היורוליג הוא מפעל אנדר-רייטד. כן, מה ששמעתם. הנדידה של הכוכבים ל-NBA והכסף הגדול מעבר לים גרמו ללא מעט אנשים להמעיט בערכו, אלא שהבית הסופר-קשה של מכבי תל אביב בטופ 16 רק הזכיר, לכל מי ששכח, עד כמה הוא עמוק ואיכותי. ורק כדי להמחיש את הטענה הזו, ממש על קצה מזלג, ניסינו לדרג את 10 החמישיות הכי טובות שהסתובבו במחוזותינו בשנים האחרונות, פלוס השחקן השישי (כי מה לעשות, תיאודורס פפאלוקאס לא הרבה לפתוח...).
וזה היה קשה במיוחד. כי הרי כיצד מודדים איכות של חמישייה – על סמך הכישרון נטו של שחקניה או על סמך הישגיה? על סמך הברקות של רגע או על פי יציבות לאורך זמן? על כן, הדירוג הזה מתבסס על קריטריונים אחידים: כוחן של החמישיות (והשחקן השישי) בעונה ספציפית - בנקודת הזמן ההיא כמובן - כשמידת ההצלחה שלה באותה שנה גם מקבלת משקל, אבל זכייה או הפסד בגמר הם לא מה שהרסו לה את המיקום בדירוג. כמו כן, הוא מתייחס אך ורק לקבוצות שהופיעו ביורוליג (החל מ-2000). עם ספליט של טוני קוקוץ' ומילאנו של דינו מנגין הסליחה.
10. סקיפר בולוניה 2003/4
מאמן: יסמין רפשה
חמישיה: האנו מוטולה, מתיאס סמודיש, קרלוס דלפינו, מילוש וויאניץ', ג'יאלנוקה באזילה
שחקן שישי: ארזם לורבק
עד לאן הגיעה? הפסד למכבי בגמר
בחמש מילים, אפילו פחות: 44 הפרש...
9. פנאתינייקוס 2006/7
מאמן: ז'ליקו אוברדוביץ'
חמישיה: מייק באטיסט, רמונאס שישקאוסקאס, ניוקס חאציוורטאס, סאני בצ'ירוביץ', דימיטריס דיאמנטידיס
עד לאן הגיע? אליפות אירופה.
שחקן שישי: מילוש וויאניץ'
בחמש מלים (ועוד חמש בסוגריים): שיאה של פאו של אוברדוביץ' (וניצחון ענק על צסק"א בגמר)
8. צסק"א מוסקבה 2003/4
מאמן: דושאן איבקוביץ'
חמישיה: דראגן טרלאץ, מירסאד טורצ'אן, ויקטור חריאפה, מרקוס בראון, ג'יי.אר הולדן
שחקן שישי: תיאו פפאלוקאס
עד לאן הגיעה? הפסד בחצי גמר הפיינל פור
בחמש מילים, אפילו פחות: אדירה, אך היו ורסיות משופרות
7. צסק"א מוסקבה 2011/12
מאמן: יונאס קזלאוסקאס
חמישיה: ננאד קרטסיץ', אנדריי קירילנקו, ויקטור חריאפה, אלכסיי שבד, מילוש תאודושיץ'
שחקן שישי: רמונאס שישקאוסקאס
עד לאן הגיעה? סגנית אלופת אירופה
בחמש מילים, אפילו פחות: מבחן התוצאה הוריד אותה מקום
6. ברצלונה 2009/10
מאמן: צ'אבי פסקוואל
חמישיה: ארזם לורבק, טרנס מוריס, פיט מיקאל, חואן קרלוס נבארו, ריקי רוביו
שחקן שישי: פראן ואסקס
עד לאן הגיעה? אלופת אירופה
בחמש מילים, אפילו פחות: קבוצת הגנה מושלמת (למרות נבארו)
5. טאו ויטוריה 2004/5
מאמן: דושאן איבנוביץ'
חמישיה: טיאגו ספליטר, לואיס סקולה, טראוויס האנסן, ארווידאס מצ'יאוסקאס, חוסה קלדרון
שחקן שישי: דויד קורנל
עד לאן הגיעה? נפלה קרבן למכבי בגמר
הסיפור שלה: כמה כשרון. סביר להניח שהיפותטית – אם מחברים את כל השחקנים בשיאם – היא הייתה מפרקת כמעט כל אחת ברשימה הזו. לא הרשימה בשלב הבתים הראשון (שהסתיים ב-8:6 רע), אבל התעלתה במאני טיים: בהצלבה היממה את בנטון ובפיינל פור במוסקבה הדהימה את צסק"א, שהגיעה כפייבוריטית הגדולה, בבית שלה, אחרי שדרסה בערך את כל היבשת. בגמר כבר חיכה לה מכשול בלתי עביר, אליו נגיע בהמשך.
למה היא כל כך גבוה? בעיקר כי היא שיחקה כדורסל פשוט יפה לעין. זו בטח לא היתה קבוצת ההגנה הטובה ביותר, אבל כזו שהיו לה כלים התקפיים בלתי מוגבלים, עם רכז מדהים ואחד הפורוורדים הטובים שדרכו באירופה באחת מעונות השיא שלו (15.5 נקודות למשחק). וגם היה לה את השחקן המפוספס ביותר בעשור האחרון, קלעי של יותר מ-40% לשלוש עם יד על הפרצוף– מאצ'אס האדיר.
4. צסק"א מוסקבה 2007/8
מאמן: אטורה מסינה
חמישיה: דייויד אנדרסן, מתיאס סמודיש, רמונאס שישקאוסקאס, טראג'ן לנגדון, ג'יי.אר הולדן
שחקן שישי: תיאו פפאלוקאס
עד לאן הגיעה? אלופת אירופה, ניצחה את מכבי בגמר
הסיפור שלה: איזו קבוצה. בהצלבה היא כבר הייתה עם רגל אחת בחוץ אחרי הפסד בית לאולימפיאקוס במשחק הראשון, אבל חזרה עם 73:83 ביוון ולא עצרה עד לגביע. וכן, כולם יודעים כמה אטורה מסינה אוהב לראות את מכבי בצד השני.
למה היא כל כך גבוה? כי זו הייתה אחת מקבוצות הקליעה הטובות בהיסטוריה, כאשר גם הגבוהים צלפו מכל טווח. הפיק אנד רול של סמודיש עם לנגדון/הולדן/פפאלוקאס/זיזיס היה על גבול השלמות וההגנה שלה לא ספגה יותר מ-80 נקודות באף משחק יורוליג. ובעיקר, כי היא היתה אחת האלופות הכי ראויות מאז הקמת היורוליג, כזו שהראתה עליונות למשך עונה שלמה.
3. קינדר בולוניה 2000/1
מאמן: אטורה מסינה
חמישיה: רשארד גריפית', דייויד אנדרסן, עמונאל ג'ינובילי, מרקו יאריץ', אנטואן ריגודו
שחקן שישי: מתיאס סמודיש
עד לאן הגיעה? אלופת חצי אירופה
הסיפור שלה: הימים הם ימי הפיצול והאיטלקים היו ממובילי המאבק בפיב"א ופתחו ליגה נפרדת (G14). בשל כך, החבורה של אטורה מסינה עברה בדרך יריבות די בינוניות כאסטודיאנטס, לובליאנה וא.א.ק עד ל-2:3 בסדרת הגמר המשובחת מול טאו המפתיעה.
למה היא כל כך גבוה? כאן, השאלה ההפוכה צריכה להישאל: למה היא לא נמצאת שמני מקומות גבוה יותר? יש שיטענו שהקבוצה הזו התהדרה בקו האחורי הטוב בהיסטוריה באירופה, וזו לא כזו טענה מופרכת. ריגודו היה גארד שמפורר הגנות, יאריץ' היה רכז על ומאנו – גם אז – היה מאנו. ואירופה, כן, הייתה קטנה עליו. אבל בשל העובדה שהיא לא התמודדה מול מכבי, פנאתינייקוס ופילזן באותה שנה, וגם כי בכל זאת היו שתי קבוצות מעט טובות ומרשימות יותר, היא מסתפקת במקום השלישי המכובד.
2. ברצלונה 2002/3
מאמן: סבטיסלאב פשיץ'
חמישיה: רוברטו דואניאס, גרגור פוצ'קה, דיאן בודירוגה, חואן קרלוס נבארו, שארונאס יאסיקביצ'יוס
שחקן שישי: רודריגו דה לה פואנטה
עד לאן הגיעה? אלופת אירופה
הסיפור שלה: הקטאלונים פתחו את העונה הזו כאשר הם מוכווני מטרה – זכיה בגביע מול הקהל הביתי אחרי 19 שנים של תסכול. לשאראס, פמרלינג ודואניאס צורפו שניים מהשחקנים הכי דומיננטיים באותם ימים: אלוף אירופה רק שנה קודם לכן עם פאו, דיאן בודירוגה, וגרגור פוצ'קה הפנטסטי מסקיפר.
למה היא כל כך גבוה? היא אולי לא הייתה הכי אסתטית, אבל יעילה עד כאב. בודירוגה קיבע את מעמדו כשחקן הטוב באירופה כשנבחר ל-MVP של הגמר, פוצ'קה הצטיין לצידו עם 38 נקודות בפיינל פור כולו. נבארו הצעיר אמנם לא להט, אבל פרע שטר ראשון מיני רבים. ושאראס? הוא עשה את שלו (13.4 נקודות בממוצע), רגע לפני שהפך לרכז הטוב באירופה ולווינר האולטימטיבי בצהוב. כוח אש ואיכות מתפרצת מכל פינה.
1. מכבי תל אביב 2004/5
מאמן: פיני גרשון
חמישיה: ניקולה וויצ'יץ', מייסיאו באסטון, אנתוני פארקר, טל בורשטיין, שאראס
שחקן שישי: דריק שארפ
עד לאן הגיעה? אלופת אירופה, שנה שניה ברצף
הסיפור שלה: היסטוריה. מאז יוגופלסטיקה ההיא לא הייתה קבוצה שהצליחה לשמור על התואר, ומכבי גם עשתה את זה בסטייל. היא רמסה בטופ 16 עם 0:6 וניצחונות בהפרש ממוצע של 15 נקודות וניקתה את פאו וטאו בפיינל פור במוסקבה תוך שהיא מציגה את הכדורסל הכי אטרקטיבי שאירופה ראתה זה זמן רב.
למה היא כל כך גבוה? אם בזכיה ב-2003/4 היה לא מעט מזל (נס ז'לגיריס) הרי ששנה לאחר מכן הדומיננטיות צעקה לשמיים. שאראס ניפק עונת שיא (15.7 נקודות, 5.3 אסיסטים), וויצ'יץ' היה הגבוה הטוב (ובעיקר החכם) באירופה, פארקר היה מאותם שחקנים שגדולים על הליגה הזו ביותר ממספר אחד וגם נבחר ל-MVP של העונה כולה. הצוות המשלים עשה את העבודה והחיבור היה כזה שרואים אחת לשנים רבות, אם בכלל. ייקח עוד זמן רב שעד שתגיע קבוצת ספורט ישראלית כל כך שלמה כמו זו של גרשון ובלאט.