האח הקטן: הנסיקה של ג'ורדן פול

זה לא קורה כל הזמן, אבל לפעמים יש שחקנים שמפעילים אותנו, פשוט בדרך שבה הם נעים על הפרקט. לגולדן סטייט יש כמה כאלה ולאחרונה נוסף עוד אחד, ג'ורדן פול, לו יש גרוב ייחודי משלו. פול לא רץ, הוא לא מכדרר. הוא רוקד. כמעט אפשר לשמוע את הקצב הפנימי שלו דרך המסך, להרגיש את הביט דרך התנועה שלו. על המגרש הוא עושה בעקביות דברים שרק מעטים יעיזו לנסות. הוא מחייך וצוחק כל הזמן, יש משהו כל-כך מושך במשחק שלו. למעשה, זו הסיבה שקצת חששנו להאמין בו, בהתחלה.

שווה להישאר
פול נבחר בקצה הסיבוב הראשון בדראפט 2019, ולא בגלל שהכישרון שלו נסתר מהעין בשתי עונותיו במישיגן. כבר אז הוא היה מהפנט לצפייה, אבל מחלקות הסקאוטינג המדהימות של ה-NBA למדו לכבות את החדווה הזו, או לפחות לא לתת לה לבלבל אותן. לפעמים ההנאה הזו מטשטשת פגמים שיעצרו שחקן מלהצליח במקצוענים ולפול היו לא מעט פגמים לטשטש. לדיוויד ת'ורפ יש פתגם חביב על אתלטים שלא משחקים נכון, והיא תקפה גם לכישרון אישי שהוא מעבר לנתונים הפיזיים: "כשאתה ממש אתלטי ולא יודע מה לעשות, אתה מגיע למקום הלא נכון מהר יותר".

היכולות של פול עם הכדור לא תורגמו מספיק להצלחה אישית או קבוצתית. ההגנה שלו הייתה זוועתית ובחירת הזריקות שלו לקתה בחסר. אף קבוצה לא רצתה להמר עליו ועל הסיכוי שתוכל לשנות אותו, עד שהגיעו הווריירס בבחירה ה-28. כמו לא מעט מהסדרות בנטפליקס, גם פול ממש השתפר אחרי העונה הראשונה.

עונת הרוקי שלו בליגה של הגדולים הלכה רע. ממש. כל-כך רע שכבר נשמעו קריאות לחתוך אותו, אבל סטיב קר וההנהלה נשארו סבלניים. פול ירד לג'י-ליג, אבל נשאר רגוע ומחויב. לוגן מרדוק סיקר את הקבוצה עבור "דה רינגר", ותיאר את ההפתעה שלו מהחוסן המנטלי של הרוקי הצעיר, כשנפגשו אז לראשונה: "ניסיתי כל טריק עיתונאי שיש כדי להוציא ממנו ציטוט על זה שהוא איבד את הביטחון שלו", מרדוק נזכר במהלך פרק שהקליט עם סירט סוהי לפודקאסט "The Answer", "[פול רק חזר ואמר] 'לא אחי, אני ממש סבבה, אני לא אוכל סרטים. הכל יסתדר'... ובשלב הזה ידעתי שיש לו סיכוי להיות משהו מיוחד".

המהפך במשחק של פול הגיע בקבלת ההחלטות שלו, ומשם הכל התחבר. מאתלט סופר-כישרוני שלא יודע מה לעשות ואיפה להיות הוא הפך לאחד שכן. באופן כללי, קבלת החלטות היא האקס פקטור הנעלם שלא מקבל מספיק התייחסות בשוטף. סם ואסיני, הסקאוט המוערך של "דה את'לטיק" ניסה לגעת בזה בפודקאסט שלו לפני כמה שנים: "הפער בין ג'יימס הארדן לניק יאנג הוא לא גדול כמו שנהוג לחשוב". ואסיני התייחס לקבלת ההחלטות, המודעות וקריאת המשחק של הארדן שמפרידות אותו משחקנים עם כישרון פיזי דומה. אם חסרה לכם דוגמה עם ביגמנים, חכים אולג'ואן אמר פעם על ג'אבייל מגי שהוא אמור לשלוט בליגה.

שחקנים צעירים, במיוחד בארה"ב, מחקים את מי שהם מעריצים, ולומדים את רזי המשחק רק בשלב מאוחר יותר. ממש עכשיו, מסתובבים ברחבי צפון אמריקה מיליון ג'ורדן פולים, עם היכולת הטכנית לבצע סטפ-בק מושלם לשלשה, בלי היסודות לקלוע אותה בעקביות, או ההבנה מתי משתלם לנסות את המהלך, ועל מי. הם מסוגלים להטביע אחרי מסירה לעצמם מהקרש בגיל 14, אבל לא יכולים להשיג ליי-אפ בהתקפה מתפרצת עם יתרון מספרי. פול היה אחד מהנערים האלה עד ממש לא מזמן, אבל צוות האימון של הווריירס מצא דרך להגיע אליו, כדי לנתב את היכולות שלו לטובת המשחק הקבוצתי הנהדר שלהם. אז בואו נדבר קצת על היכולות האלה.

מהירות של אופנוע שטח, ברקסים של סגוויי
פול הוא שחקן התקפה נפלא. יש לו צעד ראשון מחשמל, ושליטה אבסולוטית בכדור ובגוף שלו. לנסות להישאר בינו לבין הסל זו חוויה מתסכלת במיוחד. אם כן, בשתי העונות האחרונות חל שיפור דרמטי בקריאת המשחק שלו. זמן התגובה שלו התקצר, ובחירת הזריקות הסתדרה. הוא יודע איך להשתמש בחסימה בפיקנ'רול או ללא כדור, ומזהה את החורים בהגנה בשביל מסירות חדות לסלים קלים. אבל לפני הכל הוא סקורר מחונן וכיפי. קר לא כיבה את האישיות שלו ואת אופי המשחק שלו. הוא קורא את המשחק עכשיו, אבל זה לא שהוא הפך לקייל לאורי פתאום. פול יהיה פול, גם במחיר של טעות פה ושם. כשהוא מתחמם הוא נותן הופעות שבמפרץ רגילים לראות רק מסטף קרי וקליי תומפסון. לפעמים המתג שלו פשוט נדלק והחגיגה מתחילה. כמו בשני המשחקים הראשונים בסדרה מול הנאגטס.

במובן הזה הוא באמת האח הקטן. הוא שמח אפילו בסטנדרטים הנלהבים של גולדן סטייט. הוא יכול להגיע לכל נקודה על המגרש, והוא גורם למגנים להראות כאילו הם זזים בהילוך איטי. הקליעה שלו השתפרה כל-כך בזמן שלו במפרץ, ככה שיש לו המון ספייס לעבוד. גם המשחק לצד קרי לא מפריע מהבחינה הזאת. אחוזי הטרו-שוטינג של פול עומדים על 59.8, גבוה ב-3.2 אחוזים מהממוצע. הנתון הזה מרשים הרבה יותר ממה שזה נשמע.

מבין שחקני הרוטציה עם יוסג'-רייט של 25 אחוזים ומעלה, פול עשירי בליגה באחוזי טרו-שוטינג. והדובדבן שבקצפת: הוא מוביל את הליגה באחוזים מהקו עם 92.5 בעונה הרגילה. המשחק שלו דומה לשל סטף, למען האמת, בדרך שבה הוא משלב בין משחק עם הכדור לתנועה בלעדיו. הגנתית הוא כבר לא המינוס שהוא היה כשנכנס לליגה. רחוק מזה.
 
פול נמצא על התפר שבין כוכב יוצר לשחקן משלים. מדובר בחבל דק להלך עליו, אבל זה עובד. הווריירס זקוקים למה שהוא יודע לעשות עם הכדור, והוא מצדו יודע מתי לשחרר ולקבל את הזריקות שלו דרך ההתקפה הקבוצתית והכוכבים האחרים. ההתקפה של הווריירס לא נעה מתחנה אחת לאחרת כמו רוב הקבוצות, ולוקח זמן להתרגל לשחק בה.

פול למד את השיטה של קר, והוא מנצל את כל התנועה סביבו לאסיסטים מרהיבים וחיתוכים לשטחים מתים שמשיגים לו נקודות קלות. הוא מוצא איזון בין תפקיד היוצר לתפקיד של זה שיוצרים עבורו. הוא קלע 18.5 נקודות למשחק בעונה הרגילה לצד ארבעה אסיסטים. הוא מפרק את דנבר בסדרת הפלייאוף הראשונה שלו, עם כמעט נקודה לדקה בשני המשחקים הראשונים, באחוזים מטורפים. לא נותר אלא לשאול - האם התפקיד שלו בקבוצה כבר קטן עליו? יכול להיות שהוא כבר כוכב?

תביאו את הכסף
לא משנה כמה הווריירס יאלצו להוציא על החוזה הבא של פול, זה יהיה הרבה יותר ממה שהם תכננו. קשה לראות אותם מוותרים עליו, אבל האם פול שווה להם יותר מ-20 מיליון דולר לעונה? האם הוא שווה הרבה יותר מזה? פול בן ה-22 זכאי להארכת חוזה כבר בקיץ, אם הצדדים יוכלו להסכים על מספר. יש חשיבות לביטחון הכלכלי שההארכות האלה מספקות לשחקנים שעדיין על חוזה הרוקי שלהם. אבל אפשר גם שנראה את פול מהמר על עצמו בשביל קופה גדולה יותר בקיץ 2023. לפני כל זה פול ימשיך להשאיר את חותמו על הפלייאוף. אם הווריירס יזכו באליפות תהיו בטוחים שלאח הקטן היה חלק מרכזי בה.

הלילה:
מינסוטה טימברוולבס - ממפיס גריזליס, משחק 3 (2:30, 5SPORT) - הזאבים ינסו לשמור את המושכות של הסדרה אצלם, אבל זה יהיה קשה אחרי שהדובים טעמו את הדם.

דנבר נאגטס - גולדן סטייט ווריירס, משחק 3 (5:00, 5SPORT) - האם פול ימשיך לבעור? ואולי גם נראה את סטף עולה בחמישייה סוף סוף, כשגולדן סטייט תנסה לשבור את הנאגטס ולסגור את הסדרה מבחינה מעשית.

יוטה ג'אז - דאלאס מאבריקס, משחק 3 (4:00, 5LIVE) - המאבס השיגו את הספליט שלהם בלי לוקה, והחבורה של קיד יכולה להפתיע את המורמונים בחוץ גם במידה והסלובני ישאר על אזרחי. ואם דונצ'יץ' ישחק אז בכלל שווה לשים שעון.