הענק הרוקד: אמביד עושה הכל בפילדלפיה

ג'ואל אמביד עבר דרך מאוד ארוכה מאז האימון הראשון שלו בקנזס, שגרם לו לשקול פרישה מוקדמת. אקס מכבי ת"א טאריק בלאק כפכף את הנער הכחוש לאורך כל האימון. הוא חטף מאמביד ריבאונד והטביע עליו כל כך חזק עד שהוא שאב את האגו של אמביד מהגוף שלו. במאמר ל'פליירס טריביון', אמביד תיאר סצנה מתוך סרט תיכונים אמריקאי - כל מי שנכחו באימון צחקו עליו, חלקם הצביעו. אחרי אותו אימון הקמרוני כבר החל לחפש טיסות חזרה הביתה. אמביד היה כל כך קרוב לוויתור על החלום להגיע לליגה, רק שלוש שנים אחרי שהחל לשחק כדורסל בצורה מסודרת, ולהיות מישהו אחר. וככה אנחנו היינו קרובים לאבד את אחת מהדמויות הכי צבעוניות ב-NBA.

זו כנראה לא הפעם הראשונה בה שמעתם את הסיפור הזה, אבל האם הכרתם את התפקיד שהיה לביל סלף בכל הסיפור? סלף, מאמנו בקנזס, טען שהוא היה זה שהוריד את אמביד מהעץ, למזלנו: "אמרתי לו, 'לא, ג'ואל, אתה הולך להיות הבחירה הראשונה בדראפט השנה'..." אמביד חזר בו מבקשתו לא לשחק באותה עונה, והשאר? השאר זו הקריירה של אמביד. קריירה היסטורית של שחקן היסטורי. ואמביד עדיין לא הגיע לתקרה שלו. בגיל 27, מדי משחק ג'ואל אמביד עושה על המגרש דברים שלא ראינו מאף שחקן בגודל הזה, והוא נראה כמו שחקן הכדורסל הטוב ביותר בעולם כשהוא עושה אותם. אחרי רצף משחקים מהאגדות, ג'ואל מיצב את עצמו כפייבוריט של וגאס לתואר ה-MVP, ואנחנו פה כדי להבין למה.

לא תהליך ולא בטיח
אמביד נבחר שלישי בדראפט 2014 על ידי סם הינקי, האדריכל של עבודת הטנקינג הכי גרוטסקית שהליגה הזו ראתה. הפוטנציאל היה ברור. הוא היה נבחר ראשון אלמלא נפצע בתזמון נוראי. אמביד לא שיחק בשתי העונות הראשונות שלו, והמוות הטראגי של ארתור, אחיו בן ה-13, רק סיבך את המצב. קצת אחרי שכולנו התחלנו לקבל פלאשבקים של גרג אודן וסם בואי, אמביד עלה לשחק ב-2016/17.

ב-31 משחקים אמביד הראה שהוא השחקן הכי טוב במחזור שלו, בפער, ואז הושבת שוב. ההצטרפות של בן סימונס, וטריידים להבאת ג'ימי באטלר וטוביאס האריס, הקפיצו את הסיקסרס לטופ של המזרח. אבל בכל עונה קרה משהו שהעיף אותם מוקדם יותר ממה שציפינו. הדרמה הגיעה לשיאה בפלייאוף 2019, בחצי גמר המזרח מול טורונטו. הסיקסרס היו הקבוצה שהייתה הכי קרובה להעיף את האלופה שבדרך, אבל הזריקה של קוואי פלירטטה עם החטאה ארבע פעמים לפני שצללה פנימה, ואמביד מירר בבכי בדרכו לחדר ההלבשה.

העלילות של הסיקסרס בעידן אמביד מרוחות על כל האינטרנט כמו פשקיווילים במאה שערים. אם לא היה סיקור עקבי לכל הטרפת הזאת זה היה נראה כמו תסריט לא אפוי מספיק לסרט בורקס. דרך תלאות 'התהליך' של הינקי, החשבונות הלא סמויים מספיק של בריאן קולנג'לו, הפציעה המסתורית של הבחירה הראשונה בדראפט 2017 מרקל פולץ, ועד למה שזה לא יהיה שקורה עכשיו עם בן סימונס. אלה רק כמה מהסיפורים ההזויים שאמביד נאלץ להתמודד איתם בדרכו להיות אחד מהשחקנים הכי טובים בעולם. חוץ מראשי הפרקים האלה יש עוד לא מעט מעשיות שהופכות את פילי לאחת מהקבוצות הכי משונות בליגה. אבל משהו קורה השנה בפילי, ושחקן הציר שלה במרכז, כרגיל.

השחקן המצטיין?
ב-20 המשחקים האחרונים ג'ו ג'ו הפך את הליגה לארגז החול שלו. 33.7 נקודות למשחק ב-32.9 דקות(!), 10.8 קרשים ו-4.5 אסיסטים. לאחרונה הוא השלים זכייה שנייה ברציפות בתואר שחקן החודש במזרח והיה הראשון בהיסטוריה של הסיקסרס לעשות זאת. להזכירכם, מדובר במועדון שהביא לכם את ווילט צ'מברליין, צ'ארלס בארקלי, דוקטור ג'יי ואלן אייברסון. אמביד כותש כל מי שעומד בינו לבין הסל, מוביל את הכדור בעצמו, קולע מכל נקודה על המגרש בהתקפה העומדת, ונחוש להצעיד את פילדלפיה קדימה, גם בלי העזרה של כוכב נוסף. נדמה שאמביד החליט לנצל את הסיטואציה המגוחכת בשביל להוכיח שהוא מעליה. בינתיים זה עובד, ולנו רק נשאר להוסיף מלח לפופקורן, אם חסר.

אמביד מעניש יריבות מבפנים ומבחוץ. הוא דורס מגנים שלא חזקים מספיק כדי לדחוף אותו בחזרה, שזה כולם, או קולע מעליהם עם הטאץ' הקסום שלו. בשכונה של אמביד, אם נשתמש במילותיו של זאק רנדולף, הבריונים חוטפים מכות. שערו בנפשכם את חוסר האונים של נפיל בגודל 2.10 מ', 120 ק"ג וצפונה, שמגלה שהוא פשוט לא גדול מספיק בשביל להפריע לאמביד בדרכו לטבעת. דמיינו איזו תחושה מוזרה וחדשה זו עבורם. ככה הרגישו היריבים של שאקיל אוניל, אלו שהתרומה הכי גדולה שלהם למאמץ הקבוצתי הייתה שש העבירות שלהם. גם אמביד מגיע לקו בקצב מטורף, אבל האחוזים שלו משם, 80.7 אחוזים, קצת יותר טובים משל הביג דיזל.

בליגה שבה משחק הפוסט-אפ גוסס, אין הרבה שחקנים שמסוגלים למסור את הכדור לשחקן עם הגב לסל. אז אמביד פתר גם את הבעיה הזו. הוא התחיל להוביל את הכדור בעצמו. באופן אירוני, אולי זה התוצר החיובי היחיד שהגיע מההיעדרות של הרכז הראשון של הקבוצה, שעוד נגיע אליה. אמביד נכנס למהלכים שלו כמו גארד, בדרך לזריקה מכדרור או לפוסט אפ. עם הנתונים הפיזיים שלו, אין ממש דרך לעצור את זה בלי שמירה כפולה. כשזו מגיעה אמביד כבר מצליח להניע את הכדור הלאה. אחרי שנים שהתקשה לייצר לחבריו במצבים האלה, השנה המשחק האט עבורו. 4.4 האסיסטים שהוא מוסר למשחק הם שיא קריירה.

אמביד משחק כמו השחקן הכי טוב בליגה, ואתם מוזמנים להעלות בתגובות שמות שמותר להכניס לדיון בכלל. לטעמי, בחודשיים האחרונים רק ניקולה יוקיץ' יכול לטעון לדומיננטיות התקפית שמתקרבת למה שאמביד עושה, אבל הגנתית אין לסרבי מה למכור מול הקמרוני. יותר מההתקפה, זו ההגנה של הסיקסרס שאחראית לעובדה שהם נמצאים מרחק משחק וחצי מהמקום הראשון במזרח. הנוכחות של אמביד בצבע היא הסיבה המרכזית להצלחה שלהם.

אבל הוא לא רק עצום. יש משהו זר כמעט בחינניות של אמביד בגודל הזה, הדרך שבה הוא מטפל בכדור, נכנס לזריקות שלו, או חודר לסל. זה כמו לראות קרנף בחוג בלט. לאורך התקופה שלו בפילי אמביד התנסה לא מעט במהלכים מהסוג הזה. אבל השנה, לצד האסתטיקה המשונה שלהם, הוא מצליח גם להיות יעיל. היעילות הזו כקלעי, בשילוב עם הכוח והגודל שלו, הופכים אותו לבלתי עציר.

יש אלמנט פסיכולוגי בהגנה על ג'ואל - האם אני רוצה לתת לו להתנגש בחזה שלי ולהטביע לי על הראש, או שעדיף לתת לו לזרוק ולקוות שיחטיא? בין אם ההחלטות של המגנים נאמנות לדו"חות הסקואטינג ובין אם לא, על פי רוב הזריקות של ג'ואל מחצי מרחק והלאה פנויות לחלוטין. ההבדל הוא שבעונות האחרונות הוא פשוט קולע אותן. כשהזריקות של אמביד לא נכנסות בצורה חלקה, הן בדרך כלל ינשקו את הטבעות בעדינות לפני שהן יכנסו. הבאת מגן נוסף היא כבר לא אפשרות טובה, כאמור, ומאמני היריבות אובדי עצות אל מול הדומיננטיות שלו. היחיד שיכול לעצור את אמביד הוא אמביד בעצמו. וזה קורה פחות מאי-פעם.

הכושר הגופני של אמביד היה תחת סימן שאלה מאז שנכנס לליגה. אנשים בגודל שלו לא אמורים לזוז ככה. דיווחים בנושא לרוב לא היו לטובתו, והתנודות במשחק שלו היו בהתאם. אמביד היה מתעייף, במהלך משחק ובמהלך העונה, עד שלא היה מסוגל להשליט את מרותו על המשחק. השנה קל לראות שאמביד מצוי בכושר הטוב ביותר בקריירה שלו, והוא מחויב להישאר שם. אם גם העונה יגמר לו הדלק לפני קו הסיום, לא נהיה כל כך סלחניים כלפיו. גם אם הקבוצה שלו מתנהלת לפעמים יותר כמו קרקס נודד מאשר ארגון מקצועי.

אמביד מוסיף לפן התיאטרלי בתור אחד מהכוכבים הכי כריזמטיים בעולם הספורט. המשחק מול הפליקנס ב-25 לינואר נתן הצצה לצד האדיב של הענק המחוייך. חוזה אלווארדו ואמביד קיבלו טכנית כפולה על כמה מילים לא במקום. בסוף המשחק אמביד יצר קשר ושילם את הקנס עבור שניהם. אלווראדו נמצא על החוזה הראשון של ב-NBA, ועלול להיחתך מהסגל של ניו אורלינס בכל רגע. 2,000 דולר שווים עבורו קצת יותר ממה שהם שווים לאמביד. ג'ו ג'ו העריך את החוצפה של הגארד הנמוך, ולא נטר טינה.

אל תתנו למצפן המוסרי המתפקד או לאישיות הקלילה להטעות אתכם - אמביד תחרותי בהגזמה. למעשה, רוח הקרב שלו הפכה לסוג של מיתוס בתוך הארגון. אפילו באימונים, אמביד לא מסתפק בלנצח את יריביו, הוא רוצה להביס אותם. הטראש טוק שלו הפך לויראלי לא פחות פעמים מהדאנקים המהדהדים שלו. ואולי זו התחרותיות הזו שמאפשרת לו לשחק כל כך טוב, ובמקביל לא לשים לחץ על ההנהלה להעביר את סימונס בטרייד דדליין הקרוב. "יש לנו את כל מה שאנחנו צריכים," הוא אמר בראיון שנתן לדריל מורי אוויר לנשימה, והסאבטקסט מאחורי המילים היה ברור: 'אני אעשה את זה בעצמי'.

סדר בבלאגן
דריל מורי הגיע לקבוצה לפני שתי עונות וישר החל לעשות סדר. הוא הביא את דוק ריברס לאמן את הקבוצה, נפטר מהחוזה המעיק של אל הורפורד, וסידר לאמביד סגל שהולם יותר את היכולות שלו. הוא לא הצליח לאחד כוחות עם ג'יימס הארדן, בינתיים, אבל הסיקסרס מתחילים להראות כמו ארגון מתפקד בחסות אחד מהמנהלים הכי מוערכים בליגה. כשלוקחים בחשבון ש-29 מיליון דולר מתוך השכר של הסגל שלך לא עוזרים לקבוצה בשום צורה, זה אפילו מרשים. והנה הגענו לפיל בחדר.

אמביד לא שם לחץ פומבי על הארגון להביא לו עזרה עכשיו, אבל האם הוא שם לחץ לא פומבי? מבחוץ, נדמה שהליגה עייפה כבר מהבקשות המוגזמות של מורי, שידוע בטריידים החד-צדדיים שהוא מציע, עוד מתקופתו ביוסטון. האם הסיקסרס מוותרים על שנה דומיננטית מאמביד? או שאולי עליהם לנצל את הכדור האחרון בקנה שלהם רק עבור המטרה הנכונה, גם במחיר של המתנה לקיץ? הסיטואציה עם סימונס הפכה להזיה אחת גדולה בשמונת החודשים האחרונים, אבל מורי לא רואה בעיניים. ההחלטה שלו מתי ללחוץ על ההדק, ועבור מה, עשויה להכריע כיצד נזכור את גורל העונה, העונות שאחריה, ואיך שנזכור את הקריירה של ג'ואל אמביד.