זאיון וויליאמסון נועד לגדולות. עוד בתיכון זאיון הפך לכוכב רשת בזכות ההטבעות המרהיבות שלו, בגיל 16 הוא כיכב על השער של מגזין 'Slam', ב-2018 סטיב קר אמר ש"לברון הבא מגיע", ב-2019 חברת נייק הפסידה כ-1.1 מיליארד דולר לאחר שזאיון קרע את הנעל שלו, בטורניר המכללות עם דיוק הוא זכה ל"מצלמת זאיון" שהתמקדה אך ורק בו, וכשנבחר בניו אורלינס - האוהדים יצאו לחגוג ברחובות בהמוניהם.
- 02:00 ישיר ב-5SPORT: ניו אורלינס אצל וושינגטון. זאיון VS אבדיה בפעם הראשונה
ודווקא עכשיו, כשהוא מראה יכולות שלא נראו מעולם, וויליאמסון בן ה-20 הפך לעוד חלק בפאזל הכוכבים של ה-NBA. מרוב ששמענו עליו הגודל שלו נראה לנו הגיוני, החדירות לגיטימיות והכישרון מובן מאליו. הזהירו אותנו ואנחנו בחרנו לקבל אותו במקום להעריך אותו. להעריך שחקן עם פוטנציאל היסטורי. כזה שלא צריך להיות חלק מהנוף, אלא הנוף עצמו.
עונה מהאגדות
יודעים מה? אי אפשר לדבר על העונה האדירה הזו של זאיון בלי לקרוא את המשפט הבא (שכבר הוזכר למעלה), והפעם באמת להתמקד בו ולעכל אותו: זאיון וויליאמסון בן 20. לא רק שהוא בן 20 והוא הולך לסיים את עונת 2020/21 בגיל הזה, הכוכב הצעיר שיחק 74 משחקים בלבד בקריירת ה-NBA שלו. זאיון, אגב, הוא השחקן הרביעי הכי צעיר בכל דראפט 2019.
אם נשווה את כמות המשחקים של זאיון בקריירה לעונה סדירה ב-NBA בימים ללא קורונה, טכנית, זאיון עדיין לא סיים את עונת הרוקי שלו. כשוויליאמסון נבחר העונה לאולסטאר (והפך לשחקן הרביעי הכי צעיר שמשתתף בו אחרי קובי בראיינט, לברון ג'יימס ומג'יק ג'ונסון), הוא שיחק 53 משחקים במצטבר. להבדיל אלף אלפי הבדלות, לדני אבדיה כבר יש 50 משחקים ברזומה.
ועכשיו, אפשר לצלול אל תוך העונה היוצאת דופן של הסופרסטאר שלא היה זקוק לניסיון (עם כל הכבוד לעונת ההתאקלמות בליגה) כדי להיות אחד השמות הגדולים בעולם הכדורסל. 26.8 נקודות למשחק ב-61.8% מהשדה, 7.2 ריבאונדים ו-3.7 אסיסטים. אלו הממוצעים של זאיון, שנמצא בדרך הבטוחה להפוך לשחקן הראשון מאז צ'ארלס בארקלי ב-1989/90 שקולע 25+ נק' למשחק ב-60% לפחות.
בשבוע שעבר וויליאמסון השווה את השיא של שאקיל אוניל עם 25 משחקים רצופים של לפחות 20 נק' ב-50% מהשדה. זאיון לא הצליח לשבור את השיא במשחק שלאחר מכן נגד ברוקלין, אבל מאז הוא הוביל את ניו אורלינס לשלושה ניצחונות רצופים עם לפחות 30 נק' ב-50% מהשדה בכל משחק, עד שנעצר אתמול ע"י הניקס. מאז ה-14 במארס, המספרים של זאיון עומדים על 30.2 נק' למשחק ב-62.6% (רק סטף קרי וכריס פול בפיניקס עם ממוצע נק' גבוה יותר בפרק הזמן הזה).
עוד קצת מספרים:
- זאיון רשם כבר תשעה משחקים עם 30+ נק' ב-70% לפחות מהשדה. היחידים שרשמו יותר משחקים כאלה בשתי העונות הראשונות שלהם הם קארים עבדול ג'באר, שאק ודייויד רובינסון.
- זאיון קלע 1457 נק' ב-60 המשחקים הראשונים שלו בקריירה. רק מייקל ג'ורדן קלע יותר (1664) מאז שליגת ה-NBA התאחדה עם ה-ABA ב-1976.
- כאמור, זאיון קולע העונה 26.8 נק' למשחק ב-61.8%. אף שחקן בהיסטוריה לא קלע יותר נק' למשחק ב-60% ומעלה מהשדה.
- זאיון עקף את לברון ולוקה דונצ'יץ' כשהפך לשחקן עם הכי הרבה משחקי 20+ נק' ברצף לפני גיל 21.
כל סל בצבע
זאיון הוא "חיית רחבה" שלא הכרנו. מעולם לא פגשנו שחקן שחי ונושם בצבע עם היכולת הנדירה לשלב בין כדרור, גובה נמוך יחסית (2.01 מטר), סייז, אתלטיות ואקספוליסיביות כמו שלו. כשכל הדברים הללו מתחברים, אנחנו מקבלים מפלצת בלתי ניתנת לעצירה שיודעת לנצל את גודלה מול גארדים ואת הזריזות שלה נגד גבוהים.
זאיון מוביל את ה-NBA עם 20 נקודות למשחק בצבע. השחקן האחרון שעקף את המספר הזה הוא שאקיל אוניל, עם 20.1 נק' למשחק בצבע בעונת 2001/02. מעונת 2006/07 עד עונת 2017/18, לשם השוואה, אף שחקן לא קלע יותר מ-15.7 נק' למשחק בצבע לאורך עונה שלמה.
ספק אם אי פעם וויליאמסון יצליח להגיע לרמת הדומיננטיות של שאק מתחת לסלים, אבל דבר אחד כבר אפשר לזקוף לזכותו. וויליאמסון, בניגוד לשאק, מוריד את הכדור לרצפה, נע בלי כדור רחוק מהטבעת, מריץ פיקנ'רול שמאפשר לו ללכת עד הסוף ויוצר לעצמו מכל נקודה על המגרש. כמו שמאמן דאלאס ריק קרלייל אמר לאחרונה: "לזאיון יש את הכוח הטבעי של שאקיל עם סט יכולות של רכז".
בתחילת העונה סטן ואן גנדי לא אהב לתת לכוכב שלו לרכז, אבל מהר מאוד 'פוינט זאיון' קם לתחייה. מעבר ליכולת של זאיון ליצור לעצמו בפיקנ'רול, הוא גם יוצר לאחרים ברגע שהכדור בידיים שלו לפני החסימה. ב-15 המשחקים הראשונים של העונה זאיון סיים עם 4+ אסיסטים רק פעם אחת, ואילו ב-35 המשחקים מאז, הוא רשם 4+ אסיסטים ב-25 משחקים שונים.
אם תהיתם, זאיון לא הפך לפליימייקר בין יום. במכללת דיוק ובעונת הרוקי שלו הסתפקנו בניצוצות (2.1 אס' למשחק בכל אחת מהעונות), אבל לא באמת ראינו אותו מתפקד כרכז אמיתי, למרות שהוא תמיד היה כזה. זאיון הפך למפלצת גנטית כשקפץ ל-1.90 מ' בכיתה ט', אבל בכיתה ח' הוא היה בסך הכל 1.75 מ'. אביו החורג גידל אותו כרכז וכך הכישרון הצעיר שיחק לאורך שנותיו בתיכון. בשבועות האחרונים הוא מתחיל לקצור את הפירות.
יש על מי לסמוך
אחרי שדיברנו על 'פוינט זאיון', קבלו את 'קלאץ' זאיון'. ככל שהעונה התקדמה ואן גנדי לא רק הפך את וויליאמסון לרכז, אלא גם לגו-טו-גאי של ניו אורלינס ברגעי ההכרעה. אחוז הזמן ברבע הרביעי בו וויליאמסון נגע בכדור בהתקפה זינק מ-6% בערך בדצמבר-ינואר לכמעט 20% במארס-אפריל. עם העלייה הזו הגיע גם שיפור במדד ההתקפי של הפליקנס בקלאץ' - מ-61.5 בדצמבר ו-105.8 בינואר, לאיזור ה-120 במארס ואפריל.
עד חודש מארס זאיון קלע 5.5 נקודות למשחק ברבע הרביעי, ומאז הוא עומד על 7.9 (מקום חמישי ב-NBA). לפני קצת יותר משבועיים, במשחקה של ניו אורלינס נגד דאלאס, זאיון הראה שגם הוא קורץ מהחומר הנכון - זה שבאמצעותו כוכבים יודעים להשתלט על משחקים במאני טיים.
כשלוש דקות וחצי לסיום ההתמודדות המאבס הוליכו 94:95, ומאותו רגע הפליקנס יצאו לריצת 8:18 שסידרה להם ניצחון 103:112. מתוך 18 הנקודות האחרונות של ניו אורלינס, זאיון היה אחראי על 14 מהם (10 נק' ו-2 אס') בדרך לערב ענק של 38 נקודות.
זאיון. מתחיל להשתלט על משחקים (Getty)
לאן נעלם ההייפ?!
זאיון נכנס לליגה בסערה שלא נראתה כמותה מאז 2003 כשילד בן 18 מאוהיו ניסה לעמוד בציפיות שתלו בו. הערוצים הארציים שידרו חלק נכבד מהמשחקים שלו, כולל ה-משחק הראשון נגד סן אנטוניו כמובן, נוצרה הרגשה ברחבי ה-NBA שעידן חדש מתחיל, כל הרשת הייתה מלאה במהלכים שלו וזאיון הפך את ניו אורלינס לרלוונטית, לפחות ככה חשבנו. בעונתו השנייה, למרות שעמד בציפיות האדירות (רבים יגידו עלה עליהן) ושדרג את המשחק שלו, ההתלהבות סביב וויליאמסון לא מזכירה את שהייתה. ונשאלת השאלה - למה?
1. אפקט לאמלו בול. התקשורת האמריקנית תמיד מחפשת את "הדבר הבא", ואחרי שמצאה אותו עם זאיון, היא החליפה אותו בלאמלו שסיפק עונת רוקי שרק לבאר צפה. כל מסירה של רכז שארלוט הופיעה מיד באתרים השונים, ולאט לאט הקהל השבוי של זאיון החל לפזול לכיוונו של לאמלו (הוא כבר פוזל לכיוונו של קייד קנינגהאם). אגב, יכול להיות שמרוב שאותו קהל שמע את השם 'זאיון', הוא חיפש אהבה חדשה.
2. הפציעות. לצד היכולת הטובה שבאה לידי ביטוי כבר במשחקו הראשון בליגה מול הספרס כשצלף ארבע שלשות בדרך ל-17 נק' רצופות, מצבו הרפואי של זאיון היה מחשיד. זאיון קיבל המון מנוחות, גם במהלך המשחקים עצמם, הוא שיחק תחת מגבלת דקות בתחילת דרכו, וככה קשה להתלהב. אבל השנה הוא לא משחק תחת מגבלת דקות, אז למה ההייפ לא חזר? חכו, יש עוד סיבות.
3. הקורונה + האוהדים. נחזור לעונה שעברה ונתחבר לנוכחית. זאיון היה פנומנלי בעונת הרוקי שלו. עד הבועה הוא הוביל את ניו אורלינס למאזן 9:14, וטורניר הפליי-אין גרם לאדם סילבר לחלום על סדרת פלייאוף בין לברון לזאיון. לבועה עצמה זאיון הגיע בעודף משקל, הוא כמעט ולא שיחק, ומתוך חמשת המשחקים שכן שיחק (תחת מגבלת דקות) - הפליקנס הפסידו ארבע פעמים.
העונה, כידוע, אף קבוצה לא נהנית מאולם מלא, וייתכן שהיעדר האוהדים הובילו לכך ששכחנו עד כמה זאיון סוחף. במשחקו הראשון נגד סן אנטוניו זאיון הפך את הסמות'י קינג סנטר להר געש, ואלו בדיוק התמונות שאנחנו צריכים כדי להיזכר ולהתרגש מחדש.
4. סגנון המשחק של זאיון. וויליאמסון אמנם שחקן הרבה יותר טוב משהיה לפני כמה שנים, אבל הוא גם הרבה פחות מלהיב. הרוב המוחלט של הסלים שלו הם 'לייאפים', ואחרי שאתה מתרגל להטבעות מטורפות - קשה לחזור אחורה, לפחות ל"בליצ'ר רפורט" ושאר הדפים ברשתות.
5. ניו אורלינס. ב-14 במאי 2019 נערך הלוטרי של הדראפט, או במילים אחרות - ההגרלה שתקבע איזו קבוצה תשים את ידה על זאיון. עשר קבוצות כבר התברגו וארבע האופציות האחרונות היו לוס אנג'לס לייקרס, ניו יורק ניקס, ממפיס וניו אורלינס.
לצערו של אוהד הכדורסל הממוצע, זאיון לא צוות עם לברון וגם לא עם קיירי ארווינג וקווין דוראנט במדיסון סקוור גארדן כפי שאוהדי הניקס קיוו, והשם הנוצץ הגיע דווקא למועדון האפרורי מלואיזינה. בואו רק נגיד שאם זאיון היה נוחת בניו יורק או ב-LA, יש להניח שהכתבה הזו לא הייתה נכתבת.
זאיון חייב לשפר לא מעט אלמנטים במשחק שלו כדי לסחוב קבוצה לאליפות, ביניהם ההגנה והאיום מבחוץ, אבל בינתיים הוא יסתפק בעוד ציון דרך שלברון לא רשם בעונתו השנייה בקריירה - פלייאוף. הפליקנס רחוקים שני משחקים בלבד מגרג פופוביץ' שנמצא במקום העשירי, ועם הפציעות הקיימות בסגל, ברנדון אינגרם וזאיון יהיו חייבים להיות בשיאם כדי להיכנס לטורניר הפליי-אין בתור התחלה.
יכול להיות שהופעת פלייאוף תגרום לעולם הכדורסל להתלהב ולהעריך מחדש את זאיון, ויכול להיות שלא. יכול להיות שבמקום להאשים את ניו אורלינס, את הקורונה או את לאמלו, אנחנו אלה שצריכים לקחת אחריות, כי מרוב שאנחנו אוהבים לחשוב על העתיד - אנחנו לפעמים מפספסים את ההווה.
אל תפספסו את זאיון וויליאמסון (Getty)