השורה התחתונה מהניצחון שנרשם אתמול (חמישי) על ולנסיה: מכבי תל אביב בצורה שהיא בנויה, בטח ובטח מבחינת הקו הקדמי שלה, יכולה להתחרות מול כל קבוצה באירופה. כשיש שחקנים כמו טאריק בלאק, אות'לו האנטר ועמרי כספי, הצהובים יכולים להסתדר עם כולם. והמשחק של אתמול אפשר לנו להתמקד יותר בכוכב הישראלי.
הפורוורד לטעמי משמש כשחקן יציב לעמדה מספר 4, אך זו עמדה שעדיין לא מנוצלת מספיק ברמת הפיק אנד פופ, ולא ברמה שתאפשר לו ללכת עם הפנים לסל. אם כל זה יקרה, יהיה מאד קשה לעצור אותו. אחד הדברים הבולטים אצלו זה השכל ואינטליגנציית המשחק. אני מרגיש שהמשחק של מכבי איתו הרבה יותר מסודר, הכדור עובר דרכו. אולם, הוא עוד לא הביא לידי ביטוי את יכולת הקליעה שלו מחוץ לקשת. יש לו עוד הרבה מה לתת לקבוצה שהוא עוד לא נתן.
מצד אחר, יש את נייט וולטרס. זה מאד בלט כשהוא היה על המגרש שהקבוצה שיחקה התקפית יותר טוב. איתו הכדור זז יותר, החדירות שלו לסל יצרו לו את האפשרות לקלוע ויצרו לחברים שלו (הגבוהים בעיקר) את האפשרות לעשות תנועה ללא כיסוי ולקבל אסיסט בשביל 'קרש-סל'. השימוש בוולטרס על הפרקט יחד עם סקוטי ווילבקין (שמשחק בעמדה מספר 2) מוכיח את עצמו כהרכב מצוין, בטח כשגם כספי נמצא.
אי אפשר להתעלם מזה שהציוות בין כספי לוולטרס הוא זה שעשה את ההבדל אתמול מול ולנסיה, וזו מגמה כללית שמתרחשת בתקופה האחרונה. השכל בקבוצה זה שניהם, וגם יובל זוסמן. בדקות שהם על המגרש, זה נותן למכבי את כל מה שהיא צריכה, כולל מתפרצות וחלוקת כדורים. אפשר לקחת את הובלת הכדור המצוינת של כספי כדוגמא ליתרון עצום בהתקפות המתפרצות. היום בכדורסל המודרני כשהרכז והשחקן בעמדה 4 הם שני מובילים חכמים, זה הרבה יותר טוב לשים את שניהם ביחד. לשניים האלה בדיוק צריך לתת את המושכות.
כספי, יציבות שחשובה למכבי (אלן שיבר)
הפלוסים והמינוסים שראינו מול ולנסיה
נקודה טקטית נוספת זה נושא הריבאונד. כשמנתחים את המשחק אמש, צריך להסתכל על שני אספקטים. לטעמי ולנסיה היא הקבוצה הכי חלשה שיש ביורוליג. מכבי עשתה את מה שהיא צריכה, אבל צריך לקחת בחשבון שבאה לפה קבוצה שניסתה וגם הצליחה להאט את הקצב ברבע הראשון והשני, לא נתנה לצהובים זריקות חופשיות וריצות. מאידך, הספרדים הלכו הרבה לריבאונד ההתקפה, ופה הקבוצה של יאניס ספרופולוס צריכה להשתפר, לאו דווקא עם השחקנים הגבוהים.
בסופו של דבר, ברגע שמכבי העלתה את הלחץ שלה על הכדור ונהייתה יותר אגרסיבית מול המסירות של ולנסיה, אז היא נכנסה לקצב, ומשם כבר אי אפשר היה לצמצם. ולנסיה היא קבוצת התקפה בינונית ומטה, אבל הוכיחה שיש לספרופולוס עוד קצת שיעורי בית בכדי לנסות להימנע מצרות מול יריבות חזקות יותר.
מבט קדימה
אם מדברים על משחקים בהיבט של קבוצות גדולות יותר מוולנסיה, אז מה שאלופת ישראל חייבת לעשות זה להשתמש הרבה יותר בשחקנים הגבוהים שלה במהלכים התקפיים. אם רוצים לנצל את הקליעות של שחקנים כמו וולטרס, ווילבקין ואפילו כספי, הכדור צריך להיכנס יותר פנימה לגבוהים לפני שהוא יוצא שוב החוצה. ככה הם יצליחו לשים נקודות גם כשהמשחק לא רץ. היעילות בכל פוזשן צריכה להיות יותר גבוהה.
אתמול גם בלט שהמאמן היווני לקח טיים אאוט בתזמון נכון, אחרי שהוביל ב-15 הפרש ואז ספג שני סלים. הוא לומד לקחים, התחיל להבין מה צריך לעשות כדי להימנע מלהיכנס ללחץ, וכן ניהל את הרוטציה נכון מכל הבחינות. צריך תמיד לחפש את החמישייה שתשמור הכי טוב, וברבע השלישי הוא מצא אותה.
עלינו לזכור שלמכבי יש שלושה משחקים מאד קשים בשבוע הבא. כדי להתמודד כמו שצריך ברצף הקשה הזה, ספרופולוס צריך לנהל את המשחק של הקבוצה שלו בפרספקטיבה נכונה, להסתכל גם על המאקרו ולא רק על המיקרו. הוא צריך להשתמש ברוטציה של שחקנים שעובדים נכון אחד עם השני, בדיוק כמו שקרה במחצית השנייה מול ולנסיה. נדמה שמכבי בכל מקרה מתחילה בזמן האחרון למצוא את המתכון המתאים שלה. נראה מה יהיה באתגר הקרוב.
ווילבקין, יכול לתרום יותר אם ישתמשו יותר בגבוהים (אלן שיבר)
ספרופולוס. זה מתחיל להתחבר, אך יש עדיין חומר למחשבה (אלן שיבר)