אנשים שעוקבים באופן קבוע אחרי התקשורת האמריקאית בסדרת הגמר בוודאי שמעו על נועה דלזל, כתבת הכדורסל העולה מ-SB ניישן. דלזל, בעלת עשרות אלפי עוקבים ברשתות, מסקרת מקרוב את בוסטון. רגע לפני המשחק הרביעי הלילה (בין שישי לשבת) דיברנו איתה על הסדרה המתקרבת ועל אביה, ג`ונתן דלזל, ששיחק בישראל בין 1983 ל-1997 וזכה בשני גביעים עם הפועל ירושלים.
נולדת בישראל ועברת לארה"ב. יש לך קשרים בישראל עד היום?
"נולדתי בתל אביב. סבתא שלי והדודים שלי עדיין בתל אביב. דוד שלי אמריקאי אבל שיחק כדורסל בישראל. עברנו לפה כשהייתי בת שש או שבע. העברתי קייצים בישראל, יש לי זכרונות ילדות מישראל. אני יותר אמריקאית מישראלית כי גרתי כאן כל חיי, אבל בהחלט למדתי".
טריוויה על הקריירה שלך אבא שלך - תקבלי ציון גבוה?
"אני לא יודעת יותר מדי. אתה כנראה תתאכזב מהתשובות שלי. הסתכלתי בדף הוויקיפדיה שלו, אני יודעת שהוא קלע הרבה שלשות ועבר מקבוצה אחת לאחרת. הוא מדבר המון על כדורסל באופן כללי. הוא שיחק בחו"ל, במכללות. לא ראיתי יותר מדי משחקים שלו. להיות כאן ולסקר את הגמר זה מדהים. הרבה מהניסיון שלי הגיע אחרי שיחות טלפון איתו, דיברנו על המשחקים. עכשיו כשאני עולה בראיון בפודקאסט או בתחנת רדיו זה מרגיש מוכר וטבעי".
"הוא לא דחף אותי לזה", המשיכה דלזל. "הוא שמח שאני ואחי שיחקנו כדורסל, אבל הוא לא הפעיל עליי לחץ אף פעם. הוא אימן אותי, אבל הוא לא דחף אותי. הוא לקח אותי מאוד ברצינות".
הוא סיפר לך על המשחק של דראזן פטרוביץ` נגדו?
"זה נשמע מוכר, כן, אבל אני לא בטוחה שהוא אמר שקלעו 59 נקודות נגדו במשחק היסטורי. נראה שהוא רצה לדלג על החלק הזה".
איך התחלת את הקשר עם בוסטון?
"גרתי כאן כמעט כל חיי, זה בלתי נמנע. המעבר למאחורי הקלעים הרגיש טבעי. גדלתי כאוהדת בוסטון. היום מנסים להיות אובייקטיביים. אני לא אכחיש שאני רוצה שהם יזכו באליפות, אבל רואים את המשחק אחרת. אני מרגיש כאילו האוהדת בי קצת יוצאת החוצה, אבל אני מנסה לשמור על נייטרליות".
"אני מסקרת גם את קונטיקט שבמאזן 1:10 השנה. אני חושבת שאני מביאה מזל, אבל אני נהנית יותר מהכל מאנשים. אפשר להכיר כתבים אחרים, שחקנים, מאמנים. אני עובדת מרחוק לא מעט, שמחה שיוצא לי לעבוד עם אנשים במציאות ולהיות מסביבם, סביב כל כך הרבה. ה-TD גארדן (האולם של בוסטון) הוא המקום הטוב בעולם".
ראית את העונה של בוסטון מתפתחת ככה?
"ציפיתי לזה. האמנתי מאוד בקבוצה הזאת. בוסטון לא מנצחת כל הזמן. בפועל יש להם אליפות אחת בכמה עשורים, זה הרגיש כאילו יש המון שנים של כמעט. האליפויות משנות ה-60 וה-80 הן מתקופה אחרת לאנשים בגילי".
"יש זיכרון לטווח קצר. כשג`יילן בראון משחק טוב אומרים שזאת הקבוצה שלו, כשג`ייסון טייטום זאת הקבוצה שלו. לרוב זאת הקבוצה של טייטום, אבל כולם אוהבים את שניהם. זה 50-50, זה עניין של `ביחד` ולא של `או`. יש צמדים כוכבים בכל קבוצה".
משחקים שנים ביחד (Getty)
יש פחד מסוים במקרה של שמירה על יתרון בבוסטון. ציפו לזה?
"אנשים היו סקפטיים יותר. הם יכולים לבצע דברים בקלאץ` וזאת אחת קבוצות הקלאץ` הטובות בהיסטוריה. היה מלחיץ, כן, אבל בסוף עמדו בלחץ. אנשים יודעים מה אפשר לעשות בסיטואציות צמודות וזה הופך את בוסטון לאחת הטובות בהיסטוריה".
"האליפות ב-2008 היא אחת האליפויות המדוברות בכל הזמנים. אנחנו מדברים עליה כל הזמן, זה מרגיש כאילו זה קרה בשנה שעברה. אליפות בבוסטון נותנת לך חלון של 20 שנה כדי לדבר עליה כל יום. אולי טוב להמשיך הלאה, אבל זה מגיע לקבוצה הזאת. ג`יילן וג`ייסון היו ביחד שנים, בנו מסביבם. אליפות תהיה משמעותית מאוד. אני לא חושבת ש-MVP של סדרת הגמר ישפיע על מורשת, אני מקווה שהנרטיב לא ישתנה ל`כמה חזק טייטום חייך` אם אכן נזכה באליפות".
הקבוצה הזאת טובה מזאת של 2008?
"נחיה ונראה. אם נזכה באליפות בשישי יהיה קשה להגיד ש-2008 טובה יותר. זאת ריצת פלייאוף מדהימה. אנשים מדברים על אתגרים, אבל בסוף הקבוצה הזאת הייתה דומיננטית במיוחד. בוסטון של 2008 הגיעה לשבעה משחקים מול אל הורפורד הצעיר".
איך זה לקבל תגובות מישראלים?
"יש לי הרבה עוקבים ישראלים, אולי הכי הרבה מחוץ לארה"ב יחד עם פורטוגל. תמיד כיף לראות תגובות, אבא שלי מעריך אותן יותר ממני. אני תמיד שולחת לו צילומי מסך, הוא מתלהב מזה. אני תמיד מתקשרת אליו או מעדכנת אותו, הוא שמח לראות".
אנשים אומרים שלבוסטון הייתה הדרך הקלה ביותר לגמר אי פעם. מה דעתך?
"זה לא נכון, וגם אם כן זה לא משנה. היה להם את המאזן הכי טוב, הם היו דומיננטיים. היו פציעות, אבל אנשים מעריכים אותן יותר מדי. לפעמים פציעה מאפשרת לשחקן אחר להתעלות. גם בוסטון סובלת מפציעות, אבל זה לא שהם נחלשים כי פורזינגיס לא משחק. אחרים מתעלים. זה תמיד יהיה שם, אבל אין מה לעשות. הקבוצה מ-2022 התמודדה גם כן עם פציעות".