אני יודע שלא תאמינו לי, אבל העונה האירופאית של מכבי תל אביב עדיין לא הגיעה לכדי סיום. או לפחות לכדי סיום הרמטי. וכן, כדי שמכבי תמצא את הדרך לסיים איכשהו בשמיניה הראשונה של הליגה השניה בטיבה בעולם, צריכים לקרות דברים דרמטיים ומעלה. למשל שלושה נצחונות צהובים עד סיום העונה, כולל מול פנרבחצ'ה בחוץ במחזור הנעילה. למשל שבסקוניה (הפצועה ונטולת המזל) ומילאנו יתרסקו במחזורי הסיום. ולמשל שהפועל מעלה הצוללות תסיים בתיקו רב שערים עם אליצור כוסילמלם.
המפתח, למען האמת, נעוץ בבסקוניה. סדרת הפסדים לקבוצה שחסרה כיום גם את שנגליה, גם את מאט ג'נינג, גם את גריינג'ר וגם את גארינו, היא זאת שעשויה לפתוח עבור הצהובים איזשהו חרך שממנו ניתן לראות סיכוי להצלבה. שלושה הפסדים לבאסקים במחזורי הסיום מול ריאל מדריד, אנדולו אפס וצסק"א מוסקבה משאירים בחוץ את הקבוצה שמסלקת את מכבי בכל תיקו זוגי, משולש וכן הלאה. ואז רק נותר לקוות לעוד כמה דברים שיסתדרו בגזרת פאו, מילאנו וכוסילמלם – ושמכבי תנצח הכל. הקיצר, קללללל.
ועדיין, כל עוד קיים איזשהו סיכוי תאורטי, לא נסתום את הגולל על העונה ולא נגיע לשלב הסיכומים. רק נגיד שמכבי תצטרך להוציא את סיומת העונה הכי ווינרית שנראתה כאן כדי להעפיל.
וזה מעניין, כי אין יותר לוזרי מהדרך שבה מצאה הקבוצה של ספרופולוס את הדרך לשמוט משחק שהיה לה בידיים אל מול ז'לגיריס קובנה של שרונאס יסיקביצ'יוס.
ווילבקין. עדיין יש סיכוי (אלן שיבר)
בשבוע שעבר נוצחה מכבי תל אביב במשחק בית מול קבוצה מוכשרת ממנה. במיוחד בכל הנוגע לקו האחורי. שילוב הכשרון שיש לאנדולו אפס להציע בדמות מיציץ', בובואה, לרקין וסימון גובר ובהרבה על כל מה שיש למכבי למכור. הבעיה היא שגם אתמול, מול קו אחורי נחות ממנה מקצועית ו-ודאי שכלכלית, מצאה עצמה מכבי חוטפת עוד נוקאווט כואב בגזרת הגארדים.
כי אפשר לנתח כמה שרוצים, ללכת מהלך מהלך או חילוף חילוף, בהתרסקות שבמהלכה התאדו להן נקודות הפרש, ואיתן – בסבירות לא קטנה – גם העונה האירופאית. ואפשר גם להעמיד פני תם, לכבוד חג הפסח שיחול השנה, אם אינני טועה, על סדרת ההצלבה, ולתהות מה היה קורה אם טריצת האיירבול של ווילבקין לקראת סוף המשחק הייתה נכנסת ומכבי הייתה מצליחה איכשהו לחלץ עוד נצחון ביתי. לגיטימי.
אבל בשורה התחתונה, אין כמו שני הפסדי הבית בשבוע האחרון כדי להמחיש את הכשלון הגדול של מכבי תל אביב הקיץ, ובמיוחד בכל הנוגע לגזרת שחקני החוץ. עת ישבו על המדוכה מקבלי ההחלטות הצהובים בקיץ, גמלה בליבם ההבנה שהדרך לשדרג את המועדון לאחר שנים איומות ונוראיות היא באמצעות החתמת רכזים/ מובילי כדור/ מקבלי החלטות מהשורה הראשונה של אירופה. ולצורך העניין הזה נפתחו בהתאמה גם הכיסים. כתבנו את זה כאן פעם אחר פעם אחר פעם, ונכתוב זאת שוב: כל שם של גארד איכותי אפשרי עלה על הפרק בקיץ האחרון. מייק ג'יימס, בראד וונמייקר, פנגוס. ולבסוף, מסיבה כזו או אחרת, הלכו על ווילבקין ופארגו, כשהם מגובים בקיין, רול, ריי ודיברתולומיאו.
אין לדעת מה היה קורה לעונה של מכבי תל אביב אלמלא הפציעה של פארגו, אבל אפשר להניח שגם עם פארגו כשיר, לא ניתן היה להצביע על קו אחורי מהטופ של היבשת. ומכבי, למי שהספיק כבר לשכוח, לא עשתה דבר וחצי דבר כדי לחזק את העמדה הזאת לאחר הפציעה. היא בעיקר קיוותה לטוב. והטוב הזה עוד לא הגיע.
ולכן, זה לא מקרי שמכבי תל אביב מדורגת לפני אחרונה ביורוליג בממוצע האסיסטים למשחק. ולכן, אין זה מקרי שמכבי תל אביב מדורגת אחרונה ביורוליג בכמות העבירות שהיא סוחטת למשחק. ועל כן, אף אחד לא באמת התפלא נוכח קבלת ההחלטות הנוראית שהציגו מקבלי ההחלטות של ספרופולוס במהלך משחק ההפסד הכואב לקבוצה החכמה והמאומנת של שאראס.
כי במכבי, בואו נגיד את האמת, יש קו אחורי של אלי הופים. ולא שזה רע, כי מי לא אוהב אלי הופים? אבל הבעיה היא שאלי הופים הם לא בדיוק מדיניות – ובטח שלא בכדורסל הבינלאומי. כלומר, גם פנרבחצ'ה וריאל מדריד יודעות להעיף כדורים למעלה בדרך להטבעות, אבל הן יודעות לשלב גם לא מעט אלמנטים נוספים, אישיים וקבוצתיים. ובמכבי, אההה, פחות. הרבה פחות.
היידה, זמן להדגים כמה אלי הופים. הנה כאן, במהלך הרבע השלישי, שועט לו קדימה דיאנדרה קיין. אז אמנם הכדור בורח לו מהיד והכל נראה מגושם למדי, אבל כל זה לא מונע בעדו לנסות ולהגביה את הכדור לכיוון הכללי של טאריק בלאק, אלא שהכדור שיוצא מידיו מוגש הישר ליד ימין המצפה של דיון תומפסון.
via GIPHY
והנה כאן, באמצע הרבע הקובע, מוצא עצמו ג'ון דיברתולומיאו האנרגטי בהרכב שבו הוא נמצא בעמדת מקבל ההחלטות (היחידי!). אוקיי, אז הגארד החביב מכדרר ומכדרר (6 פעמים, לדעתי), תוך כדי שהוא הולך למהלך פיק אנד רול עם טיוס. עם כל החיבה לג'ון די, הוא ודאי וודאי שלא מסוגל להיות מקבל החלטות במשחק התקפה מסודר. וגם לא במקרה הזה, עת גם הוא מנסה להקשית הכדור, הפעם לכיוון הכללי של אלכס טיוס. נו, ואיכשהו במקרה הזה הדברים עוד מסתדרים, בדרך לשלשה השניה של הקפטן במשחק.
via GIPHY
ומשם לכאן, אל המהלך שסגר עניין. עוד לפני ההגבהה המטופשת של ווילבקין אל עבר בלאק, אני מבקש שתשימו לב לאופציות שהלכו לאיבוד עוד לפני. למשל למסירה למייקל רול, שמניף ידיו ומבקש את הכדור. ובמיוחד לאופציית המסירה לטאריק בלאק, שעליו שומר בתחילת ההתקפה מילקניס, שאותו נועל בקלות האיש הגדול של מכבי בצבע. אבל ווילבקין הוא ווילבקין, לטוב ולרע. הוא לא האיש שימסור את הכדורים החכמים האלו. הוא האיש שיחזיק את הכדור וילך על מהלך גרנדיוזי שינצח או יפסיד את הכל. ו(גם) הפעם הוא הפסיד את הכל.
via GIPHY
שלושה אלי-הופים שמייצגים נאמנה את הכדורסל של מכבי תל אביב. כדורסל התקפי נטול תבונה ונטול בעל בית. כדורסל התקפי שלא ניתן לייחס דווקא למאמן הנוכחי או למאמן הקודם של אלופת ישראל, אלא בעיקר לאלו שהלחימו את הסגל הנוכחי. לאלו שבחרו לתת את המפתחות דווקא לשחקנים הללו. שאיבדו אתמול, על הדרך, לא פחות מ-22 כדורים במהלך המשחק.
ומהצד השני יש את ז'לגיריס קובנה. הרכז עליו בנו שם בקיץ, נייט וולטרס, נפצע בשלב זה מוקדם ולא חזר לעצמו מאז. וככל שהתקדמה לה העונה הונחו המפתחות בעיקר בידיים של ליאו וסטרמן הצרפתי (והממש לא יהודי, למי שהתעניין). וסטרמן לא מבין יותר מדי באלי הופים. וגם הסטטיסטיקה העונתית שלו רחוקה מלהרשים. אבל אתמול הוא כמעט ולא טעה. חמישה אסיסטים מול איבוד יחיד זה די טוב בכדורסל. לזה תוסיפו 16 נקודות באחוזים מצוינים. ולכל זה תוסיפו את היכולת וההבנה שלו שאין חובה להשתלט על כל מהלך ומהלך. ומהתובנה הזאת יוצא המהלך מנצח, שמסמל יותר מהכל את ההבדל בין מכבי תל אביב לבין ז'לגיריס קובנה.
זוכרים את הדאנק המפורסם של פואריאה במשחק ההפסד הביתי של מכבי מול בסקוניה? נו, כשהנעת כדור נהדרת של הבאסקים, לאחר רצף של מהלכי פיק אנד רול – הובילה להטבעת הנצחון של הענק הצרפתי? הנה - מזכיר לכם:
via GIPHY
אז גם לליטאים היה אמש מהלך דומה בשלבים קריטיים של המשחק, מאלמנט שונה לגמרי. כאן, מריצים תרגיל קליעה למילקניס האיום. דיאנדרה קיין נתקע בחסימה שהכין לו אותו וסטרמן, והעזרה ההגנתית של טאריק בלאק הובילה להטבעה מפלצתית של ברנדון דיוויס.
via GIPHY
לא רק משחק ההתקפה וקבלת ההחלטות של הגארדים הפסידו למכבי תל אביב את המשחק מול ז'לגיריס. תרמו לכך גם ניהול החילופים המשונה + ניהול פסקי הזמן של יאניס ספרופולוס. תרם מטבע הדברים משחק ההגנה האישי והקבוצתי, שהוביל ל-49 נקודות של האורחים במחצית השניה. ואפשר להצביע על עוד מספר אלמנטים שהיו משמעותיים בהתרסקות שהובילה להפסד הביתי הכואב.
אבל כל אלו לא חשובים כרגע. מה שחשוב הוא השורה התחתונה. והשורה התחתונה מההפסד השני העונה מול ז'לגיריס קובנה הבינונית ומטה היא פשוטה וברורה למדי וניתנת לתמצות במילה אחת: לוזרים. ובשתי מילים: פשוט לוזרים.