בעוד שטרם ידוע מה יעלה בגורל היורוליג לעונת 2020/21, ראשי המפעל בתקופה האחרונה מספקים לחובבי הכדורסל פרויקט מיוחד בשיתוף פעולה עם ההיסטוריון ולדימיר סטנקוביץ' - "31 הגאונים של הכדורסל האירופי". בספר החדש מנתחים את המאמנים הגדולים של כל הזמנים ביבשת, ואחד שנכלל בפרויקט הזה הוא לא אחר מאשר דייויד בלאט.
הישראלי קיבל שלל מחמאות מהכותבים ("אחד המאמנים הגדולים בדור הנוכחי"), שהציגו את הביוגרפיה שלו וציינו כי היו שני רגעים משמעותיים ביותר בחייו ובקריירה שלו שהשפיעו על ההתקדמות שלו. הרגע הראשון היה ההשתתפות במשחקי המכביה של 1981, אז כשחקן הוא ייצג את ארה"ב וזכה איתה במדליית הזהב. בספר נכתב כי "בתקופה הזאת הוא סוף סוף קיבל הזדמנות להכיר את הארץ של אבות אבותיו". בלאט עצמו הודה בעבר כי בישראל הוא הפך להיות "הרבה יותר יהודי וציוני".
נקודת התפנית השנייה החשובה הייתה במאבק שלו עם איגוד הכדורסל הישראלי, אי שם ב-2005. שנים אחרי שפרש מכדורסל, הפך לאזרח ישראלי לכל דבר, הקים משפחה וכבר יצר לעצמו מוניטין לא קטן כמאמן, בלאט קיבל הצעה לאמן את נבחרת ישראל. אולם, היה רק מכשול אחד - הוא היה צריך לעבור קורס מאמנים שטרם עשה על מנת שיוכל לעמוד על הקווים במדים הלאומיים. מכיוון שאימן בזמנו את סנט פטרסבורג ברוסיה, לא היה יכול לגשת לקורס, ובסופו של דבר הוא דחה את ההצעה. מנגד, בנבחרת רוסיה פשוט חיפשו מאמן מספיק טוב, ובחרו בישראלי.
מהלך הדברים האלה, על פי הכותבים, הוביל לכך שבלאט הפך למאמן עם מוניטין הרבה יותר גדול ממה שהיה לפני כן. "מי יודע מה היה קורה אם בלאט היה בוחר בישראל במקום ברוסיה", נכתב. המאמן זכה עם רוסיה ביורובאסקט של 2007 וכן הוסיף מדליות ארד באליפות של 2011 ובאולימפיאדת לונדון 2012. הניצחון בגמר במדריד ב-2007 פתח לו הרבה מאד דלתות, ובכך הקריירה שלו נהייתה הרבה יותר עשירה כשאימן באפס פילזן, דינמו מוסקבה, אריס סלוניקי, ובסופו של דבר חזר גם למכבי תל אביב.
ואם כבר הזכרנו את מכבי, בניתוח המעמיק על הקריירה של בלאט מן הסתם לא שכחו את הזכייה ביורוליג 2014. "בלאט הרגיש שהוא בכיוון הנכון עם מכבי למרות ההפסד מול פנאתינייקוס ב-2011, והוא הוכיח זאת כשהגיע לגמר שוב, הפעם במילאנו. הוא עשה משהו שאף אחד לא ציפה - זכייה ביורוליג. בגמר הוא הוכיח שהוא מאסטר בסיטואציות דרמטיות, ובכך גם קיבל את תואר המאמן של העונה".