יש סיסמה אחת שחזרה על עצמה פעם אחר פעם הלילה (בין רביעי לחמישי) ברחבי ה-TD גארדן של בוסטון, פרט לזו שמסתיימת ב"דריימונד" ובינה לבין המילה הראשונה יש "יו". ארבע אותיות, מטרה אחת מול העיניים: "It's all about 18". כלומר - האליפות ה-18 היא הכל. הסיסמא הזאת הופיעה על באנרים באולם ומחוצה לו, על כל החולצות שחיכו לאוהדים בכיסאותיהם והשחקנים של הסלטיקס עלו על הפרקט נגד גולדן סטייט כמו חבורה שהכניסה לה את המשפט הזה טוב טוב לראש.
הסלטיקס נכנסו לנעלי ה"לוחמים", ניצחו כמעט כל כדור 50-50, רצו יותר ובסופו של דבר שמרו על הבית עם ניצחון 100:116 ושמו את עצמם בפוזיציה נהדרת לקראת המשך הסדרה: יתרון 1:2, שהספיק ל-82% מ-39 הקבוצות שהחזיקו בו אחרי משחק 3 בגמר לאורך ההיסטוריה.
בוסטון שלטה לאורך כמעט כל הדרך ופרט לכמה דקות ברבע השלישי בו גולדן סטייט שוב הוכיחה שאיכשהו היא הופכת לקבוצה בלתי ניתנת לעצירה אחרי ההפסקה - המארחים נראו עדיפים ועלו למאזן 0:7 אחרי הפסדים בפלייאוף 2022. הם גם עלו למאזן 0:11 בפלייאוף במשחקים בהם קלעו למעלה מ-108 נקודות. איך הם השיגו את הניצחון הזה ומה צריך לקחת ממנו? הנה כמה נקודות...
בדרך לטבעת עוצרים בטבעת
לא כל כך ברור איך קבוצה עם הסייז והאורך של בוסטון קלעה רק 37 סלים ל-2 נקודות במשחקים 1-2 במצטבר (שיא שלילי בגמר NBA). ובכן, כנראה שגם לאימה יודוקה זה לא היה ברור, אז הוא הבהיר לשחקנים שלו לפני משחק 3: היום אתם הולכים לסל ובמקרה הכי גרוע - סוחטים עבירה. הסלטיקס חדרו 57 פעמים לטבעת, הכי הרבה בפער בסדרה, לעומת 35 מנגד.
בוסטון קלעה 30 סלים ל-2 נקודות בניצחון (9 יותר מגולדן סטייט) והלכה 24 פעמים לקו העונשין (גם 9 יותר מגולדן סטייט), מה שהזכיר לה שהיא לא חייבת להעיף שלשות כדי לחייך בסיום. ג'ייסון טייטום (18 חדירות), ג'יילן בראון ומרכוס סמארט ניצלו את הרגליים הזריזות שלהם ואת הפיזיות כדי להיכנס לסל, לקלוע, להוציא החוצה או להחטיא, כאשר האופציה האחרונה הייתה בכלל לא רעה.
השליטה בצבע + ה-MVP השקט
אותן החטאות של בוסטון הובילו ל-15 ריבאונדים בהתקפה שתורגמו ל-22 נקודות בהזדמנות שנייה (מול 6 ריבאונדים בהתקפה ו-11 נקודות בהזדמנות שנייה של האורחת). בראון, רוברט וויליאמס, אל הורפורד וגרנט וויליאמס קטפו 3 כדורים חוזרים בהתקפה כ"א והסלטיקס ניצחו 26:52 את קרב הנקודות בצבע. עד כמה השיפור משמעותי? בכל משחק 2 הם קלעו 24 נקודות בצבע.
כאן חייבים לתת את הקרדיט לרוברט וויליאמס שסוף כל סוף הזכיר את עצמו, אחרי שסבל מכאבים בברך ואפילו היה בסימן שאלה למשחק הזה. 8 נקודות ב-80% מהשדה, 10 ריבאונדים, 4 חסימות, 3 חטיפות, מדד הפלוס מינוס הגבוה בהתמודדות (21+) ועוד שלל מהלכים קטנים-גדולים בהגנה. ה"טיים לורד" הגיע וכשהוא כאן בשקט האופייני לו, לצד יכולת טובה של הורפורד, לגולדן סטייט אין תשובות וסטיב קר נאלץ לדלל את דקות המשחק של קוון לוני (פחות מ-17) ולנסות פתרונות אחרים.
*משפט על טייטום ובראון - כבר ידענו את זה, אבל אחרי שהם הובילו לראשונה לניצחון בגמר ביחד, קיבלנו את החותמת הסופית בהחלט: אסור לפרק את הצמד הזה. הם בני 25 ו-24 עם DNA של ווינרים - הפוטנציאל בלתי נגמר.
נקודת האור בגולדן סטייט
הווריירס היו צריכים שני דברים עיקריים במשחק 3: לנצח ולקבל בחזרה את קליי תומפסון. החלק החשוב אמנם לא קרה, אבל בזכות היכולת הנהדרת של תומפסון ייתכן שהיא תצליח להשיב את הביתיות בין שישי לשבת. תומפסון קלע 15 נקודות במחצית הראשונה בדרך ל-25 נקודות ו-5 שלשות, כשלפרקים הוא וקרי החזירו את השעון לאחור עם כמה מהלכים אייקוניים.
אז קליי התעורר אחרי שקלע 26 נקודות במשחקים 1-2 כולל 4 מ-19 מהשדה במפגש הקודם, אבל יש "אבל": בפעם האחרונה שהוא קלע 20+ בשני משחקים רצופים התאריך הראה 24 באפריל ובפעם האחרונה שאוהדי הווריירס טענו ששחקן שלהם חזר לעצמו (ג'ורדן פול), הם קיבלו ממנו 10 נקודות בלבד. סטף קרי משחק כמו MVP של הגמר, אבל כדי שהוא ייקח את התואר הזה הוא צריך את תומפסון ופול לידו. כרגע זה עוד לא מתחבר בגמר. אגב, משחק 3 היה היחיד בקריירת הפלייאוף של הספלאש בראת'רס בו שניהם קלעו 25+ נקודות והם הפסידו.
הפציעה של קרי
כבר היינו בסרט הזה ב-16 במארס. שחקן בוסטון נוחת על קרי (אז סמארט), הקלע הגדול בהיסטוריה בחוץ לחודש. בשעות הקרובות נגלה האם הפציעה של סטף רצינית (לטענתו הוא לא יחמיץ משחקים בסדרה), ובינתיים רק נבהיר שבלעדיו לגולדן סטייט הנוכחית אין מה למכור נגד בוסטון - ואנחנו ככל הנראה הולכים לחמישה משחקים. כל מי שאוהב כדורסל ולא אוהד של הסלטיקס צריך להחזיק אצבעות למספר 30.
הורפורד לא פגע בקרי בכוונה, בניגוד ל"הורפורד" של הווריירס שממשיך להתעסק בהכל חוץ מכדורסל ולרשום מספרים מעליבים. ב-35 דקות גרין סיים עם 2 נקודות, 4 ריבאונדים, 3 אסיסטים ו-6 עבירות שנתנו לאוהדי בוסטון סיבה לעמוד על רגליהם ופשוט לחגוג כמה דקות לפני שהבאזר נשמע - מה שמביא אותנו לנקודה האחרונה שלנו.
TD גארדן 1, צ'ייס סנטר 0
לא רק השחקנים של בוסטון עדיפים על אלו של גולדן סטייט עד כה בסדרה, אלא גם האוהדים. אני ושאר כתבי הליגה התרשמנו מההבדל הגדול בין האווירה ב-TD גארדן לצ'ייס סנטר. מי שציפה לקבל אורקל 2.0 בגמר התאכזב בסן פרנסיסקו, למרות אולם מודרני ומדהים, בעוד שהקהל הירוק נראה כמו כזה שלא ראה גמר 12 שנה.
"האנרגיה של הקהל הייתה מדבקת", אמר הורפורד בסיום. "מהרגע שעליתי לחימום שעה וחצי לפני המשחק ידעתי שהיום יהיה שונה". וזאת לגמרי הייתה התחושה באוויר. התרגשות שהצליחה להתעלות גם על הטירוף שראיתי במשחק 7 נגד מילווקי ובמשחק 6 נגד מיאמי וג'ימי באטלר.
בוסטון השיגה את רוב הניצחונות שלה בפלייאוף הנוכחי דווקא בחוץ, אבל אולי בגמר הסיפור יהיה שונה. כרגע הסלטיקס מחזיקים במאזן 4:6 בגארדן, ואם הם יפתחו את ספרי ההיסטוריה הם יגלו שכשלוקחים בחשבון את מספר המשחקים בגמר ואת אחוזי ההצלחה - אין קבוצה שמתקרבת אליהם בבית: בוסטון עם מאזן 18:50 (73.5%) ואם היא תצליח לשפר אותו ל-18:52, בשבוע הבא האליפות תיצבע בירוק.
השחקן השישי של בוסטון (Getty)