בנגן הווידאו למעלה: הצגת הענק של קרי במשחק מספר 4
אחרי שלושה משחקים הווריירס הבינו שהסלטיקס מזכירים את מה שהם היו במשך שנים, לפחות ברמת האופי של הקבוצה, אבל הם גם הבינו שהפעם השחקן הכי מוכשר על הפרקט נמצא בצד שלהם. משום שאף שחקן סביב קרי לא הראה יציבות בסדרה, גולדן סטייט הייתה צריכה שהכוכב שלה ייכנס לנעליים שהוא לא באמת הכיר במעמד הזה - הנעליים של לברון.
קרי מעולם לא היה צריך להכיר אותן, הוא התרגל לשחק בשיטה שמתאימה בדיוק למידותיו, הכדורסל תמיד זרם עם המון מסירות ומעט בידודים, וברגע שקווין דוראנט הצטרף החבורה של סטיב קר הפכה לסופר-טים היסטורית. קרי אף פעם לא נקלע ללחץ הזה בגמר בו קשה לסמוך על השחקנים שמסביבו ומצופה ממנו לנצח עם "הירו בול", עד משחק 4 בבוסטון. אז הוא הפך לגיבור והציל את המולדת.
VIDEO
כבר ראינו את קרי מוביל את גולדן סטייט לאין-ספור ניצחונות, כולל בגמר, אך הלילה הוא לא רק הוביל, הוא סחב על הגב: 43 נקודות (14 מ-26 מהשדה, 7 מ-14 משלוש, 8 מ-9 מהעונשין) מתוכן 10 ב-3:49 הדקות האחרונות, לצד 10 ריבאונדים ו-4 אסיסטים. אפילו לברון מעולם לא קלע כמות כזו של נקודות בגמר וניצח את אותו המשחק.
זאת הייתה הופעה קלאסית של כוכב אחד וכמה לוחמים שסייעו לו לחתום ערב היסטורי עם ניצחון ששווה ביתיות במקום בור של 3:1 שככל הנראה היה סוגר את הסיפור. זה אומר 8 נקודות של ג'ורדן פול (14) בתחילת הרבע השני בזמן שקרי נח על הספסל, זה אומר 17 נקודות ושיא קריירה של 16 ריבאונדים מאנדרו וויגינס, זה אומר סלים מכריעים של קליי תומפסון (18) וקוון לוני (6 ו-11 ריבאונדים) וגם כמה מהלכים חשובים של דריימונד גרין, שסיים עם 2 נקודות, 9 ריבאונדים, 8 אסיסטים ו-4 חטיפות.
קצת סיוע פה, קצת סיוע שם והרבה קרי. סטף קלע 4 נקודות יותר מכל ארבעת שחקני החמישייה האחרים של גולדן סטייט (39:43) ובכך הפך לשחקן הכי מבוגר שעושה את זה בגמר מאז מייקל ג'ורדן במשחק 6 המפורסם נגד יוטה ב-1998. עד כה בגמר קרי עומד על 137 נקודות ב-50% מהשדה, בזמן ששאר שחקני החמישייה של סטיב קר עם 176 נקודות ב-39% מהשדה במצטבר.
קרי הפך לשחקן הראשון בהיסטוריה עם 5+ שלשות בארבעה משחקי גמר רצופים וככה נראים הממוצעים שלו עד עכשיו בסדרה: 34.3 נקודות למשחק ב-50% מהשדה ו-49% משלוש, 6.3 ריבאונדים, 3.8 אסיסטים ו-2.0 חטיפות. הגמר הזה קרוב לוודאי ייזכר כגדול בקריירה של קרי, אבל אם הוא יסתיים עם טבעת הוא גם ייזכר כאחד הגדולים אי פעם של שחקן יחיד.
ליגת ה-NBA לא ראתה הרבה כוכבים עם כל כך מעט אגו כמו קרי, על הפרקט ומחוצה לו. כאלו שיוותרו במובן מסוים גם על התהילה שלהם בשביל הניצחון, אבל במשחק 4, עם האווירה הכי עוינת ומחשמלת שהווריירס פגשו בכל השושלת שלהם - קרי ידע שזה הוא או כלום.
אם בעבר ראינו את קרי משיג נקודות קלות ושקטות אחרי הנעת כדור, הפעם קיבלנו קרי אחר, שצריך לירוק דם ולעבוד קשה בשביל כל נקודה. ככה נראו כל 14 סלי השדה של קרי בהתמודדות:
1. לייאפ במתפרצת
רק סלים מספר 8-9 הזכירו באמת את הכדורסל המוכר של הווריירס, בו עובדים בשביל קרי ומסדרים לו זריקות פנויות. כמעט בכל שאר המקרים הוא נאלץ לקחת על עצמו ולאלתר - בתקווה שזה יעבוד. זה עבד.
מפת הזריקות של קרי במשחק 4
קשה להסביר במילים את רמת הלחץ שהייתה על קרי לקראת הקרב הגורלי הזה. זאת אולי הייתה ההזדמנות האחרונה שלו בקריירה להתקרב לטבעת רביעית (בן 35 בעונה הבאה), הוא ידע שהמשחק יקום או ייפול על היכולת שלו, ברבע הרביעי עד כה בסדרה הוא עמד על 6 נקודות במצטבר (3 מ-10 מהשדה, 0 מ-3 משלוש, 3 אס', 3 איב', מדד פלוס מינוס של 30-) ולאף אחד לא היה אכפת שהוא משחק עם כאבים עזים בכף רגל בעקבות הפגיעה שספג במשחק הקודם.
למרות כל זאת, קרי רשם את המשחק הכי גדול בקריירה שלו . לא פחות. מול קיר ירוק שעצר את דוראנט על הסדרה הכי עגומה בקריירה שלו, עם שחקן ההגנה של העונה בתוך הגופייה שלו, בזמן שהשחקנים שלצדו ביכולת התקפית ממוצעת ומטה, לעיני 20,000 אוהדים ירוקים שצמאים לאליפות 18 וכשעדיין מטילים ספק ביכולת שלו לקחת על עצמו בגמר, קרי הוכיח שהוא עוד יותר גדול ממה שחשבנו. וחשבנו שהוא ענק.
שיא הקריירה של קרי במשחק גמר הוא 47 (משחק 3 נגד טורונטו), אבל הוא הפסיד את אותו ערב ב-14 הפרש. גם כשקלע 44 נקודות בסיבוב השני של הפלייאוף ב-2013 (שיחק 58 דקות) הוא נכנע לסן אנטוניו, כך שאפילו סטטיסטית לא היה לו משחק גדול יותר בפלייאוף.
בעונה הסדירה קרי חצה את רף 60 הנקודות, הגיע ל-13 שלשות וקלע סלי ניצחון משוגעים כולל ה-סל נגד אוקלהומה סיטי ב-2016 שחתם הופעה של 12 מ-16 משלוש ו-46 נקודות, אך שום דבר לא משתווה לגמר NBA, שמוליד הופעות אייקוניות שייזכרו לעד.
שני ניצחונות, זה כל מה שמפריד בין קרי לבין הדבר היחיד שחסר לו בקריירה כדי שהיה תהיה מושלמת - ה-MVP של סדרת הגמר. ברגע שהוא ישיג את ה'וי' האחרון הזה, בטח אחרי ההופעה הלילה ששינתה מעט את השיח סביבו, אף אחד לא יעז לומר מילה נגד הקלע הגדול בהיסטוריה. כשנביט לאחור על הקריירה המפוארת של לברון ניזכר קודם כל באליפות המיוחדת ב-2016 שעשתה פלאים למורשת שלו, עכשיו לקרי יש הזדמנות שנגיד עליו את אותו הדבר רק עם השנה 2022.