אם קניתם חלב ב-26 בספטמבר, יום שלישי שעבר, רוב הסיכויים שהוא עדיין בתוקף. מאז יום שלישי שעבר ועד היום ג'רו הולידיי הספיק להגיד שהוא רוצה להישאר במילווקי כל החיים, לעבור ממנה בטרייד לפורטלנד, לעבור ממנה בטרייד לבוסטון ולהגיע למצב בו הוא התחרות הגדולה ביותר של הבאקס במזרח. החיים יכולים להיות מהירים במיוחד, בטח ב-NBA.
זה חלק גדול מהיופי של הליגה הזאת. ג'רו הולידיי יכול למצוא את עצמו שומר במשך 7 משחקים על דמיאן לילארד בגמר המזרח במאי הקרוב, אחרי שהודח בצורה מאכזבת עם מילווקי בסיבוב הראשון ואחרי שני פלייאופים מאכזבים מאוד מבחינתו, בעיקר התקפית. הבאקס כנראה היו מבצעים את הטרייד על לילארד גם אם הם היו יודעים שזה אומר שהולידיי יגיע לבוסטון או לקונטנדרית מזרחית אחרת, אבל הצטרפות המקרים הזאת הפכה את המזרח למעניין פי כמה וכמה. השילוב של כמה קבוצות שסבלו מחוסר מזל ועושות "אול-אין" ביחד הוא אחד הדברים הכי כיפיים שיש בספורט.
בוסטון, כנראה, הייתה מרחק תנועה רעה אחת של הקרסול של ג'ייסון טייטום מגמר שני ברציפות. היא החליפה 40% מהחמישייה שלה. מילווקי הייתה עם המאזן הטוב בליגה, ובפלייאוף הבריא האחרון שלה זכתה באליפות. היא צירפה את אחד מ-15-20 השחקנים הכי טובים בליגה. יש לנו גם את מיאמי, סגנית האלופה לכל מי ששכח, ואת פילדלפיה עם ה-MVP ג'ואל אמביד וניק נרס, אחד המאמנים הטובים בעולם. הולך להיות לנו כיף.
בתוך כל זה, יכול להיות שבוסטון היא דווקא הפייבוריטית לצאת מהמזרח ולא מילווקי. הסלטיקס רצים כבר כמה שנים ביחד, עם מאמן מנוסה יותר מאדריאן גריפין הרוקי ויצטרכו לעשות פחות התאמות מהשינוי של לילארד והבאקס. פורזינגיס מגיע בתפקיד של רוברט וויליאמס משודרג, כאיום אווירי שבשונה מהטיים לורד יכול לקלוע מהשלוש. הולידיי הוא מין שילוב של מרקוס סמארט ומלקולם ברוגדון.
שניים עזבו (Tim Nwachukwu/Getty Images)
התאמה חלקה
לכן, על הנייר, זאת התאמה מושלמת. הולידיי יכנס לתפקיד הרכז הפותח של מרקוס סמארט, כשהוא שחקן התקפה טוב יותר בהרבה. סביר שנראה אותו מנהל את ההתקפות בצורה טובה יותר מסמארט, כשההבדל המשמעותי ביניהם עשוי להיות בכל מה שקשור לפיק-נ'-רול. בשנה שעברה הולידיי סיים 7.2 מהלכים כמוביל כדור בפיק-נ'-רול, פי 3 מסמארט, וביעילות שלא רחוקה ממנו.
זה כמובן קשור לעובדה שסגל השחקנים שונה. היה להולידיי את הפרטנר הטוב ביותר לפיק-נ'-רול בליגה בדמות יאניס אנטטקומפו, בזמן שסמארט נאלץ להסתדר עם אל הורפורד ורוברט וויליאמס. הולידיי יוכל לעשות מהלכים כאלה גם עם ג'ייסון טייטום או ג'יילן בראון, כאשר הם יכולים להיות גם פיק-נ'-רול שנגמר בסיום של הולידיי וגם מהלכים שפותחים את ההתקפה, ובעיקר עם פורזינגיס.
הלטבי הארוך הוא הגבוה המוכשר ביותר שיש לבוסטון. הוא מגיע אחרי שנה של 23.2 נקודות למשחק בקבוצת התקפה רעה כמו וושינגטון, וכאן מקבל מוביל כדור שידע למצוא אותו ולא יחפש רק את עצמו (בשונה מבראדלי ביל). יש לבוסטון 6 שחקנים מובילים חזקים מאוד, אבל יותר סביר בעיניי שנראה צמדים – דקות ארוכות של הולידיי ופורזינגיס וכאלה של בראון וטייטום, כשיהיו משחקים בהם שניים מה-4 יוכלו לנוח. זה יכול לאפשר לסלטיקס לשמור את הולידיי ופורזינגיס בריאים ככל האפשר בפלייאוף, ובשונה ממקרים אחרים כאן ארבעתם יכולים לשחק אחד ליד השני.
רץ על חסימות (Thearon W. Henderson/Getty Images)
כאן נכנס מימד נוסף שהיה להולידיי ואין לסמארט, הקליעה. הולידיי קלע ב-39.5% מהשלוש בעונה הסדירה במדי מילווקי (66.9% אפקטיבי, מדד שמעניק משקל נפרד לשלשות, ממסירה בשנה שעברה), מה שיהפוך את החיים שלהם לקלים יותר ב-82 המשחקים. בפלייאוף האחוזים שלו יורדים משמעותית, אבל ייתכן שבקבוצה קצת פחות לחוצה ויותר מאומנת מהבאקס של מייק בודנהולצר אנחנו נראה ממנו דברים אחרים. בטח אם הוא יהיה האופציה החמישית בהתקפה, בדומה למה שיקרה כשישחק לצד דרק ווייט, בראון, טייטום ופורזינגיס.
הגנתית הולידיי שחקן הגנה פחות ורסטילי מסמארט, אבל לא פחות טוב ממנו בכל הקשור להגנה על מובילי כדור. כשהסלטיקס יכולים לשחק בהרכב גבוה או נמוך הם צריכים שחקן שישמור על מרכז ההתקפה של הקבוצה השנייה, והולידיי יכול לעשות את זה. הוא יכול לשמור את דמיאן לילארד, סטפן קרי, ג'מאל מארי וג'יימס הארדן בסדרת פלייאוף.
בכל הרכב מהשישייה המובילה של בוסטון יש 5 שומרים מצוינים שיכולים לעבור בקלות בין חסימות ולהחליף אחד עם השני, מה שהופך אותם לקבוצה שיהיה קשה מאוד לקלוע מולה. אין חורים, יש אפשרות לוורסטיליות הגנתית כשבראון וטייטום יכולים להיות 2/3 או 3/4. תוסיפו לזה את השלשות והפליימייקינג של הולידיי, ויש לבוסטון את השישייה הכי טובה ב-NBA. שישייה שיכולה להיות שווה אליפות, אם אתם מאמינים שפורזינגיס והורפורד יכולים לעצור את יוקיץ'.
יצליחו לעצור את יוקיץ'? (Matthew J. Lee/The Boston Globe via Getty Images)
מה קורה אחרי שש?
כאן מתחילה הבעיה של בוסטון, קבוצה שגם בשנה שעברה לא הייתה עמוקה במיוחד. הולידיי, ווייט, בראון, טייטום, פורזינגיס והורפורד מצוינים, אבל אין יותר מדי עומק אחריהם. פורזינגיס שחקן שנוטה לפציעות, הורפורד יהיה בן 38 בשנה הבאה ושני הג'ייז (בראון וטייטום) שיחקו המון דקות בעונה הסדירה ובפלייאוף. יש לסלטיקס מספיק שחקנים שיוכלו לסייע מהספסל?
אין אמנם שמות גדולים, אבל יש סיכוי לא רע בכלל שכן. אושיי בריסט, למשל, אחד המעניינים שבהם. בריסט בריסט קלע לא רע מהשלוש ושחקן הגנה סביר, שיכול להפוך לפורוורד מחליף שנותן כמה דקות טובות. סבי מיכאליוק קלע לא רע בכלל שהראה ניצוצות בשרלוט בשנה שעברה, ומלבדם יש את סם האוזר ופייטון פריצ'ארד שממשיכים מהשנה שעברה. לוק קורנט ישמש כמעין תעודת ביטוח להורפורד ופורזינגיס, אבל לא בטוח בכלל שזה מספיק.
בוסטון שיחקה בפועל עם שמונה שחקנים בפלייאוף האחרון (סמארט, ברוגדון, ווייט, טייטום, בראון, גרנט וויליאמס, הורפורד, רוב וויליאמס), כרגע הם ירדו ל-6. אם הם יצליחו להביא את רג'י בולוק הוא יהיה שדרוג משמעותי, אבל הסגל הזה עלול להיות קצר מדי לריצת פלייאוף.
בצד החיובי מבחינת בוסטון, הם לא צריכים שחקנים שיעשו יותר מדי מעבר להגנה טובה ויכולת סבירה לקלוע משלוש תחת לחץ. יכול להיות שיש באוסף שחקני המשנה האנונימיים שלהם שחקנים כאלה, יכול להיות שיהיו שחקנים שיהפכו לזמינים לאחר עונת הביי-אאוט השנתית באזור פברואר. אחרת, ובמצב יותר חמור מהבאקס שנחשבת גם היא לקבוצה דלילה, כל פציעה תהיה קטסטרופה.
טובים ולא עמוקים (Brian Fluharty/Getty Images)
הצד של פורטלנד
הבלייזרס עוד לא סיימו. יהיו קבוצות שירצו את מלקולם ברוגדון, והם יכולים לקבל עליו שחקנים צעירים יותר (כמו ניקולה יוביץ' בטרייד אפשרי עם מיאמי שנואשת לרכז), והקבוצה ממשיכה לעשות עבודה טובה. הם קיבלו המון בחירות דראפט ולא מעט שחקנים טובים כבר עכשיו על דמיאן לילארד, גם אם שתי הבחירות שהגיעו בטרייד של הולידיי לא צפויות להיות גבוהות.
השאלה המעניינת היא רוברט וויליאמס. על פניו, הוא מתנגש עם דיאנדרה אייטון כשני סנטרים שאוהבים לחיות בצבע. לכן יכול להיות שנראה מהלך נוסף על אחד מהם, אבל יהיה יותר מעניין לראות אותם משחקים זה לצד זה. וויליאמס, כשהוא בריא, מספיק נייד בשביל לשחק מחוץ לצבע ויכול לשמש בתפקיד דומה לזה של יאניס אנטטקומפו או דריימונד גרין בזמן שאייטון מחכה בפנים א-לה ברוק לופז. כשהם בני 25, זה בסיס להגנה שיכולה להיות אחת המפחידות ב-NBA.
השאלה היא מה קורה בהתקפה, ופתרון אפשרי יכול להיות שלשות של אייטון. הוא זרק 24 שלשות בלבד בשנה שעברה, אבל הראה ניצוצות מהמיד-ריינג' הארוך לכל אורך הקריירה. בקולג' הוא קלע קצת מהשלוש, ובקבוצה בלי ציפיות ולחץ כמו פורטלנד יכול להיות שהוא יהיה בתפקיד משוחרר יותר. כשהוא לא צריך להיות דומינו בקבוצה של כריס פול, מצב שבו אייטון יכול להיות מסוכן גם מחוץ לקשת יכול לבנות התקפה לא רעה. אייטון לא יהפוך למקסי קלייבה או ברוק לופז, שזורקים רק שלשות, אבל הריווח הזה עשוי להיות מספיק בשביל שההתקפה תהיה מספיק טובה.
יש לבלייזרס מספיק זמן ואף אחד לא מצפה מהם להיות טובים בשנה הקרובה, אבל השילוב של אייטון והטיים לורד יכול להיות טוב כבר עכשיו. תוסיפו לזה את ג'רמי גרנט בן ה-28 ואת הפוטנציאל שיש לסקוט ושארפ כבר עכשיו, ויש כאן קבוצה שיכולה להיות תחרותית. הבעיה היא שיש במערב, פחות או יותר, 15 כאלה.