"הריקוד האחרון" היא חובת צפייה לכל חובב ספורט באשר הוא ונחשבת למסמך ייחודי, אבל יש כאלה שלא ממש רואים בה תורה מסיני. הוראס גראנט, ששיתף פעולה עם מייקל ג'ורדן במשך שבע שנים והיה חלק משלוש האליפויות הראשונות של הבולס, תקף בחריפות את הסדרה ומה שנאמר בה.
הרקע למתקפה הוא החלק בסדרה בו דובר על "חוקי ג'ורדן", ספר שמתאר את MJ כדיקטטור בבולס, וגראנט (שגם התראיין לסדרה) תואר בתור מי שהיה המקור המהימן של העיתונאי סאם סמית' שכתב את המסמך. "שקרים, הכל שקרים. אם MJ עדיין נוטר לי טינה, אז כדאי שניישב זאת כמו גברים", הכריז בראיון.
"אני וסאם תמיד היינו חברים טובים ואנחנו עדיין כאלה, אבל מעולם לא הייתי חושף משהו אישי כל כך. לסמית' היו שני מקורות לספר, אז למה MJ הצביע דווקא עליי?", תהה גראנט וענה: "זאת רק טינה, ובמה שהוא קורא לו סרט דוקומנטרי, אפשר לראות שאם אתה אומר עליו משהו, הוא פשוט חותך אותך ומנסה להרוס את מה שאתה".
אחד מהסיפורים באותו ספר היה כיצד ג'ורדן היה מונע מגראנט לאכול, אבל הוא הפריך זאת: "אם מישהו היה מנסה לקחת ממני אוכל הייתי נותן הכל כדי לכסח אותו ותאמינו לי, הייתי יכול לנצח את מייקל בקלות. זה נכון שהוא אמר לשחקנים לא להביא לי אוכל כי אני משחק כמו חרא ועניתי לו במילים שאני לא רוצה לחזור עליהן, אבל עמדתי על שלי והוא רק נבח מבלי לזוז. אם הוא היה לוקח לי את האוכל, לא היה היום אייר ג'ורדן ולא היו שש אליפויות".
וגראנט סיפק דוגמה נוספת לנקודה שלו: "צ'ארלס בארקלי היה חבר של ג'ורדן למעלה מ-20 שנים. מאז שהוא ביקר את הניהול שלו בשארלוט הם לא דיברו. MJ אומר שהלשנתי, אבל הנה הוא, 35 שנים אחרי מדבר על עונת הרוקי שלו ומספר ששחקנים הסניפו קוקאין, עישנו מריחואנה וחגגו עם נשים. למה שהוא יעלה את זה? זה לא היה שייך לכלום. אם אתה רוצה לקרוא למישהו מלשין, הנה אחד".
"מייקל הרגיש שהוא יכול לשלוט בי, אבל הוא טעה בגדול", המשיך גראנט לשפוך אור על מערכת היחסים ביניהם. "בכל פעם שהוא ירד עליי, החזרתי לו, אבל כשראיתי את ההתנהגות שלו עם שחקנים כמו סטיב קר, וויל פרדיו וסקוט בארל, נשבר לי הלב. לראות מנהיג שיורד על האנשים האלה בצורה כזאת. אני מבין את הצורך לדרבן באימונים ולדחוף מדי פעם, אבל להכות אותם ולקלל? זה לא חלק מזה".