נתחיל בשאלה: כמה שחקנים לאורך ההיסטוריה זכו באליפות כבר בפלייאוף הראשון שלהם, בגיל 22, כשהם משחקים באחת השושלות הגדולות אי פעם ומעמידים ממוצעים של 17.0 נקודות למשחק בלמעלה מ-50% מהשדה, 39% משלוש ו-91% מהעונשין? כנראה שלא הרבה בכלל העזו לחלום על תסריט כזה, אבל ג'ורדן פול דווקא כן.
במהלך הריצה הנפלאה של גולדן סטייט בפלייאוף 2022 היה רגע אחד של פול שאני לא אשכח, כזה שגרם אפילו לסטף קרי לחשוב שהוא רואה את סטף קרי.
משחק 2 בגמר ה-NBA נגד בוסטון, פחות מחמש שניות לסיום הרבע השלישי, 64:84 לווריירס, המומנטום בשמיים, פול עם הכדור מאחורי קו החצי וכל הקהל בצ'ייס סנטר מרגיש שהר הגעש הולך להתפרץ.
חיפשתי במהירות את הנייד שלי על מנת לתעד מיציע העיתונאים את מה שעומד לקרות, אבל לא מצאתי בזמן וכך פספסתי סרטון של המהלך הבא: שני כדרורים, הטעיית כתף, בין הרגליים (?!), זריקה מטר בתוך החצי עם הבאזר, רק רשת. האוהדים בטירוף מוחלט וקרי מחייך אל עבר הגארד הצעיר תוך שהוא נועץ בו מבט של אח בכור גאה, שחוזה באחיו הקטן מנסה להיות כמוהו - ומצליח.
באותו ערב פול הפך לשחקן הצעיר ביותר בתולדות ה-NBA עם 5 שלשות במשחק גמר ובמשחק 5, כשתוצאת הסדרה הייתה 2:2, הוא שוב חתם את הרבע השלישי עם סל משוגע מרחוק, רק שבפעם הזו הוא קבע יתרון נקודה ונתן לקבוצתו אנרגיות חשובות לקראת הרבע האחרון.
עם תחילת פלייאוף 2022 עולם הכדורסל הגיע להסכמה שספלאש בראדר חדש הצטרף למשפחה של קרי וקליי תומפסון, ובסיומו לאף אחד כבר לא היה ספק שמדובר בדבר האמיתי. פול הרוויח את הכינוי הזה (לא רק בגלל שם המשפחה) ושחזר את סצנת האיחוד של הספיידרמנים טובי מגווייר, אנדרו גרפילד ותום הולאנד, רק בגרסת הכדורסל.
פול אמור היה להיות הפנים של "גולדן סטייט החדשה", הגשר בין החלק הראשון בשושלת לחלק השני, אבל במקום זאת הוא חטף פצצה לפנים מדריימונד גרין ומשם הכל התדרדר - עד המציאות העגומה היום - בה הוא מסמל את הכדורסל הגרוע של וושינגטון והפך לבדיחה של ה-NBA.
מפקד הטנק
וושינגטון יכולה לחיות בשלום עם ההפסדים (מאזן 9:2), זה לגיטימי שההנהלה החדשה כבר חושבת על דראפט 2024, אבל היא לא יכולה לתת יד לשכונה של ג'ורדן פול.
פול הגיע הקיץ לבירת ארצות הברית כחלק מהטרייד ששלח את כריס פול לווריירס ולאור העובדה שהוא נחת בקבוצת "טנקינג", הציפיות ממנו היו גבוהות במיוחד. "אני מצפה מפול להיות בין חמשת הקלעים המובילים העונה ב-NBA", אמר כוכב העבר קווין גארנט. "הסיטואציה שלו מזכירה לי את של ג'יימס הארדן כשהוא עזב את אוקלהומה סיטי ליוסטון".
בפועל, הממוצעים של הגארד צנחו מ-20.4 נקודות ב-43% מהשדה, 33.6% משלוש ו-87% מהעונשין לצד 4.5 אסיסטים, ל-16.2 נקודות ב-40.6% מהשדה, 30.1% משלוש ו-78.6% מהעונשין לצד 3.6 אסיסטים. מדד הפלוס מינוס שלו בסה"כ העונה עומד על 141-, השלישי הכי גרוע בכל ה-NBA אחרי חברו לקבוצה טיוס ג'ונס וג'רמי סוהן מסן אנטוניו.
ברבע הרביעי, בו הוויזארדס קרסו לא פעם, פול קולע ב-17.6% מהשדה (3 מ-17), כאשר ב-36 דקות הוא הסתפק ב-10 נקודות במצטבר, איבד 5 כדורים וחילק אסיסט אחד בלבד. קייל קוזמה, אגב, קלע 50 נקודות ב-54.1% מהשדה עד כה העונה ברבע הרביעי.
אך למען האמת, המספרים הם רק חלק קטן מהבעיה שנקראת פול. למרות כל הכישרון ההתקפי, פול משחק בצורה אנוכית ומטופשת שמכאיבה לצופים בעיניים, הוא משליך מרחוק זריקות הזויות שלא קשורות לשטף של המשחק, שפת הגוף שלו משדרת חוסר אכפתיות ובפסקי זמן הוא עושה טובה שהוא מקשיב.
בקיצור - רעל מתפזר שמזיק לצמיחה של הצעירים, משתלב רע מאוד עם ג'ונס בקו האחורי (בעיקר הגנתית) ומונע מהמועדון לפתח DNA חדש ובריא. ואם ווס אנסלד ג'וניור הוא זה שאמור לעשות סדר בבלאגן, שכולל גם את קבלת ההחלטות של קוזמה, שיהיה בהצלחה.
"רציתי קבוצה משלי"
את כל ההתנהלות המזלזלת של פול אפשר להסביר באמצעות הראיון שלו בשבוע שעבר לג'ייק פישר מ'יהאו'. "רציתי להגיע לנקודה שבה יש לי קבוצה משלי ואני זכיתי שזה יקרה לי בגיל כל כך צעיר, אחרי שלמדתי מהגדולים ביותר", אמר. "אנחנו מתחילים הכל מאפס בוושינגטון. השגתי את מה שרציתי בגולדן סטייט - זכיתי באליפות ודאגתי כלכלית למשפחה שלי. עכשיו יש לי קבוצה משלי ואני יכול לשחק את סגנון הכדורסל שלי".
לפני פתיחת העונה פול נשאל עד כמה האור הירוק שלו ירוק. הוא הרים גבות בהתלהבות ואמר עם חיוך: "ירוק כמו DC, ירוק כמו DC (בהקשר של כל הפארקים והעצים). אני אוהב את זה, יש לי את האפשרות לשחק בחופשיות. יהיה כיף".
במילים אחרות, שמתחברות למה שאנחנו רואים על הפרקט, פול רק חיכה להיות בעל הבית שעושה מה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה. אל תדברו איתו על כדורסל קבוצתי, תנו לו להרגיש קרי ולנפח את הסטטיסטיקה שלו. העניין הוא שלא רק ממוצע הנקודות והאחוזים שלו ירדו, אלא אפילו כמות הזריקות שהוא לוקח (15.6 ל-15.0) והדקות שהוא מקבל (30.0 ל-29.0).
רק אתמול הכתב הבכיר מארק שטיין דיווח שוושינגטון לא בונה על פול כבורג מרכזי בבנייה העתידית שלה. שטיין תהה יחד עם עוקביו האם הוויזארדס צירפו את פול כשחקן בעל ערך לטרייד עתידי או כ"ציר מרכזי" של הסגל שלהם, ואמר: "התחושה שלי, משיחות עם אנשים שונים בליגה, שמדובר באופציה הראשונה ולא השנייה".
אם פול לפחות היה קולע כמו שהוא מסוגל והוויזארדס עדיין לא היו בונים עליו - הם היו יכולים לקבל לא מעט עבורו, אך כעת הם תקועים עם מניה בירידה. לאחר האליפות הגארד חתם על חוזה חדש של 123 מיליון דולר לארבע שנים והוא יהפוך לשחקן חופשי רק בקיץ 2027, כך שאם לא יהיה שיפור משמעותי, ספק שהרבה קבוצות יקפצו על החוזה הזה.
זוכרים את הוויכוח הוויראלי מקדם העונה בין פול ודני אבדיה? אז עכשיו כולם מבינים כמה אבדיה צדק, כי באותו מהלך במדיסון סקוור גארדן פול אמנם קלע שלשה גדולה, אבל הוא לא חשב בכלל על אופציית המסירה. לפני חודש כשהוא היה חם זה עבד (בכל זאת, 29 נקודות במחצית הראשונה ו-41 במשחק כולו), אך היום כשלא הולך הזריקות הללו נראות מגוחכות.
הגבול הדק בין ביטחון לשחצנות
כשפול נבחר במקום ה-28 על ידי גולדן סטייט בדראפט 2019, לא מעט אנשים הרימו גבה וטענו שהוא בכלל לא שייך לטופ 50 הפרוספקטים באותו מחזור. לאורך עונת הרוקי של פול, בה הווריירס לא היו רלוונטיים בגלל פציעות, נראה שהם צודקים כי הוא קלע ב-NBA ב-33.3% מהשדה ו-27.9% משלוש בלבד (8.8 נקודות למשחק). בחודשים הראשונים שלו בליגה הטובה בעולם JP נשלח לג'י ליג, לאחר עונתו הראשונה מאמנו סטיב קר אמר שהוא נראה "אבוד", אבל כלום לא הוריד לו את הביטחון.
פול החל להיכנס לקצב ותוך כמה חודשים גם התפיסה של קר לגביו השתנתה: "ג'ורדן הוא השחקן שעובד קשה באופן העקבי ביותר בקבוצה. אני מקווה שאלוהי הכדורסל יתגמלו אותו כי הוא עשה כל שביכולתו כדי להצליח". התגמול הגיע בצורת טבעת אליפות וחוזה אסטרונומי שהקפיצו לו עוד יותר את הביטחון.
בתחילת העונה הקודמת ה-NBA הודיעה כי השופטים ישימו דגש על "משיכות" וכך אכן קרה, כאשר השחקן שנפגע מכך יותר מכל אחד אחר הוא פול. בהפסד למיאמי הגארד רשם שלושה איבודים כתוצאה ממשיכה ומהר מאוד הוא הבין שעליו לשנות את הרגלי הכדרור שלו. דבר אחד בטוח לא השתנה: ה"סוואג" שלו.
בעוד שהיעילות של פול ירדה מעונת האליפות לעונה הקודמת, רמת השחצנות עלתה מדרגה והוא הפך לדיווה בחדר ההלבשה. צ'ארלס בארקלי אמר אחרי הטרייד: "הווריירס שנאו את ג'ורדן פול, הם ממש שנאו אותו". בפודקאסט של ביל סימונס נאמר: "לכוכבים היו בעיות עם פול, קליי טען שהוא לא מוסר מספיק וזורק יותר מדי".
בוויזארדס אין לפול דמות סמכותית על הקווים או שלושה "הול אוף פיימרים" עתידיים שיציבו לו גבולות, אז הוא משחק כאילו הוא בחוג. גארנט, כשזכור מאוד האמין בפול לקראת העונה, אמר עליו: "יש ביטחון ויש שחצנות. זה לא מאוחר מדי אבל הוא חייב להיות יותר מפוקס. הוא יותר מדי נינוח, הוא צריך לקחת את המשחק יותר ברצינות".
פול פירס אמר: "פול לומד כמה זה קשה להיות ה-כוכב. כשכל דוח הסקאוטינג מתמקד בך זה קשה". בפשטות, נראה שהתקופה בגולדן סטייט בלבלה אותו וגרמה לו לחשוב שהוא שחקן יותר טוב ממה שהוא באמת.
מה הלאה?
מבחינת וושינגטון - היא צריכה שפול יתעורר, בין אם זה כדי שהערך שלו יעלה לקראת טרייד או כדי שהיא תוכל לקחת אותו ברצינות כחלק משמעותי מהעתיד שלה, כפי שקיוותה.
פול לא יסיים את העונה עם ממוצע של 16 נקודות למשחק. המספרים שלו ישתפרו ויהיו לו הצגות של 30+ נקודות (משהו שלא קרה פעם אחת עד עכשיו), אבל כדי להוכיח למועדון שאפשר לבנות עליו לשנים קדימה כאופציה ראשונה/שנייה, לא תהיה לו ברירה אלא לקחת את עצמו בידיים ולגלות מחויבות.
פיתרון אפשרי, לפחות לבינתיים: להעלות את פול מהספסל. הרוקי בילאל קוליבאלי (19) מראה ממשחק למשחק את גודל הפוטנציאל שלו ואנסלד ג'וניור צריך להריץ אותו כמה שיותר עם אבדיה ודניאל גאפורד - כי הם העתיד הבטוח של הוויזארדס. וברגע שהמחליפים בשני הצדדים יעלו, יהיה לוושינגטון את הסקורר הכי מוכשר על הפרקט שהתפקיד המרכזי שלו יהיה לשים נקודות על הלוח כמו שהוא אוהב ויודע. מהיכרותנו עם הנפשות הפועלות, זה ככל הנראה לא יקרה.
ג'ורדן פול בן ה-24 משחק כרגע על התדמית שלו, שבהמשך תהפוך למורשת. איש לא ייקח ממנו את האליפות, אבל כאן עולה התהייה האם נזכור אותו ככישרון מבוזבז שנהנה מטבעת עם סטף וקליי בתחילת דרכו, או כדור ההמשך של הספלאש בראדרס שהפך לסופרסטאר בכוחות עצמו. כשכל עולם הכדורסל מסתכל עליו בזכוכית מגדלת - מבחן האופי של פול יוצא לדרך.
אבדיה והוויזארדס מחכים ל“פול פארטי“