שון ג'יימס הוא כנראה אחד הזרים הכי "ישראלים" שהיו כאן. הוא אמנם עזב באופן רשמי את ארץ הקודש בשנת 2014, אבל עדיין מרגיש שייך. השבוע, בגיל 35, הוא החליט לתלות את הנעליים, ודאג שפוסט הפרישה שלו גם יתורגם לעברית, על ידי חבר ישראלי שאיתו הוא שומר על קשר. "סמכתי עליו שהוא יעביר את המסר שלי, מילה במילה", אומר ג'יימס בראיון לערוץ הספורט לרגל פרישתו. "הרגשתי שהאנשים בישראל היו לי כמו משפחה. נכון ששיחקתי בעוד קבוצות, אבל היה לי חשוב במיוחד שהדברים שלי יהיו ברורים לחברים שנשארו לי בישראל".
השבוע פרש הסנטר ממשחק פעיל אחרי קריירה מקצוענית בת עשר שנים, שהחלה בשנת 2008 בבני הרצליה והמשיכה אחר כך בין היתר במכבי תל אביב ומילאנו. כיום הוא מועסק ביוטה ג'אז, כשתחום אחריותו הוא פיתוח שחקנים, בשתי הקבוצות של המועדון - קבוצת ה-NBA וקבוצת הג'י ליג. "פרשתי עכשיו כי זה היה הכי נכון", הוא מסביר. "זה לא הסתדר עם המשפחה שאמשיך לשחק וגם היתה לי ההזדמנות לעבוד ביוטה עם הקבוצה, כך שזה בא בזמן טוב".
מיד אחרי שסיים את קריירת המכללות ולא נבחר בדראפט, שון ג'יימס הגיע לבני השרון. אחרי שלוש עונות מוצלחות, הוא השתדרג ועבר למכבי תל אביב, במדיה הפך לאחד השחקנים האהובים ביותר בהיכל. "התקופה שלי בישראל הייתה הכי טובה בקריירה, אבל לא רק במכבי, אלא גם בבני השרון", הוא קובע בנחרצות. "זה בעיקר בזכות האנשים שפגשתי, הם היו מדהימים בכל מקום, בכל קבוצה. במכבי גם הייתה הצלחה גדולה, אז קיבלתי עוד אהבה וזה הפך את הכל ליותר עוצמתי. אבל מבחינתי, גם אם אתה משחק גם בקבוצה קטנה, אלו האנשים שעושים את המקום מיוחד".
אחרי כמה שנים טובות בליגה, האמנת שתוכל להפוך במכבי ת"א לשחקן יורוליג מוביל?
"כן, לחלוטין חשבתי שאני מסוגל. אף פעם לא הרגשתי שמישהו ביורוליג יותר טוב ממני, פשוט הייתי צריך את ההזדמנות להוכיח את עצמי. הייתה לי תחרות בקבוצה עם גיורגי שרמדיני ומלקולם תומאס, כך שהייתי צריך להראות מה אני שווה כל הזמן. זה עשה אותי יותר טוב, כי רציתי להוכיח שאני ראוי לחולצה הצהובה".
היית גם הקפטן הלא-ישראלי הראשון של מכבי. כמה הופתעת מזה?
"לא יודע אם אפשר להגיד שהופתעתי, אבל זה היה מדהים. ההנהלה ראתה כמה הייתי לויאלי וכמה כולם מעריכים אותי. הם ידעו שאני נהנה ורוצה להיות שם. זה אחד הדברים הטובים שקרו לי בחיים. אני יודע שלא נולדתי ישראלי, אבל היתה לי הרבה גאווה ועדיין יש לי הרבה גאווה לחולצה הזאת. זה היה מדהים".
"האנשים עושים את ישראל מיוחדת" (אלן שיבר)
"הפציעה באה אולי בזמן הכי גרוע שיכול להיות"
בעונה ההיא, 2012/13, הקריירה של ג'יימס הייתה בנסיקה מהירה. גם המינוי לקפטן (שהגיע אמנם אחרי תקרית פניני-שולדברנד ופציעה של ליאור אליהו) ובעיקר היכולת על הפרקט הפכו אותו לאחד השחקנים המשמעותיים ביותר של דייויד בלאט. מכבי ת"א אמנם איבדה את האליפות למכבי חיפה, אבל ג'יימס נתן עונה מעולה עם 11.5 נקודות למשחק ביורוליג, כשהוא הוביל את המפעל בחסימות ונבחר לחמישייה השנייה של העונה. את עונת 13/14 הוא פתח כאחד מעמודי התווך של הקבוצה שתהפוך לימים לאלופת אירופה, אלא שבינואר 2014, הגיע טוויסט בעלילה - ג'יימס אובחן כסובל מפריצת דיסק וגמר את העונה.
מה הרגשת כשבישרו לך על חומרת הפציעה?
"היא קרתה בזמן ממש גרוע, אולי הכי גרוע שיכול להיות. הייתי מאוכזב מאוד, אבל אלו החיים. אתה לא יכול לשלוט בהכל".
דווקא בלעדיך, בחלק השני של העונה, מכבי המשיכה עד לזכיה בגביע.
"נכון שהייתי פצוע, אבל עדיין השפעתי על הקבוצה. דווין סמית', ריקי היקמן, גיא פניני ואחרים היו מדברים איתי והיו משתפים אותי בכל מה שקורה. הרגשתי שהייתי חלק חשוב מהקבוצה ההיא למרות שלא שיחקתי, כי השפעתי מחוץ לפרקט בשיחות עם שחקנים, בלעזור למי שצריך. בחדר ההלבשה ידעו בדיוק מה הייתה המשמעות שלי".
התאכזבת כשמכבי בחרה להיפרד ממך מיד בקיץ שלאחר מכן?
"כמובן. רק שנה לפני כן חתמתי על הארכת חוזה, הייתה לי כוונה להישאר במכבי עד סוף הקריירה. אבל אחרי הזכייה ביורוליג, הם ניסו קודם כל לשמור על השחקנים הטובים שהביאו אותם לזכייה הזו ופחות חשוב על להשאיר את מי שלא שיחק. הם בטח חשבו: 'זכינו בגביע בלי שון, הוא לא שיחק בחודשים האחרונים אז אנחנו לא צריכים אותו'. למרות שהיה לי חוזה לעוד שלוש שנים, הם העדיפו ללכת לכיוון אחר".
אתה זוכר איך הגבת כשהבנת שאתה לא ממשיך?
"זה שבר אותי, זה שבר את הרוח שלי. הייתי מאוד מאוכזב, כי רציתי להחלים ולשחק עוד במכבי. באותו זמן, כל הקריירה שלי היתה פה, הילדים שלי הכירו רק את ישראל. הכל מסביב היה מושלם מבחינתי, לא רק בגלל הכסף, כי לאושר אין מחיר".
מי לקח את ההחלטה הזו?
"אני לא יודע בדיוק, אבל מה שאני יודע זה שהגיעה הנהלה חדשה. זו הייתה העונה הראשונה של ניקולה וויצ'יץ' בתפקיד, והוא כנראה לא ראה אותי מספיק ולא רצה אותי".
"הייתי מאוד מאוכזב לא להמשיך, הכל היה מושלם פה מבחינתי" (אלן שיבר)
עוקב מרחוק
אחרי הפציעה ההיא, ג'יימס המשיך כמובן לשחק, אבל התקשה לשחזר את היכולת שגרמה לו להיחשב לאחד הסנטרים הטובים ביבשת. הוא עבר מיד אחר כך למילאנו, ומשם החל לנדוד כשרשם קדנציות קצרות באולימפיאקוס, בילבאו ובודצ'נוסט. "במילאנו אמנם שילמו הרבה כסף והתנאים היו טובים, אבל עדיין היה מאכזב להיות שם ולא להיות במכבי", הוא אומר. "דברים פשוט לא הסתדרו לי. אחרי שעזבתי את ישראל, לא הצלחתי להתחייב לאף קבוצה".
אתה עוד עוקב אחרי הכדורסל הישראלי?
"רק אחרי מכבי, אני לא מצליח לעקוב אחרי קבוצות אחרות. ג'רמי פארגו, אלכס טיוס וג'ייק כהן הם חבר'ה שאני מכיר טוב ואני רוצה לראות אותם מצליחים".
כמה התקדמת תחת דייויד בלאט?
"המון, הוא אחד המאמנים הטובים ששיחקתי אצלם, אבל גם נהנתי מאוד מהתקופה גם תחת דן שמיר בבני השרון. הוא ידע להשתמש בי מעולה ולנצל את היתרונות שלי, ולמעשה גם בזכותו הגעתי למכבי. דייויד ידע להשתמש בי מצוין ולהוציא ממני את המקסימום ברמות הכי גבוהות באירופה".
יש סיכוי שתחזור לחיות בישראל?
"אני לא רואה את זה קורה, כי יש יותר מדי אנשים חשובים לי בבית בארצות הברית, ההורים, החברים. אבל ישראל זה מקום שכל שנה-שנתיים ארצה להגיע אליו לפחות לחודש".
יש הרבה ביקורת על ריבוי הזרים בישראל. אתה מרגיש שבאמת יש פה יותר מדי זרים?
"לא בהכרח. גם כשאני שיחקתי היו פה הרבה אמריקאים, אבל היו הרבה שחקנים ישראלים טובים. צריך להבין שכשאתה מביא הרבה זרים, יש הרבה תחרות. השחקנים הטובים בקבוצה שלנו, יוגב אוחיון, גיא פניני וליאור אליהו, רצו את התחרות הזו. הם היו משחקים בכל מקרה, כי הם עבדו קשה בשביל זה. בסופו של דבר, כדורסל זה עסק, שלפעמים יכול להיות אכזר. קבוצות רוצות לנצח ובשביל זה צריכים לשחק השחקנים הכי טובים, לא משנה אם הם אמריקאים או ישראלים. אני חושב שאם היו פחות זרים, זה לאו דווקא אומר שהישראלים היו יותר טובים, להיפך. התחרות יכולה לעשות רק טוב".
עכשיו אתה מתחיל קריירה חדשה. תישאר בכדורסל בכל מקרה?
"כן, רק שאני לא יודע בדיוק מה אעשה. אני פה כדי לעבוד ולהבין לאן הכדורסל יכול לקחת אותי. הייתה לי הזדמנות לעסוק בכדורסל ואני מודה על כך. כרגע אני ביוטה, אבל לא יכול לדעת איפה אהיה בעוד כמה שנים. קודם כל מקווה שאני והמשפחה שלי נהיה בריאים, ומשם כבר אסתדר".
"בלאט הוציא ממני את המקסימום, וויצ'יץ' לא רצה אותי" (אלן שיבר)