ידיות או לא להיות: עוצמת הקליעה של מכבי ת"א

החתמתו של יאניס ספרופולוס במכבי תל אביב לוותה בלא מעט ציפיות. האנשים אשר אחראים על המהלך קיוו שבוגר בית הספר הגבוה להגנה של אולימפיאקוס ייצב את השורות בצד שבו נוהגים לשמור. היו כאלו שייחלו לניהול משחק שונה, לאווירה אחרת על הפרקט ובחדר ההלבשה או רוטציית חילופים שונה.

ספק רב אם מישהו, כולל המאמן עצמו, תיאר לעצמו שהשינוי הבולט ביותר עם כניסתו לתפקיד יהיה דווקא בקליעה מבחוץ. כלומר, ביכולת לדפוק שלשות. ובאופן מפתיע למדי, שם בדיוק נעוץ ההבדל המשמעותי ביותר – בקטגוריית או בנתוני הכדורסל - מאז פינה נבן ספאחיה הרוטן את מקומו על הקווים ביד אליהו הישן.

אם נרצה לדייק, נחדד ונאמר שמכבי תל אביב החדשה חיה או מתה על היכולת שלה לייצר שלשות והרבה, באחוזים גבוהים. בהפסדים, היא קולעת פחות מתשע שלשות ב-37% בלבד. בשלושת נצחונותיה האחרונים, קלעו הצהובים 12.3 שלשות ב 52.1 אחוזים מטורפים.

ואם נרצה לחדד את הנתון האחרון, נאמר פשוט שאחוזי הקליעה של מכבי ת"א בניצחונות, מאז חילופי הגברים בעמדת המאמן, מעמידים אותה כקבוצת הקליעה הטובה ביורוליג. רגע רגע. מכבי? קבוצת קליעה? מסתבר שכן.

אתמול, עת פגשו הצהובים אמנם קבוצת הגנה רעה, אבל כזאת שמתמחה בהורדת אחוזי הקליעה של היריבה מחוץ לקשת, הגיעו לשיא חדש של 14 שלשות ב 61% הצלחה. וזה די טוב בכדורסל. כך שעם כל הכבוד לניתוחים מקצועיים כאלו או אחרים, אפשר וכדאי להצביע על הנתון הזה כחשוב ביותר וככזה שסייע למכבי לסיים סיבוב ראשון רע עם טעם לא רע בפה. טריצות ענקיות בדקות האחרות של אנג'לו קלויארו ושל דיאנדרה קיין, למשל, היו משמעותיות יותר לתוצאה הסופית של המשחק מאשר כל אלמנט טקטי באחד מצידי המגרש.

חמישה ימים שלמים נטולי משחקים עמדו לרשותה של  מכבי ת"א טרם פגשה את הקבוצה של סימונה פיאניג'אני, וקשה להגיד שניכר שימוש מושכל בתקופה ממושכת זאת לצורך שיפור משחק ההגנה . חוסר התיאומים בהגנה וקשיי התקשורת בין השחקנים, שבלטו כל כך המשחק החוץ בקובנה, ניכרו ואולי אף החמירו אתמול מול מילאנו.

למשל כאן, כשמהלך בין שניים מהצד של נדוביץ' את ברוקס חושף את ההגנה של מכבי לצרה, כאשר קליוארו גם אוסף את ברוקס שנע לכיוון הצבע וגם מנסה להגיע למיצוב שנמצא מחוץ לקשת שלוש הנקודות, כשבמקביל נמצא קיין בצד הרחוק מהכדור עם ג'יימס ולא ממש מייצר קשר עין עם המהלך.

via GIPHY

via GIPHY

ולא, ההגנה של מכבי ת"א לא הפכה חשופה בשל היעדרותו המפתיעה של טאריק בלאק. אמנם אין לזלזל ביכולת של הצהובים לנצח במשחק יורוליג ללא הסנטר הפותח שלה (לפחות בתאוריה או בטופס המשחק), אבל ספק רב אם חסרונו הורגש אתמול, או לפחות אתמול. אז ספרופולוס אמנם הלך לאותה תצורת חמישיה פותחת, עם טיוס בסנטר הפותח וקלויארו שנותר נטוע בעמדה מספר 3, אבל בדומה למשחקים הקודמים, מגמת ההסטה של קאלויארו לעמדת הפאוור פורווארד הלכה ונמשכה ככל שנקפו הדקות.

חשוב מכך - בהיעדרו של בלאק, שיחק אמש ג'וני אובראיינט קצת מעל 31 דקות, מהן כעשר בעמדה מספר 5. והיה אפקטיבי התקפית, למען האמת, גם שם וגם כששיחק לצידו של אלכס טיוס. ואם נחזור לרגע לספרופולוס, אז ראוי גם לומר שהבעות הסבל שניכרו על פניו של קודמו כל אימת שאובראיינט ביצע עוד שטות או הטיל או זריקה חסרת אחריות לסל הוחלפו במגמה התקפית ברורה לבודד את האיש הגדול במהלכי אחד על אחד עם הגב לסל. ובעולם שבו שחקנים בעלי יכולות לייצר ממהלכי פוסטאפ הפכו לזן נכחד, מראה לנו מכבי תל אביב שבשורותיה משחק העונה אחד מהטובים שנותרו ביבשת הישנה.

אחרי שני משחקים רצופים שבהם הכו אותו נמרצות קבליוסקאס וזובקוב + כיוונו אותו לקו הבסיס ולמעשה מנעו את מרבית מהלכי הגב לסל של אובראיינט, אתמול זה כבר הלך הרבה, אבל הרבה יותר טוב. ומכבי הצליחה להפעיל אותו גם במהלכים מהירים יחסית וגם בתרגילים שבהם הכדור נע קצת יותר לפני הבידוד.

למשל כאן, כשתרגיל קלעים שמתחיל עם חסימת עומק של אובראיינט לזוסמן מבודד את ג'וני האיום דווקא בצד שמאל של הפרקט. ובמקרה כזה, גם אם יספיק גודאיטיס לעזור הגנתית לברוקס, הרי שלאובריאנט הרבה יותר קל, נוח וכיף להסתובב על כתף שמאל שלו – לכיוון ימין.

via GIPHY

ומעבר ליכולת שהפגין בפנים, המטיר אובראיינט אמש חמש שלשות לסל של מילאנו, מתוך שבעה ניסיונות. וזה הגיע גם בתנועה/בהתקפת מעבר – וגם בהתקפה המסודרת. למשל כאן, כשספרופולוס הולך למהלך פיק אנד רול של ריי את אובריאנט.

שימו לב לריווח במשחק ההתקפה, כשלמעשה מכבי מציבה שלושה שחקנים בקו הטבעת, פחות או יותר. ווילבקין וקאלויארו מתחבאים בפינות וג'ייק כהן ממש נמצא מתחת לקו הטבעת (ב LOW GAP). המשמעות היא שקשה מאוד להביא איזושהי עזרה הגנתית, מבחינת מילאנו, כדי להתמודד עם התנועה של אובריאנט, שמתגלגל החוצה לאחר שהוא חוסם לריי במהלך הפיק אנד רול, או שמא נגיד פיק אנד פופ.

via GIPHY

via GIPHY

via GIPHY

והיו מהלכים אחרים שבהם טעה האיש הגדול בצד שבו אומרים לשמור. ועדיין, התחושה היא שגם בכל הקשור לקטגוריית המאמץ, ניכר שיפור שאותה ראוי לייחס גם לשחקן וגם למעטפת המקצועית של הצהובים.

נסכם, ברשותכם. תצוגת על חלל של אובראיינט שמשך אחריו את טיוס וכהן + הפגזה מחוץ לקשת שלושה הנקודות עשתה אמש את ההבדל. כלומר, כל זה בנוסף להחטאה של ברוקס עם הבאזר + העובדה שפיאניג'אני ויתר למשך דקות ארוכות (מדי) על שירותיו המצויינים של ולדימיר מיצוב ברבע הרביעי, לטובת הרכבים שהלכו הרבה פחות טוב.

וכל זה לא משנה בכלל. לראשונה העונה מנצחת מכבי תל אביב קבוצה שאיננה שייכת לחלק התחתון של היורוליג. ועושה זאת כשהיא בסגל חסר ותוך כדי שהיא נחלצת ממצבים לא פשוטים במהלך המשחק עצמו. ועל כך מגיעות לה כל המחמאות והברכות.

נו, אז מכבי תל אביב מסיימת סיבוב ראשון של יורוליג כשהיא מנצחת בשליש מהמשחקים. וכשהיא מבינה שסביר להניח שתצטרך לנצח לפחות בשני שלישים ממה שנותר, בתקווה ותפילה ש-15 נצחונות יספיקו להעפלה לפלייאוף היורוליג. אם אתם אנשי אמונה, אז בואו ונתווה עבורכם את הדרך היחידה שהיא, נניח, הגיונית: 100% הצלחה במשחקי הבית, קרי שמונה ניצחונות ביתיים, כולל אולימפיאקוס, ז'לגיריס, אנדולו אפס, ברצלונה ופנאתינייקוס + שני ניצחונות חוץ מבין הבאים: ריאל מדריד, פנרבחצ'ה, צסק"א, בסקוניה, באיירן, מילאנו וחימקי. אם תעמוד בכל אלו תגיע מכבי ל-15 נצחונות. ואם תגיע למספר קסם זה, אולי אולי אולי יספיק הדבר למקום שמיני. ואולי לא.

אה, ורק דבר אחד: רק שלוש קבוצות יורוליג הצליחו להעמיד העונה מאזן של עשרה ניצחונות ומעלה בסיבוב הראשון: צסק"א, ריאל מדריד ופנרבחצ'ה. כלומר, המסלול למקום השמיני בסיום העונה עובר דרך מאזן מקביל לאלו של שלושת הגדולות ביורוליג. נשמע די מאתגר לדעתי.