הרבה יותר הגיוני
למשך כמה רגעים אמש (חמישי), במהלך הרבע השני, נראה היה שהבלתי הגיוני ממשיך לחלוש על המתרחש במשחקיה של מכבי תל אביב העונה. לאחר פציעתו של סקוטי ווילבקין, במצב של 21:17 לטובת המארחים, הצליח הרכב שכולל את טיילר דורסי בעמדת הרכז, יובל זוסמן, דני אבדיה, אנג'לו קלויארו וג'ייק כהן להחזיק מעמד מול אחת מהקבוצות הכי טובות שיש ליורוליג להציע. ועוד במשחק חוץ.
רגע, למה רק להחזיק מעמד? חילוף של אלייז'ה בראיינט בפנים וזוסמן בחוץ, 5:16 לסיום הרבע, הוביל לריצה מהירה של 0:6 צהוב וליתרון 34:36 כשנותרו 4 דקות לסיום המחצית הראשונה. שזה לא, זה לא, זה לא סביר. וזהו השלב שבו אמור אדם תבוני לתהות מה לעזאזל קורה כאן, והאם באמת אין משמעות לזהות האנשים שמאיישים את הגופיות הצהובות השנה. כלומר, האם די בכך שיאניס ספרופולוס יקרא בשמך, ולא משנה מהו שמך, כדי שתזנק על הפרקט ותצליח להתמודד מול כל מה שיש לליגה השנייה בטיבה בעולם להציב מולך?
אז זהו. שלא. מהרגע הזה כבר הכל החל להיראות הרבה יותר הגיוני. אנדולו אפס המוכשרת, החכמה, המנוסה והמאומנת להפליא השתלטה על העניינים, בדרך לריצת 0:10 שעברה גם דרך כמה מהלכים קשים וזריקות לא פשוטות. במיוחד של רודריג בובואה. כמו זאת למשל:
via GIPHY
מהשלב הזה ועד לסיומו של המשחק החד צדדי באיסטנבול, ניכרו פערי הרמות בין שתי הקבוצות. או שמא יש לומר, בין אנדולו אפס הנוכחית (מינוס ברייאנט דנסטון הנהדר) לבין הגירסה החסרה, הפצועה והמותשת שיש לצהובים להציע בשלב הזה של העונה.
הגנה
שלושה נתונים חשובים לצורך פרק זה, שהיו נכונים טרם פתיחת המשחק של הצהובים אמש באיסטנבול. מכבי ת"א הוליכה את היורוליג בממוצע הנקודות שספגה, עם קצת פחות מ-75 למשחק. הצהובים גם הוליכו את טבלת המפעל עם אחוז השלשות שקלעו נגדם היריבות, שדייקו ב-34% (בלבד) בהטלות מחוץ לקשת. אה, והקבוצה של ספרופולוס ביצעה עד כה הכי הרבה עבירות במפעל, עם מעל ל-23 כאלו.
וזהו, שכל הנתונים הסטטיסטיים הנהדרים הללו התאדו אמש אל תוך חלל האוויר של הסינאן ארדן ארנה. תכנית המשחק ההגנתית של מכבי אל מול הקו האחורי המוכשר והמגוון של הטורקים הזכירה בלא מעט פרמטרים את הרעיונות מול פנאתינייקוס בשבוע שעבר. כלומר, את הרעיונות שלא עבדו מול ניק קלאת'ס ופאו במחצית הראשונה במחזור הקודם.
הצהובים ניסו לטפל בפיק אנד רול הגבוה של יריבתם באמצעות טיפול פסיבי/מכיל יחסית. כלומר, ניסיון למקם את הגבוה באזור שממנו יוכל לספק עזרה לזה ששומר על הכדור, אבל מבלי להתחלף איתו. אה, וזה לא עבד. נדגים? נדגים.
הנה כאן, עת מריץ שיין לארקין מהלך פיק אנד רול (בין שניים) עם כריס סינגלטון מעמדה מספר 4, ניסה קווינסי אייסי לעמוד בדרכו של לארקין, מבלי להתחלף עם בראיינט. אז הרכז הנהדר של אנדולו החל במהלך, זיהה את הפתרון ההגנתי של מכבי והסתער לכיוון הטבעת בדיוק ברגע שבו התחיל אייסי לנוע לכיוונו של סינגלטון.
via GIPHY
העניין הוא שהטיפול ההגנתי הזה, הקרוי בעגה FLAT, חשף את ההגנה הצהובה ליותר מאשר נזקים בכיוונו של הקו האחורי היריב. כי כאשר הגבוה השומר מחכה באזורים שמתחת לסל, עת מנסה הוא לעזור מול הלארקינים של העולם, הוא חשוף גם לנעילות עמוק בתוך הצבע. נשמע מסובך? נסביר באמצעות הקטע הבא.
הפעם הריצה אנדולו מהלך פיק אנד רול שניהל קרונוסלב סימון המצוין, שזכה לחסימה של הגבוה שאנלי. אות'לו האנטר הוא זה שניסה לחפות על החדירה של אותו סימון, שנכנס עם הכדור פנימה. וכאשר אותו הכדור הגיע לסינגלטון, מצא עצמו האנטר ננעל ונתפס באזור ממנו הוא כבר לא יכול להושיע.
via GIPHY
ואחרי שדיברנו טקטיקה, קיימת למכבי הרי עוד בעיה הגנתית. ושמה ג'ייק כהן. הוא באמת, אבל באמת עושה כמיטב יכולתו, אבל אין לו שום יכולת להתמודד מול התקפות ברמה הזאת. ולמען האמת, גם מול התקפות ברמות הרבה יותר נמוכות. כאן, כדוגמא מייצגת אחת בלבד, הביט כהן בעיניים כלות בסימון שטייל מולו עד לזריקה קלה.
via GIPHY
במחצית השנייה כבר ניסתה מכבי ת"א להראות פתרונות אחרים, כאלו שעבדו הרבה יותר בשבוע שעבר. כולל, אבל לא רק, חילופים מול הפיק אנד רול. שהפעם, בניגוד לשבוע שעבר, לא שינו עבור הטורקים.
כאן, למשל, ניסתה ההגנה הצהובה להפעיל מעט לחץ של האנטר על ואסילייה מיצ'יץ' הנפלא, שהריץ תרגיל המכונה פיק אנד רול ספרדי. הלחץ לא מנע ממנו להצליח להיכנס עד לצבע בכדרור, ומול צבע רווי בצהובים לזהות בחוץ את סימון, ששיפר זווית לכיוון האמצע ונעלם לדני אבדיה, שהלך לעזור בפנים.
via GIPHY
אבל אם במקרה משתמע מכל מה שנכתב והומחש עד כה שהבעיה אמש בהכרח נוגעת רק מהטקטיקה ההגנתית הצהובה, אז זאת ממש לא הכוונה. הקבוצה של ארגין עתמאן מציגה לראווה, זאת עונה שנייה ברציפות, את אחד מפלאי ההתקפה שידעה היבשת הישנה מזה לא מעט שנים. התקפה שכוללת רמת ביצוע שמעטים האמינו שהמאמן הזה מסוגל לייצר תחת ידיו. התקפה שמאפשרת לשחקנים שנאלצים לשחק עבורו להציג כדורסל שמרגיש לעיתים כמי שאיננו ניתן לפיצוח, ולא רק בגלל אחוזי קליעה גבוהים או הכישרון העצום שיש בידיים של שיין לארקין. כי אתמול, למשל, לארקין היה מאופק יחסית. אבל הכדורסל? המשיך לתפקד, להלהיב ולזרום נהדר.
כאן, למשל, כדאי להסתכל על התנועה ללא כדור של מיצ'יץ'. כאשר הטורקים הכניסו פנימה לשאנלי, מיצ'יץ' נע לכיוון הצבע, ספק כדי לחסום חסימת פלייר (לצד הנגדי מהכדור) לטובת סינגלטון. וזהו בדיוק הרגע שגרם לנקודת החלטה של בראיינט, שהיה מופקד הגנתית על מיצ'יץ'. ומה בראיינט החליט? לעזור לאבדיה מול שאנלי. ומיצ'יץ', אחרי שכפה החלטה הגנתית, נע החוצה אל קשת שלוש הנקודות. שם זה נגמר, ולו היה מספיק האנטר לעזור מהר יותר, אז את השלשה הייתה חוטפת מכבי מסימון, שהיה חופשי בעצמו. תענוג.
via GIPHY
זוכרים את הנתונים איתם התחלנו את הפרק הזה? אז במקום ממוצע ספיגה של כ-75 נקודות, הפעם חטפו הצהובים 99, ועוד עם הנחה קטנה לרגל חג המולד. מה שמזכיר, למי שהספיק לשכוח, שזהו בדיוק המכנה המשותף לכל אחד מחמשת ההפסדים עד כה. כלומר, כאשר ספגה אלופת ישראל 89 מחימקי, 86 מריאל מדריד, 92 ממילאנו, 96 מול ברצלונה ו-99, כאמור, אתמול, היא הפסידה.
וזוכרים את אחוזי השלשות של היריבה? אז אתמול הפגיזה אנדולו 16 שלשות ב-57%, אחרי שקלעה רק 2 כאלו ברבע הרביעי. האמת היא שמיצ'יץ', בובואה וסימון ביחד דפקו בעצמם 12 טריצות, מול ההגנה המשתהה וכבדת הרגליים של יריבתה אמש.
אה, והעבירות. רק 16 כאלו בוצעו אמש על ידי מכבי. כי אפילו כשהראש שידר פקודות בזמן אמת והגפיים הלאות ניסו ללפות איזה טורקי קטן באיזו עבירה גדולה, לא היה את מי. הם פשוט זזו מהר מדי והניעו טוב מדי. והסנופי דיסקו? הושר ונרקד אמש בטורקית שוטפת.
ההגנה קרסה מול אנדולו (getty)
כמה מילים על התקפה ואבדיה
כל המחמאות למשחק ההתקפה של אנדולו לא צריכות לגרוע מהדברים ההגנתיים הנפלאים אותה היא מבצעת. דברים שמשלבים גם הם פתרונות טקטיים חכמים עם רמת ביצוע ומחויבות גבוהה. קחו למשל את דואוש בלבאי, ששיחק אתמול 95 שניות בלבד, והספיק לחטוף כדור אחד במסגרת טיפול נכון ומדויק במהלך פיק אנד רול של סקוטי ווילבקין.
via GIPHY
ואם בתחילת המשחק עוד חזינו בפלאים שמסוגל ווילבקין לייצר בעצמו ולעצמו, כל עוד זורם החמצן לראשו וכל עוד הרגליים עדיין מתפקדות, אז ככל שנקפו להן הדקות נראה היה, לפחות נכון ליום 26.12.19, שפשוט אין למי ללכת. אין למי לתת את הכדור, ואין מי שיושיע כאשר משחק ההתקפה תקוע.
אולי, האמת, למעט כמה דקות טובות של דני אבדיה. את המשחק סיים היהלום עם 6 נקודות, 6 כדורים חוזרים ו-6 אסיסטים. ארבעה מהם הגיעו ברבע השני, בו זכה ל-7 דקות משחק שלמות.
כאן, למשל, הריצה מכבי תרגיל שעבד נהדר מול גלבוע/גליל במשחק הליגה האחרון, אשר מיקם את אבדיה עם הגב לסל, מול סימון הנמוך ממנו. וכאשר לארקין רימה הגנתית וניסה למנוע מדורסי לצאת החוצה על החסימה של קלויארו, אבדיה זיהה והעניש.
via GIPHY
ואולי אולי, בזכות הביטחון שקיבל חרף ההפסד, יצליח אבדיה להרים בעתיד הקרוב את אחוזי הקליעה שלו מבחוץ. אתמול יידה 4 שלשות והחטיא את כולן, והעונה כולה קלע רק 3 שלשות יורוליג. שזה מעט.
שלוש נקודות לסיום
1. מה נעשה עם זוסמן ומצבי הרוח שלו? לאחר תקופה נטולת ביטחון עצמי, הרים עצמו הזוס לכדי מספר תצוגות אדירות שסייעו לאלופת המדינה לייצר את הקסמים מהם נהנינו כולנו לאחרונה. והשבוע - רגרסיה. שתי תצוגות רעות ובעיקר מהוססות מול פאו ובגן נר מול גלבוע/גליל הובילו לעוד אחת כזאת אתמול באיסטנבול. אלו לא רק אחוזי הקליעה הנמוכים מהשדה (2/9), אלא בעיקר איבודי הכדור. אתמול היו לזוס ארבעה כאלו, שחלקם גרמו נזק מוחשי ומיידי. כמו למשל כאן, כשחוסר ההחלטיות שלו כשהוא עם הגב לסל, הפכו מסירה פוטנציאלית החוצה לדורסי או אבדיה לעבירה בלתי ספורטיבית בצד השני של המגרש.
via GIPHY
2. אפשר לדבר על קבלת ההחלטות של מכבי וספרופולוס במשחק שתי ההארכות מול גלבוע כגורם לעייפות החומר, אבל עדיף שלא. כי העייפות מצטברת ורחבה הרבה יותר מאשר עוד כמה דקות אקסטרה, מיותרות מבחינתם ככל שיהיו. והסגל הנוכחי, בגרסתו נטולת שישה שחקנים בכלל ובקו הקדמי המדולל והמדולדל שנותר בפרט, לא יוכל להחזיק מעמד עוד הרבה זמן, אם בכלל.
מכבי תל אביב רימתה את עצמה (ואולי לא רק את עצמה), כך מסתמן, כשסיפרה מדי שבוע סיפור שצפה חזרה קרובה של טאריק בלאק למגרשים. וזה לא קרה. ואם לא תעבוד מהר ונכון, חרף מגבלות שוק השחקנים מודל חורף 2019, תגלה עד מהרה שעם חלוף תקופת הקסם, נותרת היא עם גבוהים שאינם טובים יותר מאשר קבוצות אמצע הטבלה, ואולי גם תחתית הטבלה, מולן היא מתחרה.
3. כמו למשל ז'לגיריס קובנה ואלבא ברלין, שתי יריבותיה הקרובות. לפני שתמריא בחזרה לשני משחקי בית לוהטים ורצופים, מול מילאנו וברצלונה, צריכה מכבי תל אביב להתגבר ולהחזיק מעמד מול שחקני פנים כמו זאק לידיי, ג'וק לנדייל ולוק סיקמה. על פניו, לא מכשולים גבוהים מדי. בפועל, לא בטוח בכלל שכרגע יש לצהובים דברים טובים יותר בפנים.
@shay_hausmann