החדשות הטובות
החדשות הטובות מבחינת מכבי תל אביב הן שתם החלק המייסר של לוח המשחקים. חמשת המשחקים הקרובים בליגה השניה בטיבה בעולם יהיו נגד חמש הקבוצות הקבוצות החלשות ביותר שיש ליורוליג להציע, יעני אלו שמדורגות כרגע במקומות 14-18 בטבלה.
מבט מפוכח אל מה שנותר מוביל למסקנה שהצהובים אמורים לסיים את העונה הסדירה במחוזות הפלייאין, כשהמקום השמיני מרגיש עדיין ריאלי. ובזה סיימנו עם החדשות הטובות.
החדשות הרעות
החדשות הרעות מבחינת מכבי תל אביב הן שהיא כרגע משחקת כדורסל רע, אפאתי ומופקר. היא מתאמצת רק לפעמים. היא נראית מאומנת רק לפרקים. היא לא משתפרת. היא לא מתקדמת. ובזה רק התחלנו עם החדשות הרעות.
לפני מספר טורים התחלנו עם הגאג השחוק של הוורדים אדומים הסיגליות כחולות ומכבי שוב חוטפת מעל X נקודות. במחצית המשחק או בסיומו. האמת היא שזה כבר לא גאג. וזה כבר לא מצחיק. מכבי תל אביב ספגה העונה כבר 2290 נקודות, וזה לא בגלל שהיא נטלה חלק ביותר מדי משחקים שהלכו להארכה.
ממוצע הספיגה שלה כבר חצה את רף 88 הנקודות. אין אף קבוצת יורוליג אחרת, כולל מי שתרצו, שההגנה שלה מביכה עד כדי כך. כולן, כולל כולן, מכבדות את עצמן טיפה יותר בצד שעליו אמורים להגן.
ונכון, ממוצע נקודות שחוטפים שייך לקטגוריית הסטטיסטיקה הישנה. הוא לא לוקח בחשבון ענייני קצב, כמות פוזשנים וכו וגו ודו. ונכון, יש רק קבוצה אחת במפעל שקולעת יותר מהצהובים ושמה בישראל ריאל מדריד. ונכון, זה ממש לא אומר שמשחק ההתקפה של מכבי תל אביב נקי מבעיות משמעותיות. ונכון, כך או כך, שזה לא משפר את התחושה סביב אלופת ישראל המכהנת.
קטש
אני לא יודע להגיד לכם מהי הדרך הנכונה לגדל ילדים. יש הורים שמעירים על הכל ומתערבים בהכל, כדי ללמד/לחנך. יש הורים שנותנים לילדים שלהם לטעות, כמדיניות, והכל כדי להעצים את מידת העצמאות והבטחון העצמי שלהם. אני לא יודע להגיד לכם מהי הדרך הנכונה לאמן שחקנים בוגרים.
הדרך שהכרנו פעם הייתה שיש מאמן שמסתובב עם מקל גדול ויש שחקנים AKA חניכים שהתפקיד שלהם בחיים הוא לעשות מה שאומרים להם. הגישה העכשווית, שמגיעה הישר מהליגה ההיא, אומרת ש#די_נו. הכדורסל שייך לשחקנים והתפקיד של המאמן הוא לנווט ולא להפריע יותר מדי.
אוקיי אוקיי, דווקא יש לי עמדה די ברורה איך ומה צריך, אבל זה לא לעכשיו. אני כן יודע שהמטרה של מאמן היא להוציא את המקסימום מהשחקנים שלו. אני כן יודע שהמטרה של מאמן היא להוציא את מידת המחויבות הנכונה מהשחקנים שלו. אני כן יודע שהמטרה של מאמן היא להציג רף של שיפור מהקבוצה שלו. אני כן יודע ששום דבר מזה לא קורה כיום במכבי תל אביב של עודד קטש.
נכון, יש נסיבות מקלות. יש מלחמה ואין ביתיות ויש או היו עניינים של כסף (או שפעם היה כסף). הכל נכון. אבל וואלה, גם הפועל ירושלים, חולון והפועל תל אביב משחקות בלי בית. אבל וואלה, גם הפועל תל אביב נוטלת חלק במפעל אינטנסיבי. ו-וואלה, גם אם לא נשווה לנציגות האחרות שלנו במפעלים האירופאיים, כל ההסברים כרגע אינם רלוונטיים.
נהוג לומר שמאמן הולך הביתה כשהוא מאבד את חדר ההלבשה. צריך לתקן את הקלישאה הזאת ולדבר על מאמן שהולך הביתה כשהוא לא מצליח להשפיע על השחקנים שלו. לעודד קטש יש השפעה בלתי ניתנת לערעור על האופן שבו השחקנים שלו משחקים והקבוצה שלו נראית. ההתקפה וההגנה בצלמו ובדמותו כרגע ותמיד.
האם יש לעודד קטש את היכולת להשפיע על השחקנים שלו ולגרום להם להתחייב יותר? להתמקד יותר? לשמור לפרקים? לעסוק בפעולות שיעשו טוב לקבוצה ולוותר על פעולות שישרתו אולי אותם אבל יעשו רע לקבוצה?
השחקנים של מכבי תל אביב אינם ילדים. יש להם רצונות ואג'נדות משלהם. הדרך המסורתית של קטש להיכנס לליבם וראשם של אלו אשר משחקים עבורו הייתה לשכנע אותם – ולהוכיח להם - שהוא זה שיגרום להם להיות טובים יותר. שהוא, מתוך ההבנה העמוקה שלו וכחלק מהשקט שלו, ילמד אותם. שהוא יראה להם כאן וכאן וכאן וכאן כמה דברים שישפרו אותם. כולל בולדווין. כולל בראון. האם נותרה בו היכולת הזאת כיום מול השחקנים שיש לו היום?
לא מתקבל על הדעת
בהיעדרו של לורנזו בראון, ניתן היה לחשוב שההתקפה של מכבי תל אביב תיפגע ושההגנה, אולי, לא. מול אנדולו, קבוצה אפאתית לא פחות, אשר חרטה על דגלה בעצמה את העקרון שהגנה זה דרעק, מכבי הסתדרה התקפית למשך חלקים משמעותיים של המשחק.
הגנתית, לא היה רגע אחד במהלך המשחק הזה שבו נדמה היה שמושגת שליטה צהובה אל מול הלארקינים של העולם. לא היה שלב אחד משך 40 הדקות שבו נדרשו הטורקים לשחק כדורסל מצוין כדי לקלוע. נכון, מדי פעם הייתה איזו זריקה קשה שנכנסה. נכון, לא באמת צריך היה את אותה זריקה קשה כדי לכבוש מול ההגנה הזאת.
בטורים שלי אנחנו יורדים לא אחת לרזולוציות טקטיות כדי להסביר דברים. רזולוציות? טקטיקה? הנה מהלך מתחילת הרבע הרביעי שבו יש כדור כתום אצל אחד שיין לארקין. שהוא טוב בכדורסל. שעקרונית, מבלי ללכת סחור, אפשר לומר בבטחון די גדול שהרעיון בגדול מולו הוא שעדיף שלא לתת לו לטייל. ואפילו שמו מולו את אנטוניוס קליבלנד, כדי לעשות דברים שעושים בהגנה.
והופ, זווית החסימה של ג'ונס מפתיעה את ריברו ואת העולם. וטראח, פתאום כל שאר השחקנים בצהוב עסוקים משום מה עם השחקנים שלהם ולא מגיעים כדי לנסות ולהציל את הטיילת אל הטבעת. מכבי תל אביב, בין היתר, היא קבוצת ההגנה הגרועה ביורוליג בכל הנוגע לטיפולי פיק אנד רול מול השחקן עם הכדור. זה מוכח, אגב, מספרית בקטגוריית הסטטיסקות המתקדמות יותר. גם כשהוא הרבה פחות מוכשר משיין לארקין. בטח כשהוא כן שיין לארקין.
טקטיקה? עם 4.4 שניות על השעון הקטן, מנסה אנדולו לחלץ משהו מהאווט הזה. ואותו הלארקין מרים זריקה קשה למדי. אוקיי, אז תמיר בלאט מתקשה לשים גוף מול אוסמאני ו- 210 סנטימטריו. את זה אפשר כמובן להבין. מה שפחות אפשר להבין, ואני מבקש שתתנו מבט חוזר, הוא מדוע כולם צופים בעניין בזריקה של אוסמאני לסל, כולל ריברו, קליבלנד ומנקו, במקום לעשות איזה מערוף ולהתייחס לטייריק ג'ונס שמלקט ומסיים בכיף שלו.
אני יכול לעבור איתכם מהלך מהלך וללעוג להגנה של מכבי תל אביב. לטיפולים ההגנתיים. לתגובות ההגנתיות. להגנת האחד על אחד ממצב סטטי ובמצבי קלוז אווט (יציאה אל הקלעים/ שחקנים שמקבלים את הכדור וחודרים לסל). בסוף? זה מתחיל קודם כל ברצון של השחקנים לעשות מהלכים הגנתיים. לעזור. להגיב. לתקשר.
תראו בבקשה את זה. אנדולו כאן שועטת באיטיות אל עבר הצד השני. קולסון מסמן לבלאט לקחת את לארקין, כדי שהוא עצמו יישב על בראינט. וגם בולדווין מסמן. איזה יופי. ובולדווין נשאר בפנים עם אותו האוסמני. 2.10 כבר אמרנו, כן? אם אתם יכולים, תעשו איזה פריז קטן כשהשעון הגדול מראה 6:58. קולסון ליד בראינט אבל לא לוחץ כדור. ריברו, אולי מוכן לפיק אנד רול ואולי לא, נשאר קרוב (מדי) לג'ונס למעלה, מחוץ לקשת שלוש הנקודות. בולדווין נכנס למצב פרונט, כלומר שומר בין אוסמני לבין הכדור.
וסורקין? אהה, הוא עומד שם איפשהו. האם אפשר היה להחליף בין סורקין לבין בולדווין עוד לפני? חד משמעית. האם אפשר היה לעזור במשהו לבולדווין? חד משמעית. האם סורקין עזר כאן הגנתית במשהו? חד משמעית שלא. האם כל אחד מהשחקנים בצהוב דאג רק לעצמו במהלך הזה? חד משמעית. האם זה מתקבל על הדעת? חד משמעית שלא. זה לא מתקבל על הדעת. ואוסמני, שלא ידע שהוא כזה, שבר במשחק הזה כל שיא קריירה אפשרי. הפרחים למכבי תל אביב, שדואגת לתחזק קשרי ידידות עם החברים שלנו מטורקיה. אין אף קבוצת יורוליג שסופגת יותר נקודות במתפרצת, פר פוזשן, ממכבי תל אביב. אם אתה יריב ובא לך לרוץ, זאת היריבה וזאת ההגנה שאתה רוצה מולך.
כשצריך לעזור, לא עוזרים וכל אחד לעצמו. כשלא צריך לעזור, אז דווקא בכיף. הנה הכדור הולך כאן פנימה לקלייברן. מול קולסון, שהוא בטח לא קטן או חלש ממנו. והנה, ריברו הפעם דווקא מגיע קרוב כדי להפגין נוכחות. והנה, גם בלאט מגיע, משום מה, למרות שאין כאן יתרון משמעותי ולמרות שהוא אמון על האיש שנמצא בצד הקרוב לכדור. והנה, בובואה מזהה את הפירצה ושוקע לכיוון הפינה הקרובה. ובלאט מאבד מולו קשר עין, ושלום שלום.
ולא שכחנו, תמיר בלאט. ברכות לרגל רגע טרבולטה המבולבל הראשון שלך.
via GIPHY
ההגנה של מכבי תל אביב הופכת אט אט פחות מצחיקה ויותר היסטורית. כשתסתיים העונה הזאת, היא עלולה להתגלות כאחת מקבוצות ההגנה הגרועות שהיו אי פעם ביורוליג. וזה לא מתקבל על הדעת. וזה לא יכול להימשך ככה.
איש הישר בעיניו יעשה
מבחינת ייצור נקודות (כללי, לא פר פוזשן), כבר אמרנו, הצהובים שניים רק לריאל מדריד. נו, אז סנופי דיסקו, לא? לא. כתבתי כאן פעם ואמשיך לנדנד בעניין הזה: הבעיות של הצהובים קיימות גם בצד הזה של המגרש. גם בכדורסל של קטש. שחקנים מרגיש בנוח, זה נכון. הרבה יותר מדי בנוח. והם עושים דברים שהם לא צריכים. והם מגזימים.
ג'וש ניבו מספק עונת כדורסל אדירה. כל כך אדירה עד שזה מרגיש לא ריאלי לצפות שהוא ישאר בצהוב עונה נוספת. וספק אם יש כוח התקפי כמוהו בליגה שיודע לנצל חיתוכים ללא כדור, יענו סליפים, כדי לסיים בעוצמה מעל הטבעת.
העניין הוא שניבו למד עוד כמה דברים השנה. והעניין הוא שהוא, גם הוא, התבלבל. ג'וש ניבו הוא לא שחקן טכני, למרות שלמד אצל קטש לסיים עם כל מיני זריקות חצי מרחק. ג'וש ניבו הוא לא שחקן פוסטאפ. אבל הוא דווקא מה זה רוצה.
והנה, כאן, כשהמסירה של בלאט מפספסת בחלקיקי שניה מצב של דאנק קל, מוצא עצמו ניבו עם הגב לסל, מול פלייס. שהוא גבוה בכדורסל. ולמרות שנותרו 10 שניות על השעון הקטן, למרות שקולסון הלוהט חופשי מחוץ לקשת שלוש הנקודות, ניבו חושב שמותר ורצוי להתנסות במעין זריקת וו מעל הלאפות המושטות של הגרמני ארוך הגפיים. אשכרה. זריקת וו. למה?
תמיר בלאט הצטיין התקפית במחצית הראשונה. לאחר כמה משחקים שפחות, הפעם הוא היה האיש שניווט. כולל 9 אסיסטים על 0 איבודים. היללנו ונמשיך להלל כאן את יכולת המסירה של האיש. היללנו ונמשיך להלל כאן את הבטחון העצמי שלעולם לא נסדק אצל האיש. בטחון עצמי זה יופי של דבר.
מצד שני, אם נדבר גלויות, בחירת הזריקות של בלאט מתקבלת אולי בשקט יחסי אצל מי מהאוהדים או מי מהמהלגים בגלל שהוא משלנו. זר, לפחות מסורתית, שלוקח ומרים זריקות שכאלו, נחשב שחקן אנוכי במקרה הטוב.
אז הנה בלאט מנצל את האדישות והעייפות של לארקין מחד ואת הטיפול ההגנתי המסוים של פלייס ו-וויליס מאידך כדי להרים שלשה סבירה ראשונה. ואחרי ריבאונד ההתקפה, עם 10 שניות על השעון הקטן, לא מהסס לשניה ומיידה עוד שלשה מקו הכדורעף הדמיוני. בכיף שלו.
כנראה שככה זה, כשהכל מותר. לפעמים נדמה שאיש הישר בעיניו יעשה. כשזה עובד, לא נותר אלא כפיים. כשזה לא עובד, זה לא טוב. זה ממש לא טוב.
ונסיים עם קליבלנד. אני רוצה שתתנו מבט במהלך הזה ותגידו לי מה כאן הגיוני בעיניכם. פיק אנד רול שחושב להריץ קליבלנד בפינה בהתחלה? פיק אנד רול מהאמצע שמריץ רפי מנקו בהמשך? ואחלה, זה הסתיים בשלשה. ואחלה, הסבירות שתרגיל כזה ייצא אל הפועל מול הגנה קצת פחות פראיירית מזאת של אנדולו מקבילה לסבירות שלורנזו בראון יבחר לשחקן ההגנה של השנה.
שלוש נקודות לסיום
1. קליבלנד – סיימנו את הפיסקה הקודמת עם קליבלנד, אז בואו נתחיל איתו את הנקודה הראשונה. האיש היה אתמול מהיותר טובים במכבי תל אביב. ואולי זה קורה רגע לפני שהוא הופך אפילו פחות רלוונטי מבחינת הסגל.
עקרונית, נראה שקליבלנד נפגע העונה משני פרמטרים משמעותיים. הראשון, שהדברים שהוא עושה לא מסתדרים עם הדברים שבהם המאמן שלו מאמין. הוא לא יודע לקבל החלטות מכדרור והוא לא קלע אמין מהפינה. חמור לא פחות, קליבלנד הוא לא אחד שמנסה לשחק כך או כך, אלא חי דווקא מהחלטות או זריקות שהן מחוץ לסכמה שמרכיבה את ההתקפה של מכבי. שזה לא טוב.
השני, שאין את יד אליהו הישן שיוכל להיעזר בשחקן אנרגיה כמוהו כדי לחפות על אי הדיוקים שלו. מבחינת קטש, שספק אם עף על ההחתמה של ג'ו תומאסון, אז לפחות האיש החדש יכול לקבל החלטות מפיק אנד רול פלאס לספק את הקשיחות ההגנתית שאין. הקיצר, לקליבלנד יש עכשיו חלון הזדמנויות צר במיוחד, רגע לפני נסיונות ההתאקלמות של תומאסון אל תפקיד הגארד שמקבל פה ושם דקות וכל עוד לורנזו בראון פצוע. אם לא יצליח להשתחל בזמן הזה, שיהיה לו בהצלחה.
2. ליגה – ענייני היורוליג כעת נדחקים הצידה לטובת הליגה. והדרבי. והמשחק מול ירושלים. על פניו, סתם משחקים יוקרתיים של חודש פברואר. בפועל, משחקים שבהם יש למכבי תל אביב הרבה בואכה המון מה להפסיד.
נצחון אדום בדרבי ביום ראשון יקרב אותה מאוד למצב שכל אפשרות צהובה לאליפות תעבור דרך נצחון בדרייבאין בפלייאוף. וזה עוד לפני שדיברנו על הקבוצה של קואץ' קנצוריס. שבוע גדול של כדורסל לפנינו. שבוע שבו שלוש קבוצות ברמה דומה ישחקו האחת נגד השניה. שלוש קבוצות שכל אחת מהן אמורה לצפות לקחת אליפות השנה. לא לחלום, לא לשאוף – לצפות.
3. הנהלה – קטש חוטף ובצדק. השחקנים שלו חוטפים ובצדק. קטש לפחות מדבר. השחקנים לפחות מדברים. מישהו שמע משהו מתישהו מההנהלה של מכבי תל אביב? תכניות? רצונות? תלונות? עדכון? כסף יש או אין? משהו? מישהו?
שבת שלום. שיהיה לנו טוב.