אמביד עם הכדור במיד-פוסט בצד ימין, מול יוקיץ', שצמצם לאחור לכיוון הצבע. שח. הקמרוני העביר את הכדור ליד שמאל, ונתן השהיה שלא הייתה מביישת את כריס פול לפני ששבר חזק בחזרה ימינה. יוקיץ' אכל את הפייק עד הפירור האחרון, ואמביד השאיר אותו מאחוריו בדרך לרוורס-דאנק אימתני. מט.
47 נקודות, 18 כדורים חוזרים היו לסנטר של הסיקסרס, בתצוגה אישית מהפנטת. הסיבוב הזה הלך לאמביד, אבל הקרב בין שני הטיטאנים רחוק מלהיות סגור. למעשה, בשנתיים האחרונות זהו דווקא הסרבי שנטל את ההובלה. איך שני השחקנים האלה נראים כשמעמידים אותם זה מול זה? מקומם בהיכל התהילה כבר פחות או יותר מובטח, אבל מי טוב יותר?
לא בכל עידן אנחנו מקבלים שני סופרסטארים ברמה הזו שצומחים במקביל זה לזה. החלטנו שזו הזדמנות טובה לפרוס את הטיעונים. נציג את הקייס של כל אחד על פני השני, ואז ניתן פסק דין, זמני בהחלט. למפסיד יהיו הזדמנויות רבות לערער על ההחלטה.
הקייס של יוקיץ'
מספרים העונה:
43 משחקים, 25.1 נקודות למשחק, 10.9 ריבאונדים, 9.9 אסיסטים ב-33.5 דקות למשחק.
70.2 אחוזי טרו-שוטינג, 27.4 אחוזי יוסג'-רייט.
אם אתם פה, אני לא צריך לספר לכם שהג'וקר, שלקח את שני תארי ה-MVP האחרונים, משחק את הכדורסל הטוב בחייו. אבל זה לא יעצור אותי. העונה ההיסטורית של יוקיץ' ממשיכה, הוא מרים את דנבר לפסגות חדשות בזכות יכולות כמעט מיסטיות על הפרקט. קריאת המצבים שלו עומדת ברף הכי גבוה שהעמידו לפניו לארי בירד, מג'יק ג'ונסון, לברון ג'יימס ומעטים וטובים אחרים. הוא אחד המוסרים הכי טובים בהיסטוריה, אבל הוא גם אחד מהסקוררים הכי טובים שיש לליגה הזו להציע. הכישורים האלה תומכים זה בזה, אבל אין המון שחקנים שיכולים להיות תשובה רצינית לשאלות מי הסקורר הטוב בליגה ומי המוסר הטוב בליגה. זה שילוב נדיר שהופך את יוקיץ' לאחד משלושה שחקני ההתקפה הטובים ביותר בעולם, ואולי אף הטוב שבהם.
היכולת שלו להוביל את הכדור, ולהוות איום גם מחוץ לקשת וגם בתוכה, מאפשר לו שליטה טוטאלית על המתרחש. אבל בניגוד לכוכבים טוטליטריים אחרים, יוקיץ' דוגל בדמוקרטיה. הוא מוביל את הליגה במסירות (כן, מודדים את זה), ובנגיעות בכדור (וגם את זה). אבל זמן הנגיעה הממוצע של יוקיץ' קצר ביותר מחצי בהשוואה לסופר-דופר-סטארים כמו לוקה דונצ'יץ' או שיי גילג'ס אלכסנדר. זה נותן להתקפה לנשום, ולאחרים לשגשג. אם ארון גורדון יגיע לאולסטאר העונה, למשל, ההישג הזה צריך להירשם בעמוד הויקיפדיה של יוקיץ'. הוא שובר את המטריקס והוא עושה את זה באופן יחודי ושובה לב, עם נתונים פיזיים שגרמו לו להיבחר בסיבוב השני של הדראפט, בזמן הפרסומות.
ההגנה של יוקיץ' היא זו שגוררת אותו לאחור. הוא כבר מזמן לא הבור שהיה בעבר, והגיע הזמן שהמוניטין שלו ידביק את הקצב. מדובר בסנטר שהוא מגן בינוני. ובינוני במקרה הזה היא לא מילה מכובסת ל"חלש", יוקיץ' באמת בינוני - ממוצע. והעניין הוא שברמות האלה ממוצע זה לא טוב מספיק. מעבר לכך, עמדת הסנטר היא העמדה החשובה ביותר בהגנה. יוקיץ' שם תקרה די נמוכה על מה שדנבר יכולה לעשות בפלייאוף מול התקפות דינמיות שמבוססות על פיקנ'רולים של גארדים נפיצים. ויש לו מעט כאלה במערב. לזכותו יאמר שההתקפה של דנבר מכריחה את היריבות להוציא את הכדור מהרשת, ולשחק מולן בהתקפה העומדת. אז במובן מסוים מרוב שהוא טוב בהתקפה, זה מתורגם גם להגנה טובה יותר. הנאגטס טובים יותר ב-19.6 נקודות למאה פוזשנים כשיוקיץ' על המגרש לעומת הדקות שהוא לא שם. מדובר בפער היסטורי, ואף כוכב אחר בליגה לא מדגדג אותו העונה. החלון של הנאגטס פתוח לרווחה, וזה בזכות הביגמן שלה.
הקייס של אמביד
מספרים העונה:
36 משחקים, 33.8 נקודות למשחק, 10 ריבאונדים, 4.2 אסיסטים ב-34.9 דקות למשחק.
64.2 אחוזי טרו-שוטינג, 38.1 אחוזי יוסג'-רייט.
הגנתית, ג'ו ג'ו הוא כל מה שיוקיץ' לא. מגן אימתני בצבע שעצם הנוכחות שלו מכריחה יריבים לחשב מסלול מחדש. הניידות של אמביד בגודל הזה כל כך מרשימה שהיא קצת מסנוורת אותנו מהעובדה שהוא קורא את המשחק ברמה נהדרת בצד הזה של המגרש. על פניו, אין מתאים מאמביד לנסות להאט את יוקיץ' בשמירה באחד-על-אחד - כיסוי שהוא כבר זר לחלוטין לסרבי. אך הבחירה של הסיקרס לתת את המשימה לפי ג'יי טאקר לאורך חלקים במשחק האחרון התבררה כנכונה. זו העזרה הנפלאה שאמביד סיפק על יוקיץ' שהפכה את ההימור למוצלח.
התקפית, אמביד לא יעיל כמו יוקיץ', ובעיקר לא בעל ראיית משחק של פעם בכמה עשורים. הוא קורא את המשחק יפה, אבל זו לא הסיבה שהוא עילוי. הוא עילוי כי הוא זז על המגרש כמו שחקן כנף, עם יכולות בלתי נתפסות כסקורר שמסוגל לרשום נקודות בכל גווני הקשת. אמביד מגיע לקו בקצב שאקיל-אונילי (11.7 זריקות העונה), אבל בניגוד לדיזל, ג'ואל קולע משם 85.7 אחוזים מהזריקות שלו. 47 הנקודות שלו מול דנבר היוו רק אחת מבין תצוגות תכלית רבות שלו העונה. בעונה שבה ההתקפות שוברות שיאי יעילות, אמביד מוביל את הליגה בנקודות למשחק עם 33.8.
גם בעונה בריאה יחסית, אמביד כבר החמיץ 12 משחקים, כרבע מסך משחקי קבוצתו. בתום המשחק מול דנבר הוא דיבר בפתיחות על התקווה שלו לעבור פלייאוף ללא הפציעות המשונות שסינדלו אותו ואת הסיקרס בעבר. מנגד, יוקיץ' כבר הוכיח שהוא בנוי מנטלית לפוסט-סיזן. אמביד, לעומתו, עוד לא עשה זאת, והוא טוען שהוא לא קיבל הזדמנות הוגנת. אשרי המאמין, הכישרון שם. המשחק בפלייאוף מאט, וזורם יותר לכיוון הכוכבים, בדגש על אלה שיותר קשה לעצור מבחינה טקטית. אמביד הוכיח שאין רגע שגדול עליו, אבל העקביות עדיין לא שם.
כמו יריבו, אמביד לא מפסיק להשתפר. הסיקסרס משתמשים בו פחות עם הגב לסל, כדי שיוכל לנצל את הג'אמפר הקטיפתי שלו מחצי מרחק. הוא מנצל את הגודל והכישרון שלו עם הפנים לסל בשביל לראות את המגרש ולהעניש כל שמירה כפולה. ואין דרך לעצור אותו בלי להביא שחקן נוסף. כשהכדור אצל אמביד, פילי ביתרון מספרי. החיבור שלו הביגמן עם ג'יימס הארדן בפיקנ'רול בלתי עציר, בדיוק כמו שחשבנו. אין להגנה דרך לרמות לאף צד. על פי רוב, פיקנ'רול בין שני הסופרסטארים הוא מוות ליריבה, והבחירה שלה מסתכמת בבחירה התליין שלה. אבל הארדן לוקח רק 14.6 זריקות למשחק - אפילו טייריס מקסי זורק יותר. בפשטות, אמביד הוא המפתח לכל דבר טוב שקורה בקבוצה הזאת.
מפגשים ראש בראש
פסק דין
זה אמנם לא נוקאאוט, אבל זה יוקיץ'. העמידות לפציעות היא פקטור משמעותי, ועדיין היא לא הפקטור המרכזי. אני חושב שהשיא של יוקיץ' גבוה יותר משל אמביד, גם אם זה קרוב. הרמה ההתקפית של יוקיץ' היא לא משהו שאמביד הגיע אליו, ספק אם יש שחקן אחר בליגה שמגיע אליה בכלל. אני יכול לחשוב רק על דונצ'יץ וסטף קרי, וגם הם שלב מתחת בהיררכיה לטעמי, כי יש להם חסרונות גדולים יותר. לעומת זאת, הטיעון של אמביד כשומר עדיין תקף, אך הפער בהתקפה בין השניים גדול, וכנראה חשוב יותר, מהפער ביניהם בהגנה. זה קרוב, אבל אני עם הג'וקר. וכן, המשחק האחרון לא עזר הרבה לטיעונים שלי, אין ספק, אבל אני לא אתן לעובדות לבלבל אותי.
אם הכתבה הזו היא מסוג הדברים שנחמד לכן ולכם לשפוך עליו זמן, הרשו לי להמליץ על הפודקאסט של יובל עוז ושלי, "שבע שניות או יותר". נגענו במאץ'-אפ הנפלא הזה בפרק האחרון:
*הנתונים נכונים ליום שני, 30.1.