חצה את הקווים: סיפורו של בורוסיס

התאריך:5.6.11. האולם: האואק"ה המאיים של פנאתינייקוס. המאורע החגיגי: הירוקים זוכים באליפות תשיעית ברציפות בליגה היוונית אחרי 1:3 מוחץ בסדרה על היריבה העירונית, אולימפיאקוס.

המקרה שגונב את ההצגה: סנטר האדומים, יאניס בורוסיס, ספג קללות, איומים על חייו ואפילו בקבוק בפניו בעת פריצת הקהל לפרקט, ונס על נפשו לעבר חדרי ההלבשה. ספק אם באותו הרגע הסנטר העלה על דעתו שבעוד חמש שנים הוא ינסה לרצות את הקהל, זה שכל כך שנא אותו.

אם חשבתם שמדובר בתגרה היחידה בה השחקן הפרובמלטי לקח חלק, אז כדאי שתחשבו שנית. באחת התגרות האלימות בתולדות הכדורסל האירופי, בעת שנבחרת יוון פגשה את סרביה למשחק ידידות, החל קרב אגרופים שלא היה מבייש את ה-UFC, וכאשר דבר כזה קורה, תיהיו בטוחים שבורוסיס יהיה שם. הכוכב היווני הגן על חברו למדים הלאומיים, סופוקליס שחורציאניטיס, ושילם מחיר כבד אחרי שננאד קרסטיץ' הטיח כיסא על ראשו. זה הוא האיש לפעמים, חמום מוח עם עצבים רופפים.

אבל, ויש כאן אבל גדול. אמנם בורוסיס הוא אחת הדמויות הצבעוניות שידעה יוון, אך גם אחד מהשחקנים הכישרוניים שצמחו במדינה. אחרי עונה חלומית בלבוראל קוצ'ה אשתקד, הוא מיתג את עצמו כאחד הביגמנים הנחשקים ביבשת. בתור מי שמומחה בחציית קווים, יאניס עשה זאת שוב ופאו הייתה זו שזכתה בשירותיו, כשהמטרה החדשה שלו ברורה: להנהיג את הפרויקט המתחדש של צ'אבי פסקוואל. רגע לפני המפגש המסקרן עם מכבי תל אביב, קבלו את סיפור חייו של הענק הירוק, וזה תסריט שבהחלט לא היה מבייש אף סרט הוליוודי.

הפריצה בא.א.ק ובאולימפיאקוס, הסירוב לגרג פופוביץ' ופרשת הסמים
איזה ימים יפים ידעה א.א.ק אתונה. הקבוצה שירדה מנכסיה, וכבר הספיקה לחזור מאז לליגה הבכירה, כללה אינספור טאלנטים. אחד מהם היה בורוסיס הצעיר. השחקן, שוויתר על קריירת שחייה מבטיחה, עשה את צעדיו הראשונים במועדון הפאר כבר בהיותו בן 19, אם כי ההתחלה הייתה לא מוצלחת למדי. חוסר מזל ופציעות רבות מנעו ממנו מלבצע את קפיצת המדרגה, אך בעונתו הרביעית, אי שם ב-2005/06 הכל התחבר. 8.5 נקודות למשחק ביורוליג לצד 7.2 ריבאונדים ו-0.5 חסימות עשו את שלהם, וגרמו לאריות היבשת לשים עליו את כל יהבם.

הראשונה להרים את הכפפה הייתה דווקא ברצלונה, אך אחרי שלושה משחקים בלבד אולימפיאקוס החליטה לפתוח את הכיס ולהחתים את יאניס בפיראוס. היכל השלום והאחווה, שרחוק מלהיות מקום פסטורלי, האיר פנים ליווני. כבר בשנותיו הראשונות הוא תפס מקום של קבע בחמישייה, הציג מספרים טובים ושיכלל את יכולותיו ההתקפיות. על הדרך הוא גם דחק את סופו לקצה הספסל, הוציא בדרך קבע את אוהדי פאו משלוותם וגרם נחת לפיני גרשון ולבעלים, האחים אגלופולוס. עם זאת, גם הם ידעו שאחרי עונת השיא שלו במועדון (2008/09), שכללה גם זכייה בארד עם הנבחרת, יהיה בלתי אפשרי להשאיר אותו באירופה.

"הוא מזכיר לי את ולאדי דיבאץ'", התרפק לא אחר מאשר גרג פופוביץ', אחד המאמנים המצליחים בעולם. סן אנטוניו לא השתהתה ומיד לאחר משחק האימון שלה עם אולימפיאקוס בקדם העונה (שבו לבשו אדום שתי דמויות מוכרות לכולנו - ניקולה וויצ'יץ' ויותם הלפרין), הגישה לביג מן חוזה עתק. בצעד מפתיע, הוא החליט לדחות את הפנייה, בטענה שהוא זקוק לעוד שנתיים של התחשלות ביורוליג, ורק אז יצטרף לספרס. אם תשאלו את יאניס הוא בוודאי יודה - זה הצעד הטיפשי ביותר שיכול היה לעשות. למה? מיד תגלו.

אז נכון, ההישארות בפיראוס ניפחה את חשבון הבנק שלו בכשני מיליון יורו לעונה, הממוצעים בשנתיים הללו נעו סביב 10 נקודות ו-6 ריבאונדים לערב, אבל לפתע האופי הבעייתי והפיוז הקצר הביאו אותם למקומות, עליהם לא דמיין. דושאן איבקוביץ', המאמן על הקווים באותה תקופה, וקריזיונר בפני עצמו, הסתכסך חדשות לבקרים עם הכוכב שלו. לזה תוסיפו את ראיון האימים אחרי דרבי עירוני קשוח, בעקבותיו הצהיר שהוא נוטש את המדים הלאומיים בגלל היחס לו הוא זוכה מהשופטים בליגה.

הדשדוש במילאנו, הבחירה בכסף הגדול של ריאל והפריחה המחודשת
על אף הסילוק בבושת פנים מהמועדון, בו מיצב את עצמו כאחד הסנטרים האיכותיים שנראו, הונחו על שולחנו מספר הצעות מסקרנות. זו שצדה את עיניו של בורוסיס הייתה הפרויקט המתחדש של ארמאני מילאנו. ב-24 משחקים במשך שנתיים במפעל הבכיר של היבשת, היווני קלע 10.9 נקודות למשחק ובכך שמר על ממוצעיו המרשימים משנים עברו. יחד עם זאת, בתור הגו טו גאי של האיטלקים, הוא נחל אכזבה בכל הנוגע לתארים. אפס כאלה היו לבורוסיס בארץ המגף, נתון שגרם לו להפנים שאולי יטיב עימו לחזור ולשמש כינור שני בקבוצה אחרת.

מיליון יורו לעונה על תקן המחליף של מירזה בגיץ' בריאל מדריד הגדולה - זו הייתה החלטתו של בורוסיס. בריחה מאחריות? התפשרות? דאגה למצב הפיננסי? תקראו לזה איך שתרצו, אבל לגבי דבר אחד אין ספק - יאניס נכנס לתפקיד בצורה נפלאה וסיפק בעונת 2013/14 בדיוק את מה שציפו ממנו, וזאת על אף הפספוס הכואב מבחינתו בגמר היורוליג מול מכבי תל אביב של דיוויד בלאט. אך כאן, כמו שרק הוא יודע, הגיע עוד תקרית אלימה עם נמניה בייליצה במסגרת אליפות העולם, שנתנה את האות לקריסה בעונה הבאה.

12 דקות בממוצע ביורוליג ו-14.6 נוספות בליגה איפשרו לו בעיקר לחמם את הספסל ולצפות בגוסטבו איון ובפליפה רייס מטילים אימה בצבע. זה הסתיים בסופו של דבר עם הטריפל המיוחל: אליפות אירופה וזכיות בליגה ובגביע המקומי, אבל ספק אם בורוסיס טפח לעצמו על השכם. ואולי דווקא ההצלחות הללו, בהם לשחקן הפנים לא היה באמת תפקיד מרכזי, הם שהעניקו את הטוויסט לקריירה של היווני. מה שבטוח גם הודעת השחרור אותה קיבל מהבלאנקוס גרמה לו להבין שזה עכשיו או לעולם לא.

ההשתלבות בפאו וההתאמות הנדרשות של מכבי
כפי שקרה לא פעם למועדון הבאסקי, הוא איבד את נכסיו הגדולים למעצמות היבשת בעקבות עונה מוצלחת. הפעם, המועדונים נאבקו זה בזה, והכל במטרה לצרף אליהם את הענק היווני, זה שלא היה רצוי בשום מקום שנה קודם לכן. ארגיריס פדולאקיס פנה לבורוסיס והבטיח לו שהפעם הוא מגיע מהדלת הראשית, לא עוד ישיבה ממושכת על הספסל, אלא שהנעליים הגדולות של דימטריס דיאמנטידיס בפנאתינייקוס מוכנות עבורו. ההצעה והחוזה הנהדר קסמו לו והוא שב לארץ מולדתו בכדי לתקן את הרושם, ולא הייתה מבחינתו דרך טובה יותר מאשר להצטרף למועדון שבעבר סלד ממנו.

אבל שוב, כמו בתחילת דרכו בא.א.ק אתונה, ההתחלה לא האירה לו פנים. סוללת הכוכבים לא פגעה, מייק ג'יימס נפצע לתקופה ממושכת וההתפרקות בדרבי הובילה לזעזוע במועדון כאשר פדולאקיס שילם את המחיר. יחד עם זאת, לא בטוח שבורוסיס נכנס לדיכאון מהשינוי הפתאומי. הכוכב קיבל עד אז רק 15 דקות בממוצע לערב בקבוצתו החדשה, ודווקא אחרי שהאוהדים סוף סוף קיבלו את העובדה שהסנטר חצה את הקווים, הוא בעיקר צפה בסמול בול של מאמנו לשעבר. כעת, הציפייה שלו היא שעם פסקוואל הכל יראה אחרת. בתור מאמן שהרגיש בעבר את נחת זרועו, הקטאלוני יודע כמה הוא מסוגל לתרום לו.

שליטה מתחת לסלים, שאיבת ריבאונדים, יד רכה מחוץ לקשת, סיומת נהדרת מתחת לסל, יעילות בפיק אנד רול והרבה לב ונשמה - כל אלו מתמצתים את יכולתיו של בורוסיס. אמנם ההגנה כבר לא כפי שהייתה בעבר, אבל חוכמת המשחק עלתה בכמה וכמה דרגות. עם מאזן 2:3 פושר בעידן החדש של היורוליג, בפאו מחפשים שינוי, ואין כמו שימוש במי שמבין בשינויים דבר או שניים. בורוסיס הוא האיש הנכון במקום הנכון, ואם פסקוואל ידע להשתמש בו כהלכה הוא צפוי לקצור את הפירות.

אז לסיום, מה החבורה של רמי הדר יכולה לעשות מולו? בכנות, לא יותר מידי. כשצמד הגבוהים שלך מציג משחק הגנה בינוני למדי, והחולשה בריבאונד היא אחת מהרעות החולות של הצהובים, בורוסיס צפוי לחגוג ובגדול. כמו כן, באופן מסורתי מכבי לא יודעת להתמודד עם גבוהים שיורים מחוץ לקשת, ולכן הדר בבעיה רצינית. עם זאת, אם הצהובים ידאגו להוציא ממנו עבירות, לבצע עליו דאבל טים ולהתפלל שפסקוואל ינהג בו כקודמו מבחינת כמות הדקות, אולי שמעון מזרחי יוכל בסיום לנשק את הקמע ולחייך.