היא כבר סיימה כסגנית בעבר הלא רחוק, יש לה מאמן מיוחד ובזמן שכל העולם לא סופר אותה - היא ממשיכה במסע הקסם שלה - עם ניצחון אחר ניצחון, קאמבק אחר קאמבק.
את המשפט הזה אפשר לקשר לשתי יחידות קומנדו, אחת באמריקה הצפונית ואחת באמריקה הדרומית, שאמנם שונות בתכלית, אבל דומות במהות שלהן. עבור מי שהאמין בהן, ובעיקר עבור מי שלא.
כמו שאי אפשר להסביר את נבחרת הנוער בכדורגל שעלתה לחצי גמר המונדיאליטו, ככה אי אפשר לתת הסבר הגיוני למיאמי בפלייאוף 2023. בפשטות, אלה שתי חבורות שמצדיקות את האהבה של כולנו לספורט. ובדגש לספורט קבוצתי. אין אגו, יש ביחד, אין חלקים, יש שלם, אין פחד, יש אמונה. תוכלו לנצח אותם בכדורגל או בכדורסל, אבל לא תוכלו לנצח אותם בראש. כישרון זה אוברייטד.
ההיט השוו הלילה (בין ראשון לשני) את סדרת גמר ה-NBA ל-1:1 אחרי ניצחון 108:111 בדנבר בו שוב גילו אופי יוצא דופן וחזרו מפיגור דו ספרתי (15) בפעם השביעית בפלייאוף הנוכחי. ב-25 שנה האחרונות רק ארבע קבוצות רשמו את הנתון הזה - מיאמי ב-2011, מיאמי ב-2012, גולדן סטייט ב-2022 ומיאמי ב-2023. לא, זה לא מקרי. וכן, מגיע לאריק ספולסטרה יותר קרדיט על האליפויות עם לברון ג'יימס לפני עשור.
אם אי שפיות זה לעשות את אותו הדבר שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות, כך גם לזלזל במיאמי שוב ושוב ולצפות לתוצאות שונות.
גורמים לכולנו להיראות לא שפויים (Getty)
מי שמאמין לא מפחד
"אנחנו ננצח את דנבר ארבע פעמים", הבטיח אתמול ג'ימי באטלר לאחר משחק ראשון חד צדדי בו נעצר על 13 נקודות. כפי שראינו בכל הריצה המופלאה הזו, באטלר לא מפחד להבטיח או להתגרות ביריבים שלו כשהוא בפיגור. בעיניי הוא לא עושה זאת ממקום של חוסר כבוד, אלא ממקום של מנהיג שנותן ביטחון לחבריו וגורם להם להאמין.
וגם כשהיא נקלעה לראשונה לפיגור בסדרה, המדורגת 8 האמינה והמשיכה לשחק כל פוזשן כאילו התוצאה היא 0:0. בשלב מסוים ברבע השני היו ניחוחות של סוויפ באוויר, אבל ההיט נצמדו לתכנית המשחק שלהם, הרדימו את הקבוצה שממול (בפעם המי יודע כמה בפלייאוף הזה) וברגע האמת טרפו את האוכל על השולחן.
זה התחיל עם דאנקן רובינסון שקלע את כל 10 הנקודות שלו בפתיחת הרבע האחרון ושינה את המומנטום, המשיך עם 8 נקודות של באטלר ב-8 הדקות האחרונות ונחתם עם שתי קליעות עונשין כ-48 שניות לסיום של באם אדבאיו, שרשם הופעה נפלאה עם 21 נקודות, 9 כדורים חוזרים והגנה אדירה.
בפוזשן האחרון, בניגוד להרבה מאמנים, ספולסטרה האמין בבאטלר וסמך על ההגנה שלו מול ג'מאל מארי, החלטה שכמובן השתלמה לו. במסיבת העיתונאים אתמול באטלר התייחס ל-0 מ-10 מהשדה של מקס שטרוס במשחק 1 כשאמר: "אם תחטיא 10 זריקות ותהיה פנוי בזריקה ה-11, עדיין אמסור לך". שוב, אמון אחד בשני. התוצאה: שטרוס פותח את משחק 2 עם ארבע שלשות ברבע הראשון והופך לשחקן השלישי בתולדות ההיט עם 12+ נקודות ברבע הראשון של משחק גמר אחרי דוויין ווייד ולברון ג'יימס".
ניגע גם ב-22 הדקות של קווין לאב, שלא שיחק במשחק 1 אבל הוקפץ הלילה לחמישייה וענה לספולסטרה עם 6 נקודות (כולל שלשה קריטית אחרי שהנאגטס הובילו ב-15), 10 ריבאונדים ומדד פלוס מינוס של 18+.
הקלע המוביל של ההיט? גייב וינסנט (23 נקודות). קיילב מרטין? שוב לא קיים (3 נקודות, אבל בדקות הסיום), לאחר שכמעט זכה ב-MVP של גמר המזרח. טיילר הירו? בחוץ מהמשחק הראשון של הפלייאוף (צפוי לחזור במיאמי). לזה קוראים קבוצה. קבוצה שיודעת שאם היא לא תאמין בעצמה, אף אחד לא יאמין בה.
נקודות תורפה
אמש שאלתי את ניקולה יוביץ', שחקנה של ההיט וחברו הסרבי של יוקיץ', האם הוא מסכים עם האמירה שהג'וקר יותר מסוכן כמוסר מאשר כסקורר. הזכרתי לו שבשני המשחקים בהם יוקיץ' קלע 40+ בפלייאוף הנוכחי (43 ו-53) הוא הפסיד, ויוביץ' ענה: "כן, אני מסכים".
גיים 1 היה משחק טיפוסי של יוקיץ', שסיים 14 אסיסטים ו-2 איבודים (6 אסיסטים ברבע הראשון ו-10 בהפסקה), אבל ספולסטרה הצליח לגרום לשחקן הטוב בעולם לשחק לידיים שלו, כפי שמייק מלון עשה לפני שלושה ימים עם באם אדבאיו שרשם שיא זריקות עם 25.
יוקיץ' סיים עם 41 נקודות (16 מ-28 מהשדה) אבל חילק רק 4 אסיסטים ואיבד 5 כדורים. עד כמה הנאגטס צריכים שהכוכב שלהם ינהל את ההתקפה? הם ירדו למאזן 7:3 העונה במשחקים בהם הוא רשם 6 אסיסטים ומטה. שימו לב למהלך הבא בדקות הפתיחה, בו קווין לאב עזב את השחקן שלו (ארון גורדון) ובא לעזור לאדבאיו על יוקיץ'. באותה שנייה שלאב עשה את הצעד המיותר הזה, אמרתי לעצמי ביציע: "הוא איכשהו ימצא את גורדון".
בהמשך מיאמי הציגה הרבה יותר חכמה על יוקיץ', עם רוטציות נכונות, עזרה כשצריך ותשומת לב גבוהה לשאר השחקנים בכחול. אדבאיו נתן את כל מה שיש לו מול ה-MVP לשעבר ובהמשך הסדרה הוא יהיה חייב להיות על הפרקט בכל רגע נתון שהמצ'אפ שלו על הפרקט. הניסוי של קודי זלר לא עבד, בלשון המעטה.
גמר ה-NBA חוזר למיאמי לראשונה מאז 2014, באטלר עדיין לא סיפק הופעה אייקונית בגמר, הירו טרם חזר ופתאום העלילה קיבלה תפנית מסקרנת ואוהדי ההיט רואים שוב את הטבעת בקצה המנהרה. למיאמי מגיע כל טיפת קרדיט, ומעבר לכך, גם אם זה לא מעניין אותה - מגיע לה שנפסיק להיות מופתעים מניצחונות שלה, כי עוד שלושה כאלה אנחנו כבר לא נקרא לה רק מיאמי. נקרא לה אלופת ה-NBA.
מיאמי יכולה לחיות עם 41 נק' של יוקיץ', אבל לא עם 14 אס' (Getty)