אנחת הרווחה נשמעה למרחקים בסיום המשחק מול קאזאן. אכן ניצחון הוא ניצחון, ובמצבה של מכבי תל אביב, בטח אחרי חרפת גלאטסראיי, וגם אחרי משחק קשה לצפייה, ניצחון זה משהו.
מכבי הגיעה למשחק כקבוצה בטראומה אחרי יום אחד של התאוששות, אבל מלכתחילה נראה היה שהצהובים באו להעביר מסר. בראשותו של הסמן הימני (שמאלי) יוגב אוחיון, מכבי שידרה מההתחלה אגרסיביות, לחץ על כדור, פאולים חזקים, עמידה לעבירות תוקף (סוף סוף) וצפיפות אפקטיבית של הצבע, כדי לגרום לקאזאן זריקות קשות ואיבודי כדור.
קאזאן, רק כדי להאיר את עינינו, הופיעה ללא ארטיום פרחוסקי (שחקן מפתח) ובנוסף, היא קבוצה שההבדלים אצלה בין משחקי בית וחוץ תהומיים, עם שני גבוהים שפרשו ולא הודיעו (מרקו באניץ' וקוסטאס קאימאקוגולו), עם פול סטול המוכר (שלא זורק לסל), ועוד שחקן ששיחק בליגה השניה בגליל/עליון ולא נראה שייך לרמה (קוטי קלארק).
במצבם, גם ניצחון הוא משהו (אלן שיבר)
קאזאן הגיעה חלשה מתמיד (אלן שיבר)
עם כל האמור לעיל, העומס על קית' לנגפורד גדול והערב הוא לא עמד בו. סוני ווימס, יוגב אוחיון וגל מקל עשו עבודה מעולה עליו, כפו עליו זריקות קשות ואחוזים נוראיים, ולמרות שאני תמיד רוצה לתת את הקרדיט להגנה של מכבי, עדיין קאזאן נראתה גרוע, בלי מרווחים בהתקפה, בלי איש בצבע, והכל נראה מקרי.
ומה ראינו ממכבי? מעבר להגנה ולרצון, שזה לא פחות חשוב, עדיין ראינו מכבי תל אביב חסרת ביטחון, התקפה שבלונית וצפויה, איבודי כדור תמוהים ומעצבנים, חוסר ניצול של מצבי מגרש פתוח, והחטאות מסמרות שיער שהביאו את המשחק עד ל-42:45 ברבע הרביעי וגרמו לדפיקות לב אצל האוהדים הצהובים. אבל אנדרו גאודלוק, במספר פעולות יחיד, החזיר את הדופק והשאיר את הניצחון בתל אביב.
התאמות בסגל
מכבי תל אביב תצטרך להגיב מהר ועכשיו בנושא הסגל ומבנהו. עם שחרורו של מאיק צירבס, הקו הקדמי כולל את קולטון אייברסון, ג'ו אלכסנדר, קווינסי מילר בסימן שאלה ו-ויקטור ראד, כשבקרוב יצטרף איתי שגב שמחלים מפציעה.
לכל הדעות, זה קו קדמי שלא מספיק ליורוליג, ולדעתי גם לא לליגה הישראלית, כששבוע הגביע כבר נראה באופק. לעומת זאת, כמות הגארדים עצומה ואיינרס בגאצקיס מנסה להשתמש בכולם בכל משחק, מה שמביא לעיתים לחילופים תמוהים והרכבים מוזרים, ובטח שלא נותן ביטחון לשחקני החוץ. הדמויות המחליטות במכבי תל אביב יצטרכו לאזן את הסגל ולהוסיף גבוה איכותי להמשך.
מכבי עדיין חסרת ביטחון (אלן שיבר)
לא עמד בעומס. לנגפורד (אלן שיבר)
יחס אסיסט - איבוד
לא בכדי לקבוצות טובות, מחוברות ומאומנות יש יחס מצוין בין אסיסטים (הרבה) לאיבודים (מעט). כבר כתבנו ודשנו רבות השנה בכך שמכבי תל אביב מובילה את היורוליג בפער באיבודים (15.2 למשחק), אבל בעמודת האסיסטים הצהובים רק במקום העשירי עם 16.8 למשחק.
המשמעות של אסיסטים היא משחק קבוצתי, פרגון, הזזת כדור וניצול מקסימלי של טעויות בהגנת היריב כדי למצוא את השחקן הפנוי לקליעות נוחות. עד עכשיו, אחרי ששני שליש מעונת היורוליג מאחורינו, מכבי תל אביב עדיין לא מצאה את הכימיה הנדרשת.
ואחרי ככלות הכל, במידה ובאמברג מפסידה מחר ביוון אצל אולימפיאקוס, ניצחון צהוב בגרמניה בשבוע הבא ישאיר את באמברג מאחור ואולי אף ידליק סוג של תקווה למומנטום חיובי.
חייב לאזן את הסגל. בגאצקיס (אלן שיבר)
דרוש שיפור ביחס האסיסט - איבוד (אלן שיבר)
ניצחון בבאמברג ידליק סוג של תקווה