לכדורסל, כמו לכל דבר בחיים, יש כמה גישות. יש מומחים שיודעים להתווכח על קוצו של יורוסטפ וכאלה שרואים משחק פעם בחצי שנה, אנשים שתומכים בסגנון המשחק ב-NBA וכאלה שמעדיפים את הנעת הכדור וההגנות הלוחצות של היורוליג, וכן הלאה וכן הלאה. אין נכון ולא נכון, אבל יש כמה דברים שכולם יכולים להסכים עליהם.
במקרה של מכבי תל אביב, 2022/23, יש כמה דברים כאלה. כולם, מהפרשנים הבכירים ביותר ועד לאחרון אוהדי יום חמישי, יכולים להעיד שלורנזו בראון רכז טוב. כולם יסכימו שהקליעה וההגנה של מכבי לא יציבות, וכולם יסכימו שג'וש ניבו קופץ גבוה. אבל ממש גבוה. השאלה היא רק כמה.
בשיחה עם ערוץ הספורט לפני המשחק של מכבי ת"א מול פרטיזן בלגרד היום (שישי) ניבו, 2.06 מ', העיד שהוא יכול להגיע לגובה של 38.5 אינץ' בקפיצה מהמקום. בתרגום ליחידות המידה שלנו, זה אומר שניבו יכול לקפוץ למטר מהמקום אם הוא רק רוצה. 97.3 סנטימטר, ליתר דיוק.
אתלט ברמת NBA
המספר הזה חריג. ניבו לא השיאן, ובכל דראפט יש מספר שחקנים שמגיעים לגובה של 40 אינץ' (1.01 מ') ויותר ממנו. גם בליגת העל שלנו יש שחקנים שהגיעו לגובה הזה במדידות לפני דראפט ה-NBA, כמו ג'יי פי טוקוטו מהפועל תל אביב.
במדידה שנערכה לפני דראפט 2015 בו השתתף טוקוטו ונבחר בבחירה ה-58, הוא הגיע לגובה של 40 אינץ'. גלן רייס ג'וניור, לפני דראפט בו נבחר בבחירה ה-16, הגיע לגובה של 1.02 מ'. הניתור כשלעצמו לא חריג, אך מימדי הגוף משמעותיים מן הסתם.
טוקוטו. בין הקופצים המובילים בליגה (עודד קרני)
רייס ג'וניור וטוקוטו בגובה 1.98 מ'. שחקנים בגובה הזה לרוב יכולים לנתר לגובה גבוה יותר, אך ההשפעה שונה. כך למשל סי ג'יי מקולום (1.91 מ') יכול לנתר ל-38.5 אינץ', כמו ניבו, אך היכולת של כל אחד מהם כאיום אווירי שונה.
לכן ההשוואה הנכונה לניבו היא מבחינת שחקנים בגודל שלו, 2.06 מ' על 111 ק"ג. הוא מנתר לגובה גבוה יותר ממה ששחקנים כמו ג'ון קולינס (2.06 מ'), ג'רל מרטין (2.08 מ'), דניאל גאפורד (2.08 מ') ופסקל סיאקם (2.03 מ'). ארון גורדון, אחד המטביעים הגדולים בתולדות ה-NBA, מגיע ל-39 אינץ'. פחות מטוקוטו או רייס.
אז בכל הקשור לניתור מהמקום, ג'וש ניבו אתלט שלא נופל מהאתלטים הטובים ביותר בעולם. הנתונים השונים של שחקני NBA בדראפט, לפני שהעמיסו משקל וכשרובם כנראה היו רזים יותר מניבו היום, מראים את זה בצורה טובה. מה שמראה את זה בצורה טובה הרבה יותר הוא המהלך הבא.
טנק מעופף
היכולת הזאת היא מה שהופך את ג'וש ניבו לשחקן כל כך חשוב במכבי תל אביב. יותר מהמשחק העומד, הוא פשוט בלתי ניתן לעצירה כשהוא רץ עם הכדור או כמי שפותר התקפות תקועות בקפיצה למעלה. רוב הגבוהים ביורוליג לא מצליחים לעמוד במהירות שלו או בכוח המתפרץ.
ולכן מכבי תל אביב במיטבה כשהוא ליד הטבעת. 81.6% מהזקירות שלו הגיעו באזור הזה, לפי InStat, ולא פחות מ-25.6% הגיעו אחרי פיק-נ'-רול בו סיים באזור הטבעת. כשבראון או בולדווין משחררים את ניבו לאזור הטבעת זה פשוט בלתי עציר.
במקרים אחרים ניבו מנצל את הריווח בצבע וחותך פנימה כדי להטביע.
באופן טבעי, זה יושפע גם מהריווח של מכבי תל אביב. אמנם במשחק בו הקבוצה זרקה את כמות השלשות הגבוהה ביותר ניבו מיעט לשחק, מול מונאקו, אך ככל שיש פחות אנשים בצבע הוא יוכל להגיע לזריקות טובות יותר.
מצבים בהם ניבו מקבל את הכדור בקצה הבקבוק או משחק ליד גבוהים שחוסמים לו את חופש התנועה בצבע יכולים להגביל אותו. הוא לא מוסר מספיק טוב, וגם יתרונותיו בהגנה כמגן טבעת אתלטי לא מגיעים לידי ביטוי כשהוא משחק ליד גבוה נוסף בסגנון דומה לו, אלכס פויתרס.
לא בטוח שניבו עדיף על פויתרס או שמישהו משניהם יכול להיות הגבוה המוביל של קבוצת טופ יורוליג. ההגנה הלא עקבית, חוסר יכולת המסירה או הריווח הופך אותם לשחקנים מוגבלים, אבל יכול להיות שמכבי תראה טוב יותר אם היא תשחרר את הצבע לניבו.
הוא אחד השחקנים שהכי כיף לראות ביורוליג, והתאמה מושלמת לצד שני מובילי הכדור. אין ספק שכשהצבע פנוי, ניבו יכול לקפוץ גבוה יותר מכל אחד אחר. כמה רחוק מכבי יכולה לקפוץ יחד איתו? אולי הגיע הזמן שהם יתנו לו לנסות.