"תסתכלו על החמישייה שלנו, למה אתם מצפים?, שאל קווין דוראנט שעות ספורות אחרי שברוקלין חטפה 153:121 מסקרמנטו לפני חמישה שבועות וירדה למאזן 9:6 במקום ה-12 במזרח.
דוראנט, המנהיג של החבורה הזו, לא היסס לבקר את חבריו באותו ראיון ביקורתי ומפלג: "אני לא מזלזל באדמונד סאמנר, ג'ו האריס, רויס אוניל וניק קלקסטון, אבל אתם מצפים שהחמישייה הזו תנצח כי אני נמצא בה".
ככה נראתה פתיחת העונה של הנטס: KD יורה לכל עבר מחוץ לפרקט, קיירי ארווינג מושעה בעקבות התקרית האנטישמית, בן סימונס לא פקטור, הפסדים על ימין ועל שמאל, סטיב נאש בבית אחרי שבעה משחקים, אימה אודוקה בדרך, אימה אודוקה לא בדרך, עוזר המאמן ז'אק וון הופך למאמן הקבוע והרוטציה לא ברורה. וכל זאת, אחרי קיץ שלם במהלכו הנטס לא הפסיקו לרדת מהכותרות, מהסיבות הלא נכונות.
העולם אוהב להתעסק בקבוצת הפרימדונות שנבנתה בניו יורק, במיוחד כשהיא מתפוררת ומייצרת כותרות שליליות ורעילות, אבל כשהיא טובה - כבר הרבה יותר שקט מסביב. אז ברשותכם נחרוג מהנורמה ונדבר כדורסל על הקבוצה הלוהטת ב-NBA שסופרת 7 ניצחונות רצופים ו-11 ב-12 משחקים.
קווין דוראנט בעונה היסטורית
מבין כל הכוכבים ב-NBA, זה שמספק עד כה את העונה הכי "אנדרייטד" הוא דוראנט. הפורוורד בן ה-34 עומד על ממוצעים של 30.1 נקודות למשחק (הכי הרבה מאז עונת ה-MVP שלו ב-13/14) ב-56.4% מהשדה (שיא קריירה בפער), 36.1% משלוש ו-92.6% מהעונשין (שיא קריירה) לצד 6.6 ריבאונדים, 5.3 אסיסטים, 1.6 חסימות (רק ב-17/18 חסם יותר) ו-0.8 חטיפות.
בואו נתעכב רגע על האחוזים הפסיכיים. דוראנט לא שינה כלום בסגנון או בבחירת הזריקות שלו, השומרים הטובים ביותר של היריבות עדיין מתנפלים עליו מדי לילה, אבל העונה הוא פשוט לקח את היעילות שלו כמה צעדים קדימה. אשתקד קלע ב-51.8% מהשדה, השיא שלו לעונה אחת הוא 53.7% ולאורך הקריירה קלע ב-49.8% בממוצע. ודווקא משלוש, הוא עומד העונה על 36.1% (העונה הרביעית הכי גרועה בקריירה).
ג'ואל אמביד ויאניס אנטטוקומפו למשל, שממוקדים הרבה יותר באיזור הצבע, עם 52.4% ו-53.7% בהתאמה העונה. ג'ייסון טייטום - עם 47.2%. אחד מהארבעה (כולל דוראנט) ייאלץ להישאר מחוץ לחמישייה באולסטאר.
אז למה העונה הזו היסטורית? דוראנט בדרך להפוך לשחקן הראשון בתולדות ה-NBA עם 5/5/30 על 55% מהשדה. בנוסף, ה"טרו שוטינג" שלו (מדד המשקלל את יעילות הקליעה) עומד העונה על 67.2%; אף שחקן לא רשם בעבר נתון כזה עם 30+ נקודות למשחק.
דוראנט קלע 25+ בכל 17 המשחקים הראשונים של העונה (הרצף הארוך ביותר מפתיחת עונה כלשהי מאז שנות ה-60), ולצד כל הנתונים ההתקפיים האלה, גם בהגנה הוא מצטיין. מבין שבעת השחקנים ששמרו העונה בלפחות 100 מהלכי אחד על אחד, KD ספג הכי מעט (0.85 נק' לאחד על אחד). דני אבדיה, אגב, במקום השביעי (1.08), בעוד שסנטר הנטס ניק קלקסטון שני (0.87).
קיירי עדיין מהפנט וסימונס עדיין נכס
קיירי ארווינג ובן סימונס ספגו הרבה אש בשנים האחרונות, מכל מני סיבות שונות, אבל כשהשניים הללו מתרכזים בכדורסל ובמטרת העל - דברים טובים קורים.
נתחיל עם קיירי, שהוא סוג של הגרסה ה"גארדית" של דוראנט (על הפרקט ובמובן מסוים מחוצה לו). מבין 21 השחקנים בליגה שקלעו לפחות 90 זריקות העונה מחצי מרחק, דוראנט וארווינג הם שניים מתוך שלושת השחקנים היעילים ביותר מהטווח הזה. KD ראשון עם 57.3% וקיירי שלישי עם 54.4%.
ארווינג חווה העונה ירידה דרסטית באחוזים משלוש - מ-41.8% ל-33.7% (הנתון השני הכי נמוך בקריירה), אבל שימו לב לאחוזים שלו ל-2 נקודות: לא פחות מ-59.8% (הנתון הגבוה בקריירה), לעומת 50.1% אשתקד. אי אפשר לעצור אותו כשהוא מוריד את הכדור על הרצפה ותוקף את השומר שלו, וכשלצדו נמצא דוראנט, ההגנות נראות חסרות אונים.
סימונס, שאמור להשלים את ה"ביג 3", חזר לעשות את הדברים הפשוטים שהוא יודע - לשמור, לדחוף את הכדור ולמסור. אם יש קבוצה אחת בליגה שיכולה להרשות לעצמה לחיות עם העובדה שסימונס לא מהווה איום ממשי על הסל - זו ברוקלין. היא צריכה שהאוסטרלי יקבל את ההחלטה הנכונה, יחסום, יקבל חסימות ויניע את הכדור. ואת זה אי אפשר לקחת ממנו.
סימונס העונה עם ממוצעים של 8.3 נקודות ב-61.7% מהשדה (שיא קריירה) לצד 6.5 ריבאונדים ו-6.0 אסיסטים. בניצחון האחרון על גולדן סטייט היו לו שישה אסיסטים תוך פחות משש דקות (ברוקלין קבעה שיא עונתי בליגה של 42 אסיסטים) כשבמקביל הוא עשה עבודה אדירה בהגנה על ג'ורדן פול. כל עוד הנטס לא יגיעו למצב בו סימונס יצטרך לקלוע בעצמו במאני-טיים, יש להם חתיכת נכס בידיים שרוצה לענות על הפרקט להרבה מאוד אנשים.
הצוות המסייע מסייע
משום מה יש נטייה להקטין את הסגל הרחב של ברוקלין. אז ברשותכם, נחדול את זה כאן. קודם כל, לנטס יש שניים מתוך ששת קלעי השלשות הטובים בהיסטוריה - סת' קרי שלישי עם 43.8% בקריירה וג'ו האריס שישי עם 43.5%, ושניים מתוך שלושת קלעי השלשות הטובים העונה בליגה (מינימום שתי זריקות למשחק) - יוטה ווטאנבה ראשון עם 53.4% ומרקיף מוריס שלישי עם 48.7%. תוסיפו גם את רויס אוניל, ה"דבק" בחמישייה של יוטה בשנים האחרונות, שמעמיד העונה שיא קריירה של 41.5% מחוץ לקשת.
אז קליעה יש, הלאה. ניק קלקסטון, בגיל 23, עשה את קפיצת המדרגה והפך לאחד השחקנים המשתפרים של העונה הזו. הסנטר הפותח של הנטס עם שיאי קריירה בנקודות (11.6), אחוזים מהשדה (73.8%, שישי בליגה), ריבאונדים (8.6) וחסימות (2.3, שלישי בליגה) כשעל הדרך הוא וקיירי מדורגים בטופ 10 של הצמדים הכי יעילים העונה בפיק נ' רול.
"כשניק (קלקסטון) אומר לי לזוז הצדה כדי שהוא יוכל לחסום זריקות, אני יודע שאנחנו הולכים לקבל לילה גדול ממנו", אמר קיירי אחרי שהסנטר הצעיר רשם שיא קריירה של 6 חסימות בניצחון על טורונטו לפני כמה ימים. "הוא הופך את ההגנה שלנו להרבה יותר מסוכנת".
קלקסטון בעצמו אמר השבוע: "בכנות, אני מרגיש שאני אחד השומרים הטובים ב-NBA. אני מרגיש שאני צריך להיות בדיון לתואר שחקן ההגנה של העונה, אני לא מקבל את הכבוד שאני ראוי לו". מבין 164 השחקנים בליגה ששומרים על 10+ זריקות בממוצע למשחק (מינימום 10 משחקים), קלקסטון עוצר את היריבים שלו על האחוז השלישי הכי נמוך - 41.3%. לפניו נמצאים רק כוכב לוס אנג'לס קליפרס קוואי לנארד וקוונטין גריימס מניו יורק ניקס.
לרוטציה הצטרף לאחרונה טי ג'יי וורן, האיש והבועה, שבשמונה משחקים (16.7 דקות בממוצע) מוביל בפער גדול את שחקני ברוקלין במדד (12.9+) ומדד התקפי (123.3). חשוב לציין כי וורן, שחזר החודש אחרי 703 ימים, מרוויח רק 2.6 מיליון דולר העונה והוא משחק על החוזה הבא שלו. בגזרת הגארדים לנטס יש גם סאמנר, קאם תומאס הצעיר ופאטי מילס הוותיק שמשלימים סגל שצריך לקבל יותר קרדיט ממה שנותנים לו.
ניפגש ביוני?
ברוקלין מדורגת רביעית במזרח עם מאזן 12:20 והיא רחוקה 2.5 משחקים מהמאזן הטוב ב-NBA, אבל מחכה לה עוד דרך ארוכה עד חלום האליפות. נכון לעכשיו נראה שבוסטון ומילווקי הן "הקבוצות לנצח" בחוף המזרחי, אך הנטס ראויים להיות בדיון המועמדות לטבעת. בזכות הפוטנציאל הקבוצתי. בזכות קווין דוראנט וקיירי ארווינג.
ברוקלין קלעה 91 נקודות במחצית הראשונה של המשחק הקודם מול גולדן סטייט (הנתון השלישי הכי גבוה בהיסטוריה) והובילה ב-29 הפרש בסיום הרבע הראשון. איזה מאמן לקח את פסק הזמן הראשון בהתמודדות? ז'אק וון. הבוס של הנטס על הקווים לא אהב את ההגנה של חניכיו, ותוך פחות משתי דקות כשהוא ביתרון 4:8 לקח טיים-אאוט.
"אני אוהב מאוד שז'אק לוקח את פסקי הזמן המהירים האלה, זה שומר אותנו חדים", אמר דוראנט, וזוהי רק דוגמא קטנה להשפעה הטובה של המאמן בן ה-47. מאז שוון נכנס לתפקיד הראשי - ברוקלין מחזיקה במאזן 7:18 ובמדד הרביעי בטיבו ב-NBA. "לוקחים אותנו כמובן מאליו, במיוחד אותי ואת קיירי", הוסיף KD, "אנחנו צריכים לקפוץ דרך חישוק אש כדי להרשים. התקשורת בניו יורק 'מאכילה' את האוהדים בחרא. העיתונאים התרגלו לקבוצות חלשות בעיר, אז הם מקבלים את הדרמה".
על איך שטבעת אחת (בברוקלין) יכולה לשנות את המורשת של דוראנט, עוד נדבר בהרחבה בהמשך. בינתיים נביט קדימה אל עבר המשחק של הנטס הלילה (בין שישי לשבת, 02:30) בבית מול מילווקי, שיכול להגדיר מחדש את כל המומנטום הזה. ברוקלין אמנם ניצחה 11 מתוך 12 משחקיה האחרונים, אך רק אחד מהם היה מול קבוצה עם מאזן חיובי וזוהי פורטלנד, שחסרה את דמיאן לילארד. ניצחון על יאניס אנטטוקומפו כבר יעשה רעש אמיתי, אבל מהסוג שהיה חסר בברוקלין.