"זה היה לא נעים. אוהדים התקשרו ביום שלמחרת ושאלו אם אפשר לקבל החזר על המנוי. לא ידענו כל כך מה לומר להם כי לא היינו במצב כזה מעולם, היורוליג הפך להיות הדבר הכי מובן מאליו, ופתאום הוא לא היה. זאת היתה מציאות שלא הכרנו". מכבי תל אביב כמובן לא תציין את המאורע, אך החודש לפני 5 שנים, המועדון חווה את אחד מרגעי השפל הגדולים שלו, כאשר לראשונה בתולדותיו נשר מהמפעל הבכיר באירופה אל המפעל המשני, ונאלץ להסתגל למציאות כפי שתיארה אותה אחת העובדות לשעבר בציטוט הפותח.
- הערב, 21:45, מכבי תל אביב מול מילאנו ביורוליג, ישיר ב-5SPORT
"העונה הגרועה אי פעם"
זה קרה בעונת 15/16. את העונה ההיא התחיל על הקווים גיא גודס, עד שפוטר אחרי הפסד למכבי אשדוד. "לאחר מחשבה רבה ולבטים קשים, התקיימה היום פגישה עם גיא גודס בה הוחלט כי יש לעשות שינוי וכי גיא לא ימשיך לאמן את מכבי תל אביב", נמסר בהודעת המועדון. לפני ההפסד לאשדוד, מכבי רשמה מאזן של 4:1 ביורוליג, אז עדיין בפורמט הבתים. כעבור שבוע, מונה ז'אן טבק הקרואטי למחליפו, כשבתווך אבי אבן ניהל את משחק ההפסד לדרושאפקה בבית. גם טבק לא הצליח לעצור את הדימום, ואחרי מאזן של 6:4 בשלב הבתים, הצהובים נשרו לשלב הטופ 32 של היורוקאפ.
המשחק הזכור ביותר מאותה עונה, היה המשחק האחרון של מכבי ביורוליג, בחוץ נגד דרושאפקה. הקבוצה הגיעה למשחק הזה כאחת מתוך 3 קבוצות שמעולם לא החמיצו השתתפות בטופ 16 (יחד עם ברצלונה ופנאתינאיקוס), והיתה חייבת לנצח את הטורקים ב-11 נקודות הפרש לפחות, כדי להימנע מהדחה. וכך נולדה אחת הפארסות הגדולות שנראו ביורוליג: קצת יותר מדקה לסוף, התוצאה עמדה על שוויון 65, ומכבי רצתה להגיע להארכה, כדי לקבל עוד 5 דקות במטרה להגיע ל-11 הפרש המיוחלים.
ווילבקין במדי דרושפאקה נגד פרמאר. משחק שמכבי ת"א תרצה לשכוח (Getty)
זה התחיל עם איבוד כדור מכוון של ג׳ורדן פארמר, שסרב לזרוק לסל תוך 24 שניות כדי שהתוצאה תישאר מאוזנת; בצד השני, שחקן צעיר ומבטיח בשם סקוטי ווילבקין החטיא שלשה, והכדור חזר למכבי עם 47 שניות על השעון, עדיין בשוויון; הטורקים הבינו את הטריק ועשו עבירה כדי לשלוח את פארמר לקו ולאלץ אותו לקלוע; פארמר החטיא את שתי הזריקות בכוונה, מה שסחט מהשדר ניב רסקין משפט שייזכר שנים קדימה: "גור, לא ככה עולים לטופ סיקסטין". בהתקפה הבאה רג׳י רדינג סחט עבירה, הלך לקו, קלע זריקה אחת והחטיא במכוון את השנייה, כדי להוביל בנקודה אחת ולא לתת למכבי אפשרות להשוות; אחרי עוד כמה איבודים מכוונים של הטורקים, לבסוף מכבי ניצחה 70:66 ורסקין קינח: "סיום מביש לעונה מבישה".
עם סיום עונת היורוקאפ בפברואר 2016, כינס דיוויד פדרמן את מסיבת העיתונאים המפורסמת ואמר: "זו אולי העונה הכי קשה שלנו אי פעם והעובדה שאנחנו לא ביורוליג מדברת בעד עצמה. עשינו טעויות, אנחנו לא מסתתרים…. בעונה הבאה במכבי ת"א יהיו 12 שחקנים שכל אחד מהם הוא שחקן שיכול לשחק ביורוליג מול ריאל מדריד, ברצלונה וצסק"א מוסקבה. מה שקרה בעונה הזו הוא שונה ממה שיהיה בעונות הבאות".
שיטת התורות
"בתקופת היורוקאפ היה בלאגן כמעט בכל חזית בקבוצה בגלל התלות הכל כך גדולה בתוצאות הספורטיביות", נזכר ירון טלפז, שכיהן כסמנכ"ל המועדון בין השנים 2014 עד 2017 ושימש כנציג המועדון בארה"ב, עד שחזר לארץ בינואר 2016, הישר אל שיא הכאוס אחרי ההדחה מהיורוליג (ומאז חזר לפרשן NBA וספורט אמריקאי בערוץ הספורט וכיום אף חבר בצוות הדיגיטל של הוויזארדס), "בחזית העסקית-שיווקית נאלצנו להתמודד עם אתגר מאוד קשה, שבו הקבוצה לא מצליחה לתפקד אפילו קרוב לציפיות של הקהל, של התקשורת ושלה עצמה. היה קשה להביא את הקהל ליציעים, היה קשה להתנהל מול ספונסרים, לייצר הכנסות".
פדרמן. אז נולד הביטוי "12 שחקני יורוליג" (אלן שיבר)
הדעה הרווחת שהתפתחה בעונה ההיא ובזו שאחריה, היתה שקבלת ההחלטות במכבי ת״א מתבצעת בשיטה של "תורות": בכל פעם בעלים אחר עשה צעד קדימה וקיבל החלטה, לימים התברר שההחלטה לא הייתה טובה, ולכן בפעם הבאה דמות אחרת מצאה לנכון לקבל את ההחלטה. אף אחד, גם בתוך מכבי, לא ידע לומר מי מקבל את ההחלטות, למי יש את המילה האחרונה, מי פונה לשחקנים, מי מדבר עם סוכנים - הכל היה משתנה בהתאם לדמות שהחליטה שהיא עכשיו קצת יותר בפרונט. הבעיה היתה שכמעט אף החלטה לא התבררה כמוצלחת, והמועדון נקלע ללופ אינסופי של תהליך קבלת החלטות לוקה מהיסוד.
אחת הדוגמאות הזכורות מ"שיטת התורות" היתה ההחלטה להחתים את דגן יבזורי, בקיץ 2015. הקלע המצטיין כבר הגיע להבנות עם הפועל ירושלים, ואז נכנס לתמונה שמעון מזרחי, ועל פי דיווחים הגיע לפגישה עם יבזורי בבית קפה בגבעתיים עם חוזה מוכן, כשניקולה ווייצ'יץ', אז בימיו הראשונים כמנהל מקצועי, מעודכן "מהדרך". דוגמא נוספת מקיץ 2015: אחרי שהצוות המקצועי כבר התגבש על הסגל, דני פדרמן הודיע ליתר הבעלים כי ג'ורדן פארמר מוכן להגיע לת"א - ופארמר הוחתם למרות שהצוות המקצועי הודיע והתריע כי פארמר ורוצ'סטי זה לא הולך ביחד.
וזה לא שהמערכת לא ניסתה לתקן את עצמה. בסיום עונת היורוקאפ, מכבי עשתה רכש נוצץ דווקא מחוץ לפרקט: חגי בדש, לשעבר מנכ"ל בית ההשקעות פסגות, מונה למנכ"ל המועדון, והכוונה היתה לבנות מחדש את כל ההיררכיה הארגונית. "אני רואה לנגד עיניי אתגר מקצועי ואישי בניהול המועדון והובלתו לצד בעלי המניות, ההנהלה והדרג המקצועי בהיערכות האסטרטגית ליורוליג במתכונתו החדשה", אמר בדש, בעצמו אוהד מכבי מושבע, עם מינויו לתפקיד. אך ציפיות לחוד ומציאות לחוד, ואחרי שבדש הבין שהמערכת כולה עדיין לא בשלה לרה-ארגון שהיתה זקוקה לו כל כך, התפטר לאחר חצי שנה בלבד. את אותו מסלול עבר איש התקשורת הבכיר יונה ויזנטל, שהצטרף למועדון כיועץ מיוחד לבעלים ולהנהלה אך עזב אחרי ארבעה חודשים בלבד.
יבזורי. ווייצ'יץ' עודכן בדרך לחתימת החוזה (אלן שיבר)
במסגרת לקיחת התורות, אודי רקנאטי קיבל את המושכות והוביל למינויו של ארז אדלשטיין למאמן הקבוצה. בגלל שההחלטה עצמה לא התקבלה בתהליך מסודר, עם הסכמות רחבות של כל מקבלי ההחלטות, הסיכוי של אדלשטיין להצליח היה נמוך מאוד כמעט מהרגע הראשון, עד אותו לילה זכור של ה-23 באוקטובר 2016, עם ההודעה על פיטוריו של אדלשטיין ב-02:27 לפנות בוקר.
"אנשים בתוך מכבי שלא תמכו באדלשטיין, באו לשחקנים ואמרו להם שהביאו להם מאמן שמעולם לא זכה באף תואר", נזכר אחד השחקנים לשעבר, "זה היה קצת מביך. המאמנים התחלפו בקצב לא הגיוני". וכך התחילה רכבת המאמנים באותה עונה: רמי הדר החליף את אדלשטיין, איינרס בגאצקיס החליף את הדר, ולמרות שזכה בגביע המדינה פוטר והוחלף באריק שיבק, עם האמירה המפורסמת: "אני בטוח שמכבי תדע כיצד לתגמל אותי". על הדרך, קרו פרשיות שונות ומשונות כמו בדיקת הסמים של סוני ווימס, שנזרק מהקבוצה בעקבותיה.
הלקחים הופקו, בינתיים
מכבי כנראה הייתה זקוקה לשנתיים המסויטות הללו, כדי להבין שמשהו ברמה הארגונית-ניהולית חייב להשתנות. בסוף עונת 16/17 הוחלט ליישם את הרה-ארגון המיוחל, וניקולה ווייצ'יץ' קיבל את הסמכות המקצועית הכמעט בלעדית לבנות את הקבוצה, יחד עם המאמן שימונה.
כל הבעלים קיבלו החלטה משותפת לקחת כמה צעדים אחורה, הן ברמת קבלת ההחלטות במישור המקצועי, והן ברמה התקשורתית, ומאז מיעטו להעניק ראיונות או לקיים שיחות רקע עם עיתונאים. האקט הסימבולי ביותר היה ויתורו של שמעון מזרחי על כיסא העץ המפורסם בראש הספסל, והמעבר לשבת בשורה הראשונה שמאחורי הסל. אותו כיסא, אגב, משמש היום את יאניס ספרופולוס בפסקי הזמן.
מזרחי. ויתר על הכסא המפורסם (אלן שיבר)
בזמן שהניסיון עם הקדנציה השנייה של נבן ספאחיה לא עלה יפה, השינוי האמיתי הגיע עם מינויו של יאניס ספרופולוס. התמיכה והגיבוי שהמאמן היווני קיבל מהרגע הראשון, היא אולי חסרת תקדים במונחים של מכבי, בוודאי בהתחשב בעובדה שספרופולוס עד כה לא רשם הישג יוצא דופן: הוא זכה בשתי אליפויות - דבר שהפך למובן מאליו במועדון הצהוב, אך לא הצליח לזכות בגביע המדינה, לא הצליח להעפיל לפלייאוף היורוליג בחצי השנה הראשונה, והקורונה הרסה את ההישג המשמעותי ביותר - חזרה לפלייאוף היורוליג ואולי לפיינל פור.
טלפז מסכם: "היום, אם מסתכלים על הצד המקצועי, אפשר לראות שנעשתה הפקת לקחים טובה, עם לקיחת המושכות של הגורמים המקצועיים לצד הליכה אחורה של הבעלים. נראה שההירכיה המקצועית התאזנה עם מינויו של ספרופולוס, עם מערכת מקצועית בראשותו של ווייצ'יץ' והמילה האחרונה של יאניס עצמו. כרגע נדמה שכולם חיים עם זה טוב, ולכן התוצאות בהתאם".
דבר אחד בטוח: עם שינוי הפורמט ביורוליג - ליורוקאפ מכבי כבר לא תחזור.
ספרופולוס. הביא שינוי (אלן שיבר)