לא קורה הרבה ששחקן זר בקבוצת כדורסל ישראלית נשאר לאורך זמן ולא עוזב אחרי עונה אחת או שתיים, אפילו בקבוצה כמו מכבי תל אביב. אבל בעשור האחרון היה שחקן אחד כזה די בולט, שהיה בורג מרכזי בזכייה של הצהובים ביורוליג ב-2014. קוראים לו דווין סמית', והוא פינה מזמנו להתראיין היום (שני) בתכנית "מגרש פתוח" לכבוד התאריך החגיגי.
"קיבלתי כמה שיחות על היום הזה", הוא אמר. "אנשים רצו לדבר על האליפות ביורוליג ועל מה הרגשתי במהלך אותה העונה, איך דברים הלכו. לסכם את הריצה באותה העונה במילה אחת? מדהימה. זה היה מיוחד בשבילי. לא רק הניצחונות, אלא גם מערכות היחסים שנוצרו בקבוצה באותה התקופה, זה משהו שממשיך איתי, כנראה יותר זמן מהאליפויות".
מה אתה זוכר מאותו פיינל פור?
"חצי הגמר היה מאוד אינטנסיבי. תמיד היו לנו בעיות עם צסק"א מוסקבה, וידענו שהם מוכשרים, אבל תמיד האמנו בעצמנו. זה היה בלתי ייאמן לראות את כל האוהדים הצהובים בקהל ומסתובבים בעיר, ובמלון לפני המשחק. זה נתן לנו תמיכה מדהימה וביטחון בעצמנו. ללכת לאולם ולראות כל כך הרבה אנשים שתומכים בנו שם נתן לנו דחיפה נוספת".
באותה נקודת זמן, ולא בהסתכלות לאחור, לפני שחריאפה איבד - חשבת שתוכלו לנצח?
"כן, היינו בפיגור נקודה והיה לנו מספיק זמן לעשות עבירה ואז לנסות לנצח בצד השני. אם לא היינו מאמינים, אני לא חושב שהיינו מצליחים לקלוע אחרי שהשגנו את הכדור מהפספוס של חריאפה. אנחנו רק רצינו לנסות לחטוף, לעשות עבירה ולנצח במשחק, ודברים פשוט עבדו אחרת".
והגמר נגד ריאל?
"המשחק נגד ריאל היה זהה, במהלכו הרגשת את התמיכה מכל מיני כיוונים. שמענו על כל כך הרבה אנשים שהגיעו למילאנו וניסו להשיג כרטיסים. היו לנו שני משחקים טובים מאוד נגד ריאל מדריד במהלך העונה, הם היו צמודים והוכרעו בדקות הסיום, אז היינו בטוחים בעצמנו שנוכל להתמודד מולם בצורה טובה. באימונים ובאסיפות הווידאו הרגשתי שהמאמנים הכינו אותנו להיות מלאי ביטחון במהלך המשחק, ולא היה לאף אחד ספק שאנחנו ננצח".
"לא היה ספק שננצח" (getty)
סמית' התייחס לעונה הנפלאה של טייריס רייס, שדווקא היה קרוב להיחתך מהקבוצה: "בדרך שלנו לפיינל פור יכולת לראות שטייריס רייס וריקי היקמן הופכים להיות בורג מרכזי, במיוחד בסיום משחקים. כשיש לך שני שחקנים כאלו שיכולים לייצר בשביל עצמם ובשביל אחרים מרצון בדקות הסיום, זה היה משהו שלא היה להרבה קבוצות. הרבה קבוצות התקשו עם הזריזות שלהם והיכולת שלהם להגיע לטבעת ולקבור זריקות, והיה אפשר לראות שכולם הרגישו את זה בדקות הסיום נגד ריאל. זה היה 'טוב, זה הזמן שלכם להשתלט על המשחק ולנצח, אנחנו נשחק הגנה ואם תמסרו לנו נקלע, אבל זה תלוי בכם', והם עשו בזה עבודה מצוינת".
באופן טבעי, כולם זוכרים את המשחקים מול צסק"א וריאל, אבל במובן מסוים הנס האמיתי היה הניצחון מול מילאנו ברבע הגמר. הם היו מוכשרים, עמוקים ובעלי יתרון הביתיות. אז זה היה הנס?
"כן, מילאנו היו קבוצה מצוינת. לנסות לעצור את קית' לנגפורד זו משימה קשה לכל אחד, עד היום, והם היו קבוצה מאומנת היטב. המטרה שלנו הייתה לנצח משחק אחד במילאנו. הרגשנו שננצח בתל אביב, שהם לא יכולים לנצח אותנו בבית, והמטרה שלנו הייתה לנצח שם פעם אחת. אחרי שניצחנו במשחק הראשון, שהיה משוגע, באנו למשחק השני שאחרי ההפסד לעשות את מה שאנחנו צריכים לעשות, 'יש לנו ניצחון אחד, בואו נחזור הביתה ונסיים את העניין'".
הקבוצה לא התחילה את העונה בצורה טובה. הובסתם בדרבי, והיה דיבור ממשי שאם תפסידו לאילת בנובמבר, המאמן דייויד בלאט יפוטר. הרגשת את זה במהלך המשחק?
"לא ממש. יכולת לראות שיש דברים שקורים, אבל בשבילנו, אם מסתכלים על החודשים הראשונים של העונה, היו כמה חבר'ה חדשים שלא היו בהכנות לעונה כי היו במשימות של הנבחרת הלאומית. התחלנו את העונה עם מעט שחקנים, שבסופו של דבר קיבלו תפקיד משמעותי בקבוצה. ואז, אני פספסתי כמה משחקים... ניסינו לבנות כימיה ולא היה לנו מספיק זמן יחד. זה לוקח זמן, וזה משהו שלא תמיד נוצר בעסק הזה - יציבות וביטחון בצוות האימון כדי להצליח. למזלנו דברים הסתדרו לנו ודייויד נשאר והוא היה האיש הנכון לעבודה".
ברור שזה קשה לשלוט ביורוליג, אבל מה חסר למכבי מאז?
"גם השנה שלאחר מכן (2014/15) הייתה די מוצלחת עבורנו ביורוליג, בהתחשב בפציעות שלנו. שיחקנו מול פנרבחצ'ה שהייתה עמוקה וטובה יותר מאיתנו בסופו של דבר. הרבה מזה מגיע מהמשכיות, בצוות ובשחקנים. אם מסתכלים על כדורסל ברחבי העולם ובאירופה, הקבוצות הכי טובות משאירות את שחקני הליבה שלהם. מאמינות בצוות בעליות ובירידות, ומאמינות בשחקנים שיש להן, וזה חשוב. בלי המשכיות אתה תהיה פעם למעלה ופעם למטה, אפשר להשיג הצלחה, אבל היא לא תחזיק הרבה זמן".
גודס, טבק, ארז, בגאצקיס, שיבק, ספאחיה ועכשיו ספרופולוס - האם רכבת ההרים הזו היא חלק מהסיבה?
"כן, אני לא מכיר אפילו חלק מהאנשים שמנית עכשיו. בשנים האחרונות שלי היו לפחות חמישה (מאמנים), אבל אפשר לראות שעכשיו הסגל היה עקבי, והיה לו (ספרופולוס) זמן להטמיע את השיטה שלו ולשחקנים היה זמן להסתגל לצורת המשחק שהוא דורש, והם מצליחים".
סמית' החמיא לרייס ולדייויד בלאט
פרשת מכדורסל בנובמבר 2017 בגלל מצבך הבריאותי. כמה קשה היה הרגע הזה?
"היה לי קשה, כל אחד רוצה משחק פרידה. השלמתי עם זה שזאת תהיה השנה האחרונה שלי בכל מקרה והתכוננתי לחיים שאחרי הכדורסל, שאחרי קריירת המשחק שלי. זה לא היה כל כך קשה, אבל בהחלט לקח לי זמן להתרגל לזה - לא להיות בחדר ההלבשה כל יום".
רוב הספורטאים מתארים את היום שאחרי הפרישה כמעין חלל. אתה מסכים?
"כן. זה בחיים לא יהיה אותו הדבר. לא משנה מה אתה עושה, זה לא יהיה כמו בתקופה שהייתי שחקן. צריך למצוא עוד תחומי עניין, הרבה אנשים מתמקדים בכדורסל בלבד וצריך להתמקד ביותר מזה. בשבילי זה היה טוב כי יצא לי להיות עם המשפחה כל יום. נהניתי לקחת ולהחזיר את הילדים שלי מבית הספר, להיות שם בכל הפעילויות. האפשרות לעשות את זה כל יום במשך שנה הייתה הכי טובה בשבילי ובשביל משפחתי. הילדים שלי נהנו מזה שאני בבית. בהתחלה הם לא הבינו למה אני בבית, אבל הם נהנו מזה וגם אני".
סיימת לעבוד בפיניקס והצטרפת לאיווה מהג'י ליג כעוזר מאמן. מה השאיפה הסופית שלך בתחום הזה?
"להיות מאמן ראשי. אי אפשר לדעת איזה כיוון או רמה תיקח אותך הקריירה שלך. או מה מדבר אליך מבחינת תפקיד. אבל אני ארצה להיות מאמן ראשי, אחראי על קבוצה משלי. זה יכול להיות בג'י ליג או במכללות או בכל מקום שבו ארגיש שיכולה להיות לי השפעה".
מתי אתה חוזר למכבי?
"אשמח לחזור ולבקר בישראל. ניסיתי לקבוע הרבה פעמים וזה לא הסתדר, אבל לחזור לישראל זה בהחלט בתכניות שלי, במיוחד עם המשפחה. בתקופה עם כל כך הרבה חוסר וודאות אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל בהחלט אגיע בשנים הקרובות".
מסר לאוהדי מכבי שמשתגעים בגלל התאריך היום?
"תשאבו אליכם הכל. אני וכמה מהחבר'ה דיברנו על זה הבוקר. בתור שחקן אני מעריך את כל האוהדים ואת התמיכה שלהם, במיוחד אלו שטסו למילאנו (לפיינל פור) ועודדו וחגגו איתנו, שתדעו שיש גם לכם חלק בזה. לא היינו זוכים ביורוליג בלעדיכם".