סקוט פולארד באמת היה כדורסלן בסדר. 11 שנים ב-NBA, רובן כסנטר מחליף בקבוצות טובות ומעין ניצב ברגעים הגדולים ביותר בעשור הראשון שלה. הוא עשה שש עבירות במשחק השישי המפורסם של גמר המערב ב-2002, בו הלייקרס קיבלו 15 זריקות עונשין יותר מהקינגס שלו וניצחו בדרך שנויה במחלוקת, ישב על ספסל אינדיאנה בעודו פצוע ברגע בו רון ארטסט קפץ ליציע להרביץ לאוהד והיה שחקן חמישייה בתחילת הדרך של קווין גארנט, ריי אלן ופול פירס בבוסטון, תקופה בה הם ניצחו 20 מ-22 המשחקים בהם הוא שותף ואפילו מחזיק בטבעת אליפות עם הסלטיקס מ-2008.
הוא לא היה כדורסלן גדול, אבל הוא היה איש גדול. בגובה 2.11 מ' ובמשקל 120 ק"ג הוא היה על משבצת הגבוה המחליף דל הכישרון שאפיינה שמות כמו ניק קוליסון, ג'ף פוסטר וג'ואל פרזבילה בשנות האלפיים, ונראה שהוא קיבל בחיבה את תפקידו כדמות משנה בליגה הטובה בעולם. מפעם לפעם הוא עלה לפרקט עם תסרוקות הזויות או עם לק, בשנתו האחרונה בליגה הנחה תוכנית רדיו בה שיתף בעצות תיירותיות על הערים אליהן הגיע עם בוסטון.
הוא שימש לתקופה קצרה כפרשן במשחקים קטנים ב-NBA, השתתף בסרטי אימה ואפילו בשתי עונות בהישרדות, בשתיהן הודח בשלב מאוד מוקדם. הוא לא היה שאק, הוא לא היה דאנקן ולא דירק נוביצקי או קארל מלון, למרות ששמר על כולם. הוא היה דמות משנה בקרקס שהוא הליגה הטובה בעולם. בשביל להצליח להישאר בליגה כל כך הרבה שנים ולעבור בין קבוצות, מה שנקרא בסלנג האמריקאי Journeyman, אתה צריך להיות בן אדם חיובי. פולארד, מי שאמר ב-2023 שעדיין כואב לו הגב מהמשחקים מול שאקיל אוניל ב-2002, כזה.
פולארד הצליח להיות דמות כזאת גם לאחר אירוע משנה חיים, כאשר איבד את אביו בגיל 16 בגלל אירוע לב. פרל פולארד המנוח, אביו של סקוט, היה שחקן כדורסל בגובה 2.03 מ' ומגדולי שחקני התיכונים של מכללת יוטה. כמו כל כדורסלן בארצות הברית בשנות השישים היה לו כינוי, "רעל". פרל פולארד לא הצליח למצוא דרך בעולם כדורסל המקצוענים ובגיל 54, בעודו נוהג במשאית בדרום קליפורניה, ליבו נדם.
פולארד בשיא הקריירה (Getty)
"ליבו היה גדול פי שתיים מהגודל של לב רגיל", אמר בנו סקוט. הסיבה הרשמית למותו הייתה קרדיומיופתיה, אוסף מחלות גנטיות שמובילות להפרעות בשרירי הלב. סקוט התייחס מספר פעמים בפומבי לקשר עם אביו, ואף עשה קעקוע לזכרו. "בנו של רעל". לימים הקעקוע הזה הפך לטרגי בהרבה.
המחלה של פרל פולארד האב, כפי שחששו, גנטית. סקוט פולארד עבר שלושה צנתורים, השתלת קוצב לב, ביופסיה, בדיקות MRI ו-ER, דלקת שריר הלב, פריקדיטיס ואינספור תרופות בשלוש השנים האחרונות, לפניהן היה אדם בריא לחלוטין. עכשיו הוא מחכה להשתלת לב. הטראומה ששינתה את חייו של פולארד מהקצה לקצה הפכה גם לטראומה שעלולה להיות זאת שתוביל למותו.
אשתו, דון פולארד, אמרה בראיון ל"USA TODAY" שבשיחה אחת הוא היה צריך לנתק מספר פעמים רק כדי לנסות לנשום מחדש. הוא בקושי יכול ללכת, הפסיק לאמן את קבוצת הכדורסל של בנו, והוא כבר לא יכול ללכת יותר ממספר מטרים.
פולארד הרגיש שיפור במצבו לפני שנה וחצי, אך לאחר שחלה בשפעת במרץ האחרון הוא התקשה להתאושש, מה שהוביל לכשל לב. "אני בטוח שהווירוס הזה הוביל למשהו גנטי. זה בדיוק מה שקרה לאבא שלי", אמר. כעת הוא מחכה להשתלת לב, כמו 120 אלף אמריקאים אחרים (לפי הערכה של ה-World Economic Forum מ-2022), בין חיים, או סוג של חיים בהתחשב בהגבלות השונות, למוות.
"זה יכול לקחת שבוע, יכול לקחת חודש, יכול לקחת שנה. המנתח אמר שלקבל לב זה כמו לזכות בלוטו", אמר פולארד. בהתחשב בכך שהוא 2.11 מ' הוא צריך לקבל לב מאדם בגודל דומה, כזה שהיה 1.90 מ' לפחות. סוג הדם שלו, O+, מצמצם את האפשרויות גם כן. רוב הסיכויים נגד סקוט פולארד. הוא רשום בשלושה בתי חולים, וטען כי "הלב לא יגיע אליי. אני צריך להגיע אליו".
אז מה סקוט פולארד, הסנטר ששמר על שאקיל אוניל ושיחק לצד לברון ג'יימס בגמר ה-NBA, עושה בינתיים? מחכה. הוא מעביר את ימיו בביתו, כשבימים מוצלחים הוא מגיע לספה וברעים הוא נשאר על המיטה. הוא עדיין סובל מבעיות גב, זכר לקריירת המשחק ולשמירות האלה על שאקיל אוניל, אבל הצוות הרפואי לא חושב שליבו יכול לעמוד בעומס. ESPN הציעה לעשות סרט תיעודי על מצבו, אבל פולארד דחה את ההצעה.
אין לסיפור הזה סוף טוב. פולארד רצה להעלות את המודעות לכל הנושא של תרומת איברים, שאפשרית גם כאן בישראל באמצעות כרטיס אדי, והצליח לגייס כלי תקשורת שונים כדי להעלות את המודעות. הסיכויים להשגת לב, למרות זאת, קלושים.
לכן המסר שאנחנו יכולים לקחת מהסיפור הזה, בצל מחשבות מייאשות על הקיום האנושי ועל שבריריותם של החיים, הוא להעריך יותר את כל הסקוט פולארדים של העולם. אנשים שהיו בסביבה של הרגעים הגדולים ביותר שחווינו כאוהדי ספורט, גם אם כשחקני משנה או כניצבים, ונתנו את הלב שלהם על המגרש. אף אחד לא פתח טלוויזיה או שם שעון מעורר בשביל לראות את סקוט פולארד, אבל הנוכחות שלו שם הפכה את הגדולה של השאקילים והלברונים לקצת יותר מרשימה. בפעם הבאה שאתם רואים משחק כדורגל או כדורסל, תחשבו גם על השחקן העשירי ברוטציה או השם האחרון בהרכב. גם הוא, כמו כל אדם, עולם ומלואו.