אי אפשר בלעדיהם: מכבי חייבת את הישראלים

נתחיל מזה שמכבי ת"א שיחקה נגד קבוצה טובה ממנה בכל אספקט של המשחק. זו גם ההמשכיות של המאמן ורוב הסגל של ריאל מדריד, וממנה אפשר לגזור על התקשורת והתאום בין השחקנים, וכמובן הניסיון. ובכלל, יותר מכל ריאל מדריד נכון לעכשיו פשוט יותר "קבוצה" ממכבי ת"א.

מכבי ת"א עוד תשתפר ותתקדם כי היא עדיין רחוקה שנות אור מתקרת הזכוכית שלה. לארז אדלשטיין יש לא מעט נסיבות מקלות לעובדה שמכבי ת"א היום היא עדיין קבוצה מבולבלת בהגנה, וקבוצה שמחפשת את דרכה במשחק ההתקפה, כשהיא מסתמכת לעת עתה על היכולות האישיות הנהדרות של כוכביה.

לאור ההבדל הקיצוני של מכבי ת"א בין המחצית הראשונה לשנייה במשחק שחזינו בו אמש, נותר רק לתהות, האם האדרת היריבה בכל משפט, בכל ראיון ובכל רגע נתון, חילחלה עמוק אל תוך חדר ההלבשה של מכבי ת"א וגרמה לשיתוק בקרב הצהובים?

אם לא כך הדבר, כיצד יתכן שבקרב שהוגדר גם בתקשורת הספרדי כ"קלאסיקו של הקלאסיקו" מכבי ת"א עולה שוב כ"כ רכה הגנתית? – הפעם היה תורה של ריאל לחדור בקלות לצבע. כל מהלך פוסט-אפ של גארד או גבוה הסתיים בסל שנקלע בקלות מרגיזה. דונטיה דרייפר ניהל את המשחק של ריאל כאשר השומר שלו ברוב המקרים ממתין לו בתוך קשת ה-3 ולא מנסה להפעיל עליו לחץ מינימלי. ריאל מדריד מנצחת בכל קרב באוויר (11 כדורים חוזרים בהתקפה למדריד במחצית הראשונה, ורובם מנחישות ורצון) וביבשה (7 חטיפות ואין ספור דיפלקשנים) ותמיד נמצאת צעד וחצי לפני מכבי ת"א ועוד במבצר של הצהובים.

כל פיק-אנד-רול, הפעם של ריאל מדריד שוב הסתיים בנקודות קלות, לעומת רוב הפיק-אנד-רולים של מכבי שהסתיימו באיבודים/דיפלקשנים או החטאות לייאפים. ובכלל, הפעם היה תורה של ריאל מדריד לעשות בצבע של הצהובים ככל העולה על רוחה עם 18 מ-25 סלים בצבע הצהוב (72%!!). בכל פעם שריאל קצת נתקעה היא תקפה את מייק צירבס במשחק הפיק-אנד-רול שמביך את מכבי שבוע אחר שבוע. אם לא די בכך ג'י.סי. קארול תסכל את גל מקל, יוגב אוחיון (ואנדרו גאודלוק במחצית השניה) כשיצא שוב ושוב על חסימות ותפר 11 נקודות (גם מול הגנה טובה) בפחות מ-9 דקות במחצית הראשונה.

ריאל מדריד הגיעה למשחק עם תוכנית הגנתית ברורה, ביצעה אותה בדקדקנות ועקביות לכל אורך המשחק ובכך הכריעה את המשחק:
1. ריאל שמרה על צירבס ואייברסון בהגנת 1 על 1 עם מינימום עזרה ולא נתקלה באתגר משמעותי. 
2. ריאל החליטה לתקוף את סוני ווימס בפיק-אנד-רול או לבצע חילוף הגנתי (בהתאם לשחקן ההגנה הגבוה) ובכך להכריח את ווימס למשחק של 1 על 1.
3. ההחלטה העקרונית והמהותית מכולן, לשלוח שמירה כפולה (TRAP) בכל פיק-אנד-רול על אנדרו גאודלוק ולהכריח אותו למסור.

מכבי ת"א לא מצאה פיתרון שיעניש את ריאל על ההגנה הזו. מכבי לא ניסתה או לא הצליחה לשבור את השמירה הכפולה על גאודלוק ע"י מסירה מהירה לגבוה ומשחק בין גבוהים ומצאה רק זריקות מחוץ לקשת. יאמר לזכות ההתקפה הצהובה שויקטור ראד מצא לא מעט מבטים פתוחים מחוץ לקשת – והחטיא. (בעוד סילבן לנדסברג , דווין סמית וגיא פניני שבכשר מצויין מחוץ לקשת נחתכו בקיצור הקיצוני של הרוטציה הצהובה).

למחצית השנייה יצאה מכבי מחדר ההלבשה כמו מלוע של תותח. ארז אדלשטיין קיבל מספר החלטות עקרוניות – יוגב אוחיון וגל מקל OUT, מייק צירבס שלא שומר ולא תורם בריבאונד OUT, דווין סמית OUT ולעלות את הביטחון לויקטור ראד ודי.ג'י סילי (בעמדת מוביל הכדור) שלא היו פקטור במחצית הראשונה -  וישחקו הזרים לפנינו.
 
אז בשיטת המשחק בהתקפה של ארז אדלשטיין, אין כל כך משמעות להעדר רכז טבעי, לפחות לא ברוב דקות המשחק, אבל פתאום ראינו את מכבי ת"א מפוצצת בהגנה, חותכת קווי מסירה, מכריחה איבודי כדור עם שמירות כפולות בצבע, מזנקת לרצפה ולשורה השלישית ביציע (גאודלוק!!) על מנת להציל כדורים אבודים, שולטת בריבאונד.. וכשזה קורה, הקהל נכנס לטרוף, וההתקפה מקבלת ביטחון. על גלי הביטחון מההגנה והאדרנלין מהיציע גם השלשות נכנסות (גם עם הלוח) ומכבי רצה ומוחקת את כל היתרון שבנתה ריאל מדריד ב-5 דקות. יותר מכך, מכבי מראה שיש לה את היכולת והכלים להתמודד כשווה ואף לנצח יריבה מצמרת היורוליג!

עוד הרבה לפני כדורסל... לאור השינוי הדרמטי בגישה של הצהובים למחצית השנייה, האם יתכן שהמחצית הראשונה הנירפית כל כך של מכבי ת"א היא בכלל תוצאה ישירה של הנחלת דימוי האנדרדוג בהכנה למשחק?

בשיא המשבר והריצה של מכבי ת"א שלפו המאמנים את הקלפים האחרונים. פאבלו לאסו העלה את פליפה רייס לראשונה במשחק מקצה הספסל. רייס היקנה שקט וביטחון לריאל, קלע את הסל הראשון של ריאל במחצית השניה, ועזר לה לצלוח את דקות הקשות שלה. מצד שני ארז אדלשטיין שלף לראשונה את סילבן לנדסברג (2:44 לסיום הרבע השלישי) ואח"כ את גיא פניני (1:38 לסיום הרבע השלישי) אך שפת הגוף של שניהם הצביעה על כך שהם לא היו במצב, אולי אפילו מנטלי לתרום לצהובים.

ריאל נצמדה לדרכה, ועל אף שפאבלו לאסו הקפיא את  ג'י.סי קארול המצוין עד 8:00 דקות לסיום המשחק, לא היה ספק מי הקבוצה הטובה במגרש, כששוב התוצאה בסיום מטעה, מפני שבסיום המשחק מכבי ת"א חוזרת כמעט כרגיל ממינוס 10 עם מהלכים אישיים גדולים וכמעט שמצליחה לגנוב משחק בו היא שלטה למשך כ-5 דקות ברבע השלישי. בפוזשן האחרון והקריטי, אחרי קליעות עונשין של גאודלוק, מכבי ת"א לחצה וניסתה לחטוף כדור ולגנוב את המשחק. קולטון אייברסון ביצע עבירה בהגנת פיק-אנד-רול (אולי היה כדאי להכניס במקום אייברסון פורוורד/גארד לטובת הלחץ ההגנתי בפוזשן הספציפי הזה אחרי זריקות העונשין?) ושלח את סרחיו יול לקו כדי לסגור את המשחק.

מכבי ת"א יוצאת עם סימן קריאה אחד מחמש הדקות הראשונות של המחצית השניה במשחק הזה ושתי הדקות האחרונות של המשחק. סימן הקריאה הזה אומר שכשמכבי ת"א משחקת כדורסל קשוח, מפרגן ובעיקר מאמין, היא יכולה להתמודד ולנצח כל קבוצה ביבשת, ובוודאי בהיכל.

מצד שני, למכבי ת"א היום יש בעיה בגזרת הישראלים שלה. כל הישראלים של מכבי ת"א (שהתלבשו למשחק) סיימו את המשחק אמש עם מאזן -/+ שלילי! וסה"כ 31-, ועם מאזן של 1-5 מ-2 נקודות ו-0-4 ל-3 מהשדה וכל זאת ב-34:56 דקות משחק. רובם, אפילו אלו שבכושר משחק טוב נראו מתוסכלים (גם מאחריות לטעויות שהם ביצעו) וחסרי ביטחון. ארז אדלשטיין תמיד ידע להפיק את המרב ולקדם את השחקן הישראלי. כבר באמצע אוקטובר הישראלים שלו זקוקים לו... בניגוד למאמנים אחרים שכבר למדו, ארז יודע שבלעדיהם העונה של מכבי ת"א תסתבך בכל המסגרות מוקדם מהצפוי.