זה צהוב על צהוב
שתי נקודות מרכזיות הדגיש קואץ' יסיקביצ'יוס טרם פתיחת משחקה הביתי, בערך, של קבוצתו הצהובה פנרבחצ'ה. הראשונה, לטפל בריבאונד ההתקפה האימתני של הקבוצה הצהובה מהמזרח התיכון. השניה, להימנע מהחטיפות של היריבה, אשר מייצרות עבורה קצב מהיר ונקודות קלות.
ובכן, בסיומו של המשחק אמש בפוניבץ', כלומר עם השריקה למחצית, הסתכל לו השאראס על דף הסטטיסטיקה, חייך לרגע (ואז עבר לקלל ספורדית איזשהו שחקן ספורדי שעבר בדרכו, כדי שלא יחשבו לרגע שהתרכך או משהו, חלילה). בשלב הזה היו למכבי תל אביב 3 כדורים חוזרים בהתקפה.
ונכון, לפנר היו 5 איבודי כדור, אבל רק 1 מהם היה בגדר חטיפה. ההבדל אגב הוא ההבדל בין איבוד מת לבין איבוד חי. כשאתה מאבד "סתם" (צעדים, 3/8/24 שניות וכו וגו ודו) אז המשחק נעצר. כשאתה מאבד לטובת חטיפה של הצד השני, לרוב זה יסתיים בנקודות קלות בצד השני.
אה, ואלו אינן הסיבות היחידות לכך שבחלוף 20 דקות עמד ההפרש על 26. היו עוד כמה קטנות. ממש קטנות.
לא מניה בטוחה
כמו לטובי המתאבקים ב WWE, גם לווייד בולדווין יש מהלך מנצח. אז נכון, זה פחות מרשים מהשארפ שוטר של ברט הארט או הסטאנר של סטיב אוסטין, אבל יעיל באותה המידה. כמעט.
כשבולדווין הרביעי מגיע בכדרור לזריקה שלו מחצי מרחק, כל העיניים ביציע כבר עוברות לצד השני של המגרש. כי כולם יודעים שזה המהלך שלו. ושזה בפנים. ו-וואלה, זה כבר מזמן לא בפנים. וזה כנראה שילוב של כמה דברים. ראינו, כבר במשחק הנצחון מול בסקוניה, איך ההגנה היריבה ממש מכינה את עצמה ויוצאת גבוה וחזק על הזריקה של האיש. ראינו ורואים, במקביל, שבולדווין לא ממש איתנו.
ונכון, הבשורה על תום הקיצוץ הביאה איתה אנרגיות חדשות שניכרו היטב במשחק הנצחון האחרון על מונאקו. ונכון, אם נדבר גלויות, שזהו כרגע היוצא מן הכלל. מרבית המהלכים המצליחים של בולדווין בשלב זה הם אלו שבהם הוא מתפרע לכיוון הטבעת, זועק איייי ומחכה לשריקה (או לאי שריקה, כדי להוכיח לעולם הצייצנים שהוא מסוגל שלא לקבל עבירה טכנית).
בתוך השטף של משחק ההתקפה, בולדווין כבר הרבה זמן ליד. ולא, לא אמרתי כלום על משחק ההגנה, כי אחד המצטיינים בתחום בליגה השניה בטיבה בעולם החליט השנה שפחות מתאים לו.
הקיצר, הבה נביאה בדוגמא אחת. הנה כאן, שומר על בולדווין אחד ווילבקין. מאחר שהרביעי מזהה את הטיפול ההגנתי הצפוי בפיק אנד רול שלו עם ריברו, הוא בוחר ריג'קט (כלומר ללכת נגד כיוון החסימה) וכדרור ימינה. ולא ממש מפתיע אף אחד, כי גם ווילבקין וגם פאפאיאניס, על כל 218 סנטימטריו, אורבים לו בצד ומעל.
רגע. בואו נדבר מספרים. האחוז הנוכחי של בולדווין בזריקות ל-2 נקודות עומד על 42.7%. כדי להסביר לכם כמה זה רע וחריג, במושגים של האיש, נציין שזהו האחוז הגרוע שלו בכל הקריירה. כמעט. הוא קלע טוב יותר כשהיה במכללות (ונדרבילט ואייוה).
הוא קלע טוב יותר כששיחק בבאיירן, בסקוניה, אולימפיאקוס ובעונה הקודמת בצהוב. הוא קלע יותר טוב בג'י ליג. ואוקיי אוקיי, זה הלך לו פחות בפורטלנד ובממפיס. הקיצר, ולו מהבחינה הזאת, ולא בטוח שרק מהבחינה הזאת, זוהי עונת שפל של מי שאמור היה להיות השחקן הטוב ביותר של מכבי תל אביב. תהא הסיבה אשר תהא, בולדווין בשלב הזה רחוק מלהרגיש כמו מניה בטוחה.
לא מצא מהלך מנצח. בולדווין (getty)
כשפאפא לעג לקטנים
מכבי תל אביב של קטש, כמו הרבה מאוד קבוצות, שואפת אלי חילופים הגנתיים. בהרבה מקרים היא גם זאת שיוזמת אותם, כדי לבלבל את ההתקפה. כדי לחשוף את ההתקפה של המתנגדת למהלכים של אחד על אחד, בעוד היא מביאה עליהם עזרה ו/או שמירה כפולה.
וקטש, אתם יודעים, הוא איש של החלטות. הוא מחליט וייקוב הדין את המציאות. הקיצר, הוחלט טרם פתיחת המשחק שחילופים זה הדבר. אולי כי קיווה שהעירוב בין צהוב לצהוב יבלבל את היריבה. אולי כי הניח שאין שם מספיק כוח אש כדי להעניש. אני יכול לתת לכם עכשיו בערך ביליארד דוגמאות לבעיות ההגנתיות של מכבי תל אביב אתמול, אבל החלטתי לחוס על נפשותיכם הרכות ולכן תקבלו רק שתיים.
שתיים שבהם קיבל אותו הפאפאינאיס איש ממש קטן מולו, ואפילו ההלם מכמה שזה קל לא גרם לו להחטיא ממטר. הנה, כאן למשל. בסוף הפיק אנד רולים של מדר ופאפא מגיע לו החילוף ששולח על פאפאיאניס את בולדווין נטול העניין. שמחפש עם המבט את האיש שיקח את ממנו את הנפיל (בכדורסלנית, שסורקין יגיע במסגרת חילוף משולש). אבל הכדור הולך פנימה בקלות. ופנימה בקלות.
וכך, על חילופי הכלום ההגנתיים של מכבי, הלכה לה פנר פעם אחר פעם לסלים הקלים בצבע. הנה, רק עוד המחשה אחת. פיק אנד רול נוסף של מדר ופאפא מוביל לחילוף קל נוסף. הידד, הנה מגיע לו הקליבלנד כדי לשמור על פאפאיאניס. מסירה קלה פנימה מהצד. הטעיה נחמדה, וקרש סל קללל.
את המחצית הראשונה סיימה פנרבחצ'ה עם 15/19 ל-2 נקודות. שזה די טוב בכדורסל. את המשחק כולו, אחרי שהתחילה טיפה להשתעשע, עם 29/38. שזה מעל ל 76%. שזאת חתכת בושה וחרפה מבחינתה של קבוצה בעלת שאיפות כלשהן.
ולא, אני לא שם הכל על עניינים טקטיים. יש קבוצות שלהן כפתור און ואוף. בטח הגנתית. אצל מכבי תל אביב ברירת המחדל היא שהיא לא שומרת. בכלל. ואז הגיעה הבלחה בלתי מייצגת, כל עוד לא הוכח אחרת, מול מונאקו. ואתמול הגיע משהו הרבה יותר מוכר, רק שבהרבה יותר חריף וכואב. בעונה כל כך ארוכה, זה ממש לא לחטוף מדי פעם בראש.
ונכון, אין באמת הבדל בין הפסד קטן לבין הפסד גדול. ואתם יודעים מה? יש משחקים שבהם גם קבוצות גדולות פשוט מוותרות. אם הייתם אומרים לאנשי מכבי מראש שבסיומו של השבוע הזה הם יהיו עם נצחון והפסד, סביר שהיו לוקחים בכיף. ועדיין, עת יטוסו מערבה לבלגרד, ירגישו שאמש זה היה מוגזם. אמש זאת הייתה מבוכה. הייתה פדיחה.
הרגיש מוגזם. הרגיש כמו פדיחה (getty)
לשבור את השיטה
הגנה זה נחמד, אבל הייחוד של אלופת ישראל מגיע מתוך העליונות ההתקפית טקטית שלה. הקצב, הריווח, הפיק אנד רול. יו נואו. וגם שאראס נואו'ס. והקבוצה הטורקית שלו ריסקה אתמול את הכדורסל של קטש. היא נכנסה לתוך קווי המסירה. היא ביטלה לא מעט ממהלכי הפיק אנד רול. היא ממש לא התרגשה מהיכולות החדשות של ניבו, סורקין וכו' לקבל החלטות בכדרור ועם הפנים לסל.
רוצים דוגמא? למה לא? הנה פיק אנד רול ראשון של בולדווין. קלאתס, ששומר אותו, ממש לא מתרגש ונשאר צמוד אליו. וכאשר בולדווין מנסה לקבל בחזרה את הכדור, הגאון קלאתס (והוא באמת גאון) מונע את המסירה מניבו. אוקיי, אז עכשיו תורו של לורנזו בראון לנסות ולקבל, אבל ווילבקין (ווילבקין?!) נכנס הפעם לפוזיציית ה DENY ולא מאפשר. וכל שנותר הוא זריקה של בולדווין על הבאזר. מול הידיים של קלאתס. וזה לא פשוט.
הולד איט. תחזרו בבקשה רגע למהלך הקודם, כי יש בו גם דוגמא נהדרת לשליטה של הטורקים בריבאונד ההגנה. שימו לב כיצד 4 שחקנים של פנר סוגרים 4 שחקנים של מכבי שהולכים חזק אל ריבאונד ההתקפה, כולל שאנלי וביברוביץ' שסוגרים את ניבו וקולסון, בהתאמה, כשהם עם הגב לטבעת והפנים לעבר הגופיה. הצגה.
היידה. עוד אחת. אם לורנזו בראון או בולדווין לא מצליחים לקבל כדור, לאחר המסירה הראשונית, כל שנותר הוא נסיון של סורקין לקחת החלטה בראשית, ושל ניבו להציל את המודלת באחרית. לא לא לא.
הצגה של מדר
במטוטלת שבין ים מדר לבין תמיר בלאט, עמיתים למקצוע, נראה היה שהראשון התעלה מעל לשני בקיץ האחרון וקצת לפניו. הוא הפך לבעל הבית של נבחרת ישראל. הוא דפק חוזה של אין דברים כאלו בפנרבחצ'ה. הוא גם נתן לז'לקו אוברודוביץ' בראש, גם העמיק את הסכסוך בינו לבין סוכן העל מישקו רזנטוביץ' וגם עבר לעוד מאמן על אחד, יענו איטודיס.
ובלאט? אחרי שנתיים טובות באלבה ברלין, האיש חזר אל המולדת ואל המנטור קטש. ואז השתנה המומנטום. תמיר בלאט קיבל ומקבל קארט בלאנש כשהוא לובש צהוב כחול ונותן עונה של מחיאות כפיים. מדר? לא הלך לו קל עם איטודיס ועם קו אחורי משופע בסופרסטארים. ועת הגיע לו שרונאס יסיקביצ'יוס, עוד מאמן על אחד, נראה היה שמעמדו השתנה שוב, ולרעה.
כי ים מדר, בהגדרה, איננו שחקן של לדייק ולמסור בדיוק לאיש שיוצא מהחסימה. הוא איש של יכולות, של אלתור, של יצירה, של מהלכים שאינם בהכרח צפויים. ושאראס לא. ממש לא. אז הנה, הגיע המשחק מול מכבי תל אביב ומדר שיחק הכי בשליטה שאני ראיתי אי פעם.
כשהוא צייר, זה היה בין הקווים. כשהוא מסר, זה היה בול בתרגילים. כשהוא יכול היה לשעוט לעבר הטבעת, הוא בחר להתאפק ולהמתין. וזה טוב עבורו בקבוצה הזאת. וזה היה רע מאוד עבור הצהובים האחרים שבזבזו את הזמן של כולנו על הפרקט בליטא.
דוגמא? סוג של לחץ מבית לורנזו בראון על מדר גורם לישראלי לחשוב שבחיאת, תנו לי רגע אותו ואני עושה ממנו קציצות כמו שעושים בבית בבית דגן. אבל בסדר, קואץ' רוצה אחרת אז יש פיק אנד רול. ואז יש סורקין ממול. וים מדר ממשיך להפגין שליטה עצמית, ומחכה לטעות של מכבי תל אביב. ושימו לב בבקשה לפדיחה מבית קליבלנד את קולסון, שבוחרים משום מה להיתקע אחד בשני בצד השני. ו-ווילבקין פנוי, ו-ווילבקין דופק טריצה קלה. היידה ים.
והייתה גם הגנה של ים מדר. הגנה מצוינת. הוא לחץ חזק והכאיב למובילי הכדור של היריבה, ובמיוחד בלאט ובראון. הוא לא התחייב להימורים הגנתיים אלא שמר על המבנה הסולידי והקשוח שדורש המאמן שלו. בדקות שלו על הפרקט הוא היה מהמשבשים המרכזיים.
למשל כאן. בתחילת המהלך הוא דוחק את בלאט לפינה, כופה עליו איבוד כדור ומקשה מאוד על המסירה. ואח"כ מונע את נסיון המסירה הראשוני אל הגארד הישראלי. ובסוף עירני ומחויב מספיק כדי לבדוק את התספורת החדשה והמהממת של ריברו.
שלוש נקודות לסיום
1. הניהול של קטש – דיברנו לא מעט טקטיקה. בואו נדבר ניהול חילופים. לקראת סיומו של הרבע הראשון החליף קטש את כל החמישיה שלו, בשתי פעימות עוקבות. קרי בלאט, דיברתולומיאו, מנקו, ווב וריברו. ונכון, אין חוקים בכדורסל ובחיים וכל מאמן עושה מה שהוא מוצא לנכון. וזה, ספציפית, היה רע. קטש איננו מאמן מתנשא, אבל יש מאמנים אחרים שאצלם נחשב מהלך כזה ליהיר. ועד שחזרה לה החמישיה הבכירה, תם הטקס.
2. המשחק שחסר – גם השבוע לא תיטול מכבי תל אביב חלק במשחקי ליגת העל שלנו. בולוניה, היריבה שלה ברביעי, תטוס הביתה מברלין, תשחק מול פזארו בליגה ותמשיך לבלגרד מול מכבי. פנר, היריבה שלה אמש, תשוב מליטא ותשחק מול בואיקצמצ'ה (לבריאות). ורק מכבי לא. למה בעצם לא? כל הקבוצות שלנו שנוטלות חלק באירופה, כולל הפועל ומכבי תל אביב, צריכות לשחק בליגה במחזור הקרוב. ליגה שמנוהלת לא מרשה לעצמה את המבוכה הזאת.
3. הפרשים – תחילת הסיבוב הראשון מוצא את מכבי בחסרון בהפרשים מול מונאקו ובחסרון בהפרשים מול פנרבחצ'ה, שתיים שעשויות ללכת איתה ראש בראש על קרבות הכניסה לפלייאוף או למיקום בפליי-אין. השבוע יש בולוניה ופרטיזן בלגרד. נעקוב בעניין.
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.