הפלא בן ה-19 ושניהם הצליחו לנתק את זוג הרגליים שלהם לגובה זהה של 91.44 ס"מ. רק כדי להבין את המפלצתיות שבניתור, יש להוסיף את 198 הס"מ של הרוקי, ובזמן זינוק ללא הנפת ידיים אנו מקבלים קצה ראש שמגיע ל-289.44 ס"מ. פשוט מטורף בהינתן שהסל נמצא רק בגובה של 304 סנטימטר מעל הפרקט. "אף אחד במשקל שלו לא יכול להגיע כל כך גבוה", התפעל אריק לינסדורף, מנהל הענף הביו-מכני ב-P3, שבחנה קרוב ל-600 שחקני NBA לאורך 13 העונות האחרונות. ד"ר מרקוס אליוט, המייסד של P3 אמר על היהלום הקפיצי: "לזאיון יש את הכוח המתפרץ הגדול ביותר שאי פעם מדדנו". להזכירכם, וויליאמסון היה אז רק בתיכון.
להפוך את זאיון לגרסה טובה יותר של עצמו
"הוא לא מהיר יחסית לבחור גדול", אמר הג'נרל מנג'ר של הפליקנס, דייויד גריפין, על וויליאמסון, "הוא מהיר ביחס לבחורים המהירים", ולמעשה ניפץ מיתוס עצום בנוגע לכבדות שכולם חשבו שתהווה בעיה במשחקו של הכוכב בן ה-19. אותו גריפין התבטא השבוע בנושא הזמן היקר אותו קיבל זאיון בתהליך הקליטה שלו ואמר שמבחינתו זה בגדר "מתנה משמיים". הפוקוס בתהליך ההחלמה של הבחירה מספר 1 בדראפט האחרון היה על כניסה לכושר משחק כמה שיותר לאט, תוך שהוא מנצל את ההפוגה על מנת לשפר עוד קצת את איכויות המשחק שלו.
"הוא הולך להיות טוב יותר ממה שהוא היה לפני הפציעה", סיפר גריפין ל-USA TODAY והוסיף, "זה אולי לא יקרה באופן מיידי, אבל ברגע שהוא ימצא את הקצב שלו אנחנו נעריך מאוד את הזמן שהוא קיבל בחוץ. כל התהליך היה מוכוון להפוך אותו לגרסה טובה יותר של עצמו". אחרי הערכות מוקדמות של התאוששות של בין 6 ל-8 שבועות, חיכו בלואיזיאנה 14 שבועות, מורטי עצבים, כדי סוף סוף לחזות במי שכניסתו עתידה לשנות את פני הליגה בשנים הקרובות. ממה שזכינו לראות עד כה, במשחקי טרום העונה בהם העמיד וויליאמסון ממוצעים של 23.3 נקודות, כל קבוצות הליגה צריכות לפחד מגרסתו המשופרת של הרוקי העצום.
המסה העולה והקשר למג'יק
כשלושה שבועות לפני תחילת העונה הנוכחית החליטו בפליקנס לנסות שיטת אימון חדשה שכללה הרמת משקולות, במובן התחרותי של המילה, לשבוע אחד בלבד. וויליאמסון שהיה עדיין חלק משגרת האימונים של קבוצתו, העלה קרוב ל-4 ק"ג של מסת שריר באותו שבוע, מספר בלתי נתפס שאפשר למצוא רק אצל מפתחי גוף לפני תחרויות רשמיות. כולם בקבוצה נדהמו מהניסוי שהדגיש כמה צריך להיות זהיר כשמתעסקים עם וויליאמסון הלא שגרתי.
"הוא לא נורמלי" אמר עליו גריפין אחרי אותה עלייה חדה במסת השריר, "למצוא איזון עם הגוף שלו זה האתגר האמיתי שעומד בפנינו. הוא בן 19. הוא עדיין גדל. איתו זה לא הולך להיות בנוגע למשקל הסופי, אלא שילוב של גמישות, כוח וכל מה שאנחנו יכולים למדוד, חוץ ממשקל". מאמן כושר שעובד עבור אחת מקבוצות ה-NBA אישר את דבריו של גריפין: "אם אתה לא זז כמו שצריך אז זה לא משנה אם את שוקל 150 ק"ג או 75 ק"ג. זאת לא תהיה הבעיה שלך. התנועה חייבת להיות איכותית ומשוחררת. המכניקה צריכה להיות פשוט נכונה וניכר שזה הסיפור שלו (וויליאמסון)".
פרק הזמן הארוך בו ישב זאיון בחוץ חיזק אותו מבחינה פיזית, כמו גם את הרעיון שהוא מסוגל לשלוט בליגה בשנים הקרובות. הפליקנס זכו למחמאות מכל עבר על אורך הרוח בה נהגו ברוקי בן ה-19. דבר דומה התרחש גם בעונת 80/81, בה שחקן מבטיח החמיץ את 45 המשחקים הראשונים של הלייקרס בעקבות פציעה, איך לא, בברכו השמאלית. לאותו בחור צעיר קראו אירווינג ג'ונסון ולמרות שהיה בשנתו השנייה בליגה, הדימיון בין הסבלנות, שמגיעה מלואיזיאנה, לכפפות המשי בהן נהגו הלייקרס במי שלימים הפך למג'יק, גדול מאוד.
מג'יק. יש דימיון (Getty)
אלווין ג'נטרי, מי שעל כתפיו מוטלת משימת האיכות המורכבת של לנהל את הדקות של וויליאמסון סיפר כי הוא יוגבל למקסימום של 30 דקות למשחק. המאמן ניסה להנמיך את הציפיות מהתקשורת כשנשאל על איך זאיון ישתלב במרקם המבוסס של הפליקנס: "זה לא ייקח חמש דקות כמו שאתם חושבים. יש תהליכים שצריך לקחת בחשבון".
עם גישת הסבלנות הבלתי נגמרת כלפיו וכשהוא רק בן 19, יעלה וויליאמסון למשחק הבכורה המסקרן ביותר אי פעם ב-NBA. סמוטי קינג סנטר (אולמה הביתי של הפליקנס) יתמלא ב-17,774 ברי מזל שיחזו בצעד הראשון שלו בבמה הגדולה מכולם. עולם הכדורסל יעצור את נשימתו. כמו שברור שכל תהליך הפיכתו של הבחירה הראשונה בדראפט האחרון לסופרסטאר הולך לקחת זמן (אבל לא יותר מידי זמן כן?), ברורה כשמש העובדה שמעולם לא ראינו משהו כמו זאיון וויליאמסון.