אתם יכולים לאהוב אותו ואתם יכולים לשנוא אותו, אבל אתם לא יכולים להתכחש לעובדה שג'יימס הארדן הוא אחד הסקוררים הטובים שראה המשחק. מה לא ניסו בהגנה נגד הארדן? שמירות כפולות, עזרה ברגע שהוא עובר את החצי, לחץ על כל המגרש, לתת לו את הימין, "בוקס אנד וואן" (שבדרך כלל הסתיים בבוקס, אנד וואן) ואפילו ראינו בעונה שעברה ניסוי בו השומר עומד מאחוריו (מה אתה עושה, רוביו?).
בילי דונובן, שמוביל על הקווים את אוקלהומה סיטי מול יוסטון בסדרת הסיבוב הראשון, ידע היטב שסקוררים כמו "הזקן" אי אפשר באמת לעצור, אך אפשר להאט. אחרי המון ניסויים ומעט הצלחות של קבוצות הליגה, דונובן החליט ללכת על שמירה אישית ולהציב מול מלך הסלים של ה-NBA את לוגנץ דורט בן ה-21. אפשר להתייחס אליו בתור ה'רוקי' שלא נבחר בדראפט, כי זה מה שהוא, אבל אפשר גם להתייחס אליו בתור הסיבה העיקרית ש-OKC חזרה מ-2:0 ל-2:2 מול הרוקטס.
למרות שהוא מתנשא לגובה 1.90 בלבד, דורט נלחם כמו לוחם היאבקות, קופץ על הפרקט כמו עידן חביב במשימת חסינות, ומקבל בהגנה החלטות כמו ראש ממשלת ניו זילנד במהלך משבר הקורונה. השילוב הזה הופך את הרוקי של הת'אנדר לאחד השומרים הטובים והמסקרנים בליגה, הקריפטונייט של הארדן אם תרצו. אבל כדי להבין לעומק איך ילד בן 21 שלא נבחר בדראפט מוצא את עצמו שומר על הסקורר הטוב בעולם בפלייאוף (ומצליח!), צריך לחזור תשע שנים אחורה - להחלטה ששינתה לו את החיים.
תזכרו את השם, לו דורט (Getty)
"לו" דורט, שנולד באפריל 1999 במונטריאול, בכלל היה שוער כדורגל עד גיל 12. הקנדי הצעיר עמד בפני דילמה גורלית (באותם ימים הוא לא דמיין עד כמה), כשאמו הודיעה לו שהוא חייב לקבל החלטה: להמשיך בשער או ללכת בעקבות חבריו בשכונה ולשחק כדורסל. בסופו של דבר, דורט הקשיב לעצת אחיו הגדולים, עבר לכדורסל, והצטרף לקבוצת ילדים מקומית שנועדה לתת מסגרת לצעירים שמגיעים ממעמד חברתי נמוך. "נבחרתי אחרון לקבוצה, הייתי השחקן ה-13, וזה מה שגרם לי להתאהב בכדורסל", סיפר דורט.
אם תהיתם, האהבה לצד ההגנתי של המגרש, ולקבוצתיות, הייתה טמונה אצל דורט כבר בתחילת הדרך. מאמנו הראשון, נלסון אוזי, סיפר את כל הסיפור בכמה משפטים: "ללו תמיד היה אכפת מהקבוצה. אף פעם לא עניין אותו אם הוא קולע 5 נקודות או 10. חלק מהילדים היו מסתכלים על דף הסטטיסטיקה אחרי המשחק, אבל לו מעולם לא עשה את זה. הדבר היחיד שעניין אותו זה לנצח". אף אחד לא יכול לקחת מדורט את האופי המיוחד שלו, אבל אם נהיה כנים, הקרדיט על משחק ההגנה המשובח מגיע למאמן אוזי מהילדות: "הוא תמיד לימד אותי שכולם יכולים לשחק בהתקפה, אבל לא כולם יכולים לשמור בהגנה. הוא לימד אותי שאם אתה טוב בהגנה, זה יוביל אותך להרבה מקומות". צדק.
דורט הקשיב למאמן שלו ונכנס במלוא המרץ לכדורסל. בגיל 14 הוא הטביע לראשונה ובגיל 15 כבר התחיל להרים משקולות בחדר כושר. בגיל 16 הוא עזב את הבית לטובת קבוצת כדורסל בבית ספר בג'קסונוויל, פלורידה. חוץ מללמוד אנגלית, המעבר תרם ללו גם בהיבטים אחרים: "זה עזר לי להתבגר בתור בן אדם, ולראות איך החיים האמיתיים נראים". ב-2017/18 הוא חזר הביתה לקנדה והצטרף לאקדמיית כדורסל מפוארת, בה שיחקו בעבר ג'מאל מארי ות'ון מייקר. ככל שהקריירה התקדמה, דורט ביסס לעצמו שם של אחד משחקני בתי הספר הטובים באמריקה. בדירוג הצעירים המוכר של ESPN, הגארד קיבל חמישה כוכבים (הכי הרבה) וציון 92.
בעודו באקדמיה בקנדה, לו הודיע לאיזו מכללה הוא מצטרף. האחרון קיבל מלגה משישה קולג'ים שונים, אך בחר באריזונה סטייט והפך לשחקן הכי נוצץ שמגיע למכללה הזאת מאז, למרבה האירוניה, ג'יימס הארדן ב-2007. דורט העביר עונה אחת באריזונה סטייט (2018/19), אבל זה הספיק לו כדי ללכת בעקבות החלום ולנסות את מזלו ב-NBA, לא לפני שהוא ציין כמה הישגים אישיים מרשימים במכללות: נבחר לרוקי העונה, נכנס לחמישיית הרוקיז ("פרשמנים" בקולג'ית), חמישיית ההגנה וחמישיית העונה השנייה במחוז שלו (Pac-12).
אז הגיע דראפט 2019. על פי חלק מהתחזיות דורט היה אמור להיבחר בסיבוב הראשון, אבל בפועל הוא לא נבחר גם אחרי הסיבוב השני. הגארד שהיה אז בן 20 חתם על "חוזה כפול" ב-OKC, שסידר לו התחלה בקבוצת הפיתוח של המועדון בג'י ליג. דורט היה נהדר עם 22 נק' למשחק, שהרשימו את מאמן הקבוצה גרנט גיבס: "אין רגע שאתה מסתכל עליו וחושב שהוא לא נותן 100% ומאתגר את עצמו לשלוט במשחק בפן הפיזי שלו, בעיקר בצד ההגנתי".
למזלו, בדצמבר 2019 הת'אנדר סבלו ממכת פציעות, ודורט הוקפץ לליגה של הגדולים. כבר בשבוע הראשון שלו בקבוצה, הוא נזרק לעמדת ההגנה מול דמיאן לילארד ודונובן מיצ'ל, ועשה עבודה נהדרת. בפוזשנים בהם שמר על שני הכוכבים, עצר אותם על 3 מ-11 מהשדה במצטבר (27%). OKC, אגב, ניצחה את שני המשחקים האלה. עם זאת, אחרי זמן קצר חזר לליגת הפיתוח.
ברשותכם נתקדם לחודש ינואר, בו דורט נקרא בחזרה לחבורה של כריס פול. ב-20 בינואר הגארד מאריזונה סטייט פתח לראשונה בקריירה בחמישייה, שיחק 32 דקות והציג משחק לא פחות ממדהים. נגד מי אתם שואלים? ג'יימס הארדן ויוסטון רוקטס, איך לא. דורט קיבל משימה אחת: להיכנס לראש, לעצבים ולגופיה של הארדן, והתוצאה: כוכב יוסטון סיים עם 9 מ-29 מהשדה ו-1 מ-17 מחוץ לקשת. זה היה הספתח למה שקורה כעת בפלייאוף 2020.
אותה הצגה הגנתית שהובילה לניצחון על אדמת יוסטון, סידרה לדורט מקום קבוע בחמישייה, דייט קרוב על בסיס כמעט יומי עם הכוכב של היריבה וגם חוזה חדש. בסוף ינואר לו חתם על חוזה ל-4 שנים תמורת 5.4 מיליון דולר. סכום, שהיום נראה מגוחך. אם נסתכל על המאזן של OKC איתו ובלעדיו בעונה הסדירה, נבין את החשיבות שלו לקבוצה: 18:18 בלעדיו ו-10:26 איתו. אגב את זה הוא עשה עם 6.8 נק' למשחק. התקפה זה אוברייטד.
אם עד שלב הפלייאוף דורט היה בעיקר גיבור מקומי באוקלהומה סיטי, בסדרה נגד הרוקטס הגיע הזמן גם של שאר העולם להצטרף לחגיגה, ולהכיר את אחד השחקנים הכי פחות מוערכים ב-NBA. ניתן למספרים לדבר:
משחק 1: דורט לא שיחק בגלל פציעה. הארדן הפציץ 37 נקודות ב-54.5% מהשדה (6 מ-13) ו-46.2% מחוץ לקשת (6 מ-13). ניצחון ליוסטון.
משחק 2: דורט חזר וכששמר על הארדן עצר אותו על 1 מ-7 מהשדה (כל הניסיונות מחוץ לקשת). כשלא שמר עליו - הארדן קלע 4 מ-9 מהשדה. 21 נק' ל"זקן", ניצחון ליוסטון.
משחק 3: הארדן אמנם סיים עם 38, אבל כשדורט שמר עליו הוא קלע 2 מ-14 מהשדה ו-1 מ-9 מחוץ לקשת, וכשהוא לא שמר עליו: 10 מ-13 מהשדה. ניצחון ל-OKC.
משחק 4: הארדן פתח נהדר וסיים עם 32, אבל, ב-21:13 דקות האחרונות של המשחק נעצר על 7 נק' באחוזים נמוכים - 3 מ-12 מהשדה ו-1 מ-8 מחוץ לקשת. ניצחון ל-OKC.
מה שהכי הרשים אותי במשחק 4, שהסתיים 114:117 לת'אנדר, היה היכולת של דורט לשמור בקלאץ' על הארדן מבלי לבצע עבירה. 11:37 דקות לסיום הרבע האחרון, הקנדי ירד לספסל עם 5 עבירות. אבל כשהשעון הראה 09:46 דקות לסיום, הוא חזר למגרש והיה חלק בלתי נפרד מהניצחון כשהצליח לשמר את הרמה הגבוהה בהגנה מבלי לצאת בשש עבירות. לא משהו שרואים כל יום. כריס פול שיתף אחרי הניצחון: "כל הזמן אמרתי לו: 'אסור לך לקבל את העבירה השישית. זה לא עניין שאתה צריך לא לצאת בשש עבירות, אסור לך לצאת בשש עבירות'". תוסיפו לזה גם שלשה קריטית שהוא תפר בדקות הסיום. למקרה שדאגתם איך הארדן הגיב לאחר ההפסד, הוא הוציא את העצבים בדרך לחדר ההלבשה, כפי שאתם יכולים לראות כאן:
יודעים מה, עזבו אתכם מספרים. במקרה של דורט, מספיק לראות את שפת הגוף שלו בהגנה כדי להבין שמדובר במשהו מיוחד. במשחק מספר 3, נותרתי המום כשראיתי בחור בגיל שלי משתק את ג'יימס הארדן, בזמן שאני מתקשה לרדת להגנה בספורטק (ומשחקים על סל אחד כן?). האמת, הרבה זמן לא התרגשתי ככה משחקן הגנה, אז הנה מיטב המהלכים מאותו משחק שהחזיר את OKC לסדרה:
הארדן מנסה לסחוט עבירה, אבל דורט נצמד אליו ונמנע ממגע בחוכמה. התוצאה: איירבול
via GIPHY
דורט ממשיך לגרום להארדן לירות מחוץ לקשת, והאחרון בקושי מגיע לרשת
via GIPHY
הארדן באותה מידה יכול היה לקלוע את הזריקה הזאת, אבל שימו לב לשמירה המיוחדת של דורט. הוא קופץ עם שתי הידיים ומצליח להפריע ל-MVP לשעבר
via GIPHY
פוזשן הגנתי יפהפה, כמו שכתוב בספר. קודם כל, דורט הגיב מהר ומנע את החסימה של קובינגטון. אחר כך עם רגליים זריזות וחזה נפוח הוא לא נתן להארדן לעבור אותו, והדובדבן שבקצפת: בלוק והכדור יצא החוצה אחרי שפגע אחרון בכוכב של יוסטון. אנחנו כאן במאני טיים, למקרה שפספסתם את השעון
via GIPHY
פחות מדקה וחצי לסיום, 5 הפרש ליוסטון, הארדן עולה לשלשה שיכולה לסגור את הסיפור של המשחק ואולי גם של הסדרה. מה דורט עושה? קופץ בזמן כדי להפריע לזריקה וישר מוריד את הידיים כדי להימנע מעבירה שהארדן יודע לסחוט כל כך טוב. אגב כל הסדרה הארדן מעדיף לקחת את השלשה "הקלה" מאשר לחדור נגד דורט (מישהו אמר פסיכולוגי?)
via GIPHY
הארדן נותן לנו תזכורת למה הוא לא חודר נגד דורט. "הזקן" הולך שמאלה אבל פוגש את הגוף החזק של הרוקי שמספק חסימה נוספת ברגעים המכריעים
via GIPHY
בליגה של כוכבים, שקולעים 50 נק' בלי למצמץ, צריך איזה לוגנץ דורט אחד שיחזיר את הכדורסל הישן והטוב. בעולם של ילדים שעולים לשלשה במתפרצת כי הם חולמים להיות סטף קרי, צריך איזה קילר הגנתי, שיזכיר להם: "כולם יכולים לשחק בהתקפה, אבל לא כולם יכולים לשמור בהגנה". ב-01:30 בין רביעי לחמישי, הכדורסל הישן נגד הכדורסל החדש, אוקלהומה סיטי נגד יוסטון במשחק מספר 5, לוגנץ דורט נגד ג'יימס הארדן. איזו סדרה נפלאה.