הייתה תקופה שבה ניסו להדביק ללוקה דונצ'יץ' את הכינוי "המטדור". למזלנו הוא לא תפס. אפשר להבין את ההיגיון מאחורי הבחירה, גם אם היא לא מוצלחת. לוקה הוא שואו-מן. אבל משהו קורה לו כשהוא רואה את הקליפרס. כשדונצ'יץ' רואה את האדום (והכחול) של לוס אנג'לס הוא הופך לשור.
אולי אלה טרנס מאן ומרכוס מוריס שמעלים לו את הסעיף, או שאולי זו הרוח של פטריק בברלי. אולי אלה שני ההפסדים הצורבים בסיבוב הראשון. בכל משחק מול הקליפרס דונצ'יץ' הופך לכלה מ"קיל ביל" ולא עוצר עד שהסרט נגמר. ביום חמישי הקבוצות נפגשו, ואז שוב בשבת. דונצ'יץ' קלע 96 נקודות במפגש הכפול. מתוך תשעת המשחקים שבהם קלע הכי הרבה נקודות בקריירה שלו, שבעה מהם הגיעו נגד הקליפרס.
ואולי הקליפרס הם רק תירוץ - הנבלים המושלמים בסיפור שעדיין נמצא בפרקים הראשונים שלו. הכוכב של דאלאס לא משחק רק נגד היריבות המתחלפות ממשחק למשחק - הוא משחק על מקומו בהיסטוריה, מול הרף שהציבו אלו שבאו לפניו. על פי רוב, דיבורים על היכל התהילה יגיעו לקראת אמצע הקריירה של הכוכבים הגדולים באמת. אבל שבועיים לפני גיל 23 דונצ'יץ' הספיק לתת שתי סדרות פלייאוף לפנתיאון, להיבחר פעמיים לקבוצות אול-NBA, ושלוש פעמים לאולסטאר. הוא קולע העונה 27.2 נקודות לערב, אליהם הוא מוסיף תשעה ריבאונדים ותשעה אסיסטים, עם יוסג'-רייט מפלצתי של 36%. כשלוקחים בחשבון את הרזומה שאיתו הגיע הסלובני לליגה - הוא יכול כבר לפרוש מחר בתור אחד מהאירופאים הכי גדולים שדרכו על הפרקט.
אבל יש משהו ברקע שמעמעם מעט את ההילה שמקיפה את דונצ'יץ'. אמנם אין דרך לערער על הגדולה שלו, אבל הוא עדיין רחוק מהגרסה הכי טובה של עצמו, והקבוצה שלו טרם עברה סיבוב בפלייאוף, במרחק שנות אור מאליפות.
אם הייתי מספר על יקום מקביל שבו לברון ג'יימס היה מסיים את הקריירה שלו בתור אחד מ-30 השחקנים הכי טובים בעולם, אפשר היה לקטלג את הקריירה שלו כמאכזבת במידת מה, תסכימו איתי. פייר או לא, כל מי שנכנס לליגה נשפט על פי הכישרון שלו. האלים נגעו בלוקה, ונתנו לו משהו שהיה רק לבודדים לפניו. "עם כוח גדול באה אחריות גדולה". נראה שדונצ'יץ' מתחיל להפנים את השיעור שכוון לאחיין של הדוד בן.
באיזה עמוד אנחנו?
הסלובני הגיע לליגה עם קורות החיים הכי מרשימים של שחקן לפני הדראפט. כל מה שהוא נגע בו הפך לזהב. אם היינו רוצים למנות את כל שאר ההישגים שלו בתור מתבגר היינו צריכים לפתוח קובץ אקסל מסודר, כשהגיע למאבס הם הבינו מיד איזה יהלום יש להם ביד, והחלו לבנות סביבו.
כשקריסטפס פורזינגיס הונחת בטקסס קיוו בקבוצה שמצאו את הכוכב השניה הנחוץ כדי לבנות מועמדת ראויה לתואר. הצמד האירופאי נראה טוב יחד לעיתים רחוקות למדי, והשמועות על המרמור של פורזינגיס, במקביל לפציעות שהשביתו אותו תדיר, הוכיחו שהבאתו הייתה טעות. הטרייד על הלטבי, בעבור ספנסר דינווידי ודאביס ברטנס, שעם השכר שלהם ניתן להתייחס אליהם כאל נכסים שליליים, היה סוג של הודאה באשמה. מדובר בניסיון לאתחל את הסגל סביב הפנומן הצעיר.
ג'ייסון קיד החליף העונה את ריק קרלייל, שאחז במושכות בדאלאס 13 עונות. אחד מהמאמנים הוותיקים והמוערכים ביותר פינה את מקומו עבור אחד מהמושמצים שבהם. המטען שקיד הביא איתו לדאלאס לא נכנס למזוודה אחת. אחרי ניסיון הפיכה כושל בברוקלין ותקופה מאכזבת במילווקי קיד הלך ללייקרס כעוזר מאמן. אם קיד לא היה שב לתפקיד מאמן ראשי היה לי קשה להעמיד פנים שאני מופתע. אבל מארק קיובן והנהלת הקבוצה החליטו להמר על שחקן העבר, שאף שיחק תחת קרלייל בעונת האליפות של הארגון ב-2011.
פורזינגיס. טעות (Getty)
אסור לפסוח גם על הטעם המר שבבחירה, מעבר לפן המקצועי. ב-2018 כתבה במגזין ספורטס אילוסטרייטד חשפה את המצב המטריד בצד העסקי של המועדון. בחסות המנכ"ל דאז, טרדמה יוסרי, התפתחה תרבות ארגונית של ניצול ואפליה על רקע מיני, בפרשה שטלטלה את הליגה. הבחירה של המאבס בקיד, אדם עם היסטוריה של אלימות כלפי בת זוגו, לא התיישב טוב עם הניסיונות הפומביים מאוד של המועדון לכפר על הכשלים הרבים שנחשפו בכתבה.
על הפרקט, בינתיים זה עובד לא רע, למרבה הפלא. המאבס מוצאים זהות הגנתית שלא הייתה להם בעידן לוקה, שבעצמו לא בדיוק נחשב למגן הכי מחויב עלי אדמות. התקפית הקבוצה לקחה צעד אחורה, אבל היא מתחילה לחזור לעצמה בחודשים האחרונים. אחרי התחלת עונה פושרת, המאבס ניצחו 18 מתוך 24 המשחקים האחרונים שלהם. האם זה יספיק כדי להילחם על התואר? התשובה הקצרה היא לא.
בזמן שהטרייד על פורזיגינס מוריד משהו מהפוטנציאל של הקבוצה, לכולם כבר היה ברור שלא ייצא מהשידוך הזה משהו. סביב לוקה יש סגל מעניין ומגוון של שחקנים, בראשם ג'יילן ברונסון ודוריאן פיני-סמית'. אך עם כל הכבוד שהרוויחו השניים, המאבס עשו את הטרייד כדי לא להיתקע עם סגל יקר מדי ובינוני מדי. המספרים של דונצ'יץ', אחרי פתיחה רעה, מתיישרים חזרה לפסגות שהתרגלנו לראות ממנו מבחינת פרודוקטיביות. אבל הוא צריך כוכב שני לידו כדי לעשות נזק אמיתי בפלייאוף. אך גם דונצ'יץ' עצמו רחוק ממיצוי הפוטנציאל שלו, כאמור. מה לוקה יכול לעשות?
מה לוקה יכול לעשות
הדרך לאליפות לא תמיד נגמרת באליפות. הרבה כוכבי-על נעצרו בדרך הרבה לפני שטעמו את השמפניה בחדר ההלבשה המנויילן היטב. דונצ'יץ' לא צריך אליפות כדי להוכיח את הגדולה שלו כשחקן. הוא צריך אותה, ועוד אחריה, כדי להאדיר את הגדולה שלו ולקשט אותה. ממש כמו שכל אחד ואחת מאיתנו צריכים את מה שאנחנו מנסים להשיג. האם לוקה יודע מה המרחק בינו לבין אליפות, ואיך לצמצם אותו? גם עבור האתלטים המופלאים האלה, מדובר תהליך של שנים, בדרך כלל. נדמה שהוא מתחיל להבין.
בארקלי. עוד ענק שלא לקח אליפות (Getty)
הכושר הגופני של של דונצ'יץ' נע בתנודות חריפות ביותר לספורטאי ברמתו. כדי לטפס לשיא שלו הוא יצטרך למצוא את אורח החיים שמאפשר לו להגיע לכושר האידיאלי שלו, ולהישאר שם. הקליעה מבחוץ של דונצ'יץ' גם היא באה והולכת, אלא אם הוא מקבל את איביצה זובאץ' בחילוף כמובן. דיאטת הזריקות של דונצ'יץ' מורכבת מהמון זריקות קשות מכדרור, וניתן לראות שהוא תמיד מחפש את האיזון בין היכולות שלו לחדור לצבע ולייצר כאוס, לבין השלשות שהוא מגיע אליהן באחד-על-אחד.
הגנתית לוקה יהיה חייב להרים את מפלס האנרגיה. אולי כשיהיה לו פחות מה לעשות בצד השני זה יקרה. אה, אם דונצ'יץ' יוכל להניח לצוותי השיפוט לנפשם פעם בכמה זמן זה גם יהיה בונוס.
התקפית הוא ממשיך להתקדם. העונה הוא גם משחק יותר עם הגב לסל, ומרשה לעצמו יותר מבטים מחצי מרחק. הגיוון במשחק שלו רק ימשיך ויתפתח. הוא כל כך חכם ומנוסה, אפילו עכשיו, שאין כיסוי הגנתי שיעבוד מולו ליותר מכמה פוזשנים. הוא פותר כל בעיה בספונטניות מהפנטת. רק שימו לידו שחקן נוסף שימשוך אש, ותראו איך המאבס נוסקים למעלה.
נו ו?
המאבס נלחמים על יתרון הביתיות בפלייאוף. כרגע הם במקום החמישי במאזן 24:34. אם הפלייאוף היה מתחיל מחר דאלאס הייתה פוגשת את יוטה. פרט לפיניקס וגולדן סטייט, למאבס יש סיכוי לא רע בכל סדרה. דונצ'יץ' הוכיח שהוא יכול להיות השחקן הכי טוב בכל סדרה. אבל גם אם המאבס יעברו סיבוב, הסיבוב הבא יחשוף את חולשת הסגל, שאמנם מורכב משחקני רוטציה ראויים, אבל מציג פער גדול מדי בין דונצ'יץ' לבין השחקן הבא אחריו.
קל לדמיין את הביקורות על דאלאס נמהלות עם הביקורות על דונצ'יץ'. יהיו מי שינסו לערער על האיתרוג שלו בתקשורת. אל תהיו הא.נשים האלה. יש לדונצ'יץ' עוד הרבה זמן להוכיח שהוא אחד מהגדולים בהיסטוריה של המשחק. הסיכויים הם שהוא יעשה את זה, עם הגושפנקא הנוצצת של אליפות או בלעדיה. הצלחה קבוצתית היא מרכיב חשוב באיך שנשפוט אותו, אבל חשוב להטיף סבלנות במקרה הזה. המסע אף פעם לא לינארי. לוקה ימצא את הדרך, כי זה מה שהוא עשה עד עכשיו.
*הנתונים בכתבה נכונים ליום רביעי 16.2
עקבו אחרי אורן לוי בטוויטר: