עונת היורוליג יצאה אמש (חמישי) באופן רשמי לדרך כאשר, מכבי ת״א נמצאת בסיטואציה שבה כל מה שיכול היה להישמע כתירוצים להרכב שנבנה שם השנה הפך לטיעונים נכונים שלא ניתן להתכחש אליהם. במקום בית עם קהל תומך היא מקבלת רעשי חריקות נעליים על הפרקט וכרוז שמהדהד לטריבונות ריקות. העדרו של שחקן גדול בעמדת הסמול פורוורד מאלץ אותה לבחור בפתרון לפיק אנד רול שעשה לה המון נזק ב-82:89 על וילרבאן. במקום השמרנות הכספית לה ציפו בתחילת העונה, הקבוצה שילמה יותר כסף ממה שהיא רצתה לישראלים שלה בגלל יריבה אדומה ונודניקית.

במקום להמשיך עם קבוצה עמוקה, בריאה ומצליחה היא בנתה מחדש והימרה על שחקנים טעוני הוכחה שיובילו אותה כי לך תשכנע זרים להגיע עכשיו לישראל. ורק לפני שלושה ימים עשרות טילים איראניים נשלחו לה על העיר. תוסיפו לזה גם אגו פגוע של אהובה שנזנחה על ידי וייד, ג׳וש, לורנזו ובונזי, שמות שבמכבי מקווים שיפסיקו לשמוע לפחות מדצמבר והלאה, ותקבלו קבוצה שבורחת מבשורה. נשמע כמו אוסף סיבות אידיאלי לעונת טאנקינג בניגוד לרצונה. אבל אתמול הבשורה הייתה אחרת. הבשורה על פי תמיר בלאט.

בלאט, מי שיכול היה להיות הקוורטרבק הישראלי הראשון בתולדות ה-NFL, עם פריזורה מזעזעת וצורך בעקב סטילטו שישלים לו את החסר בשביל להגיע ל-180 ס״מ, מריץ פיק אנד רולים כמו ילד שמעיף בועות סבון מתוך בקבוקון. הוא עושה את הגבוהים שמשחקים לידו מאושרים יותר, מוצלחים יותר ועשירים יותר.

בלאט הוא מוח כדורסל מבריק עם קליעה חורכת והבנת משחק נדירה, שמצלמת את המגרש ומחלקת אותו לננו מילימטרים, ואז מניחה את הכדור בידיים הנכונות, בזמן הנכון, במיקרו שניות. אתמול הוא היה עבור מכבי ת"א כיפת ברזל וטילי יריחו בעת ובעונה אחת. עם 36 נקודות מדד, סלים חשובים, אסיסטים מוטרפים, תוספת התקפית ורסטילית לרפרטואר שלו וקבלת החלטות מושלמת במהלכים קריטיים, הוא הציל אותה מהפסד מביך לקבוצה שמי שחפץ חיים ביורוליג לא יכול להרשות לעצמו להפסיד לה. כך נולד מנהיג.

כך נולד מנהיג (ג`ורג`יה קוסטיץ`)

מה שטוב לנוער מחוזית, טוב ליורוליג
בהשתלמויות המאמנים יספרו לכם שיש 12 דרכים לטפל הגנתית בפיק אנד רול. איש איש ודרכו. המאמנים הדוגמטיים הולכים עם הפתרון שלהם גם אם יפלו עליהם השמיים. המאמנים הגמישים מכינים לעצמם סל של תגובות שיתאימו ליריבים שונים. עודד קטש, ברוב שנותיו כמאמן, נהג להשתמש רוב הזמן בחילופים. זה נתפס רוב הזמן כפתרון עצל, אבל הסיבה האמיתית לכך הייתה שהסגלים שלו כללו פורוורדים ורסטיליים שיכלו לחפות אחד על השני. מאז תחילת ההכנה היינו צריכים לפעור עיניים כדי לראות את קטש בוחר בפתרון שנחשב מעט אולד סקול, כזה שמאמני אולד סקול אוהבים כי הוא "משדר" אגרסיביות: מעבר בכוח.

מכבי הנוכחית נטולת ורסטיליות גופנית ועל כן קטש בוחר במעבר בכוח בפיק אנד רול כפתרון הראשי שלו, פתרון אסטרטגי, כמו שאומרים בימים אלה. במעבר בכוח הרכז מנסה להצמד לרכז המתקיף ולבטל את החסימה כשהוא מנסה לעבור מעליה, ובכן, בכוח. יש הממליצים על איזה מרפקון למבושיו של הגבוה החוסם, בשביל ההרתעה. אבל אם המעבר של הרכז מתעכב והוא מוצא את עצמו מאחורי עכוזו של הרכז המתקיף, הגבוה צריך לעכב את הרכז, מה שגורם לתגובת שרשרת של התקפלות השחקן מהפינה הנגדית כדי לשמור על הצבע ועל הגבוה שמתגלגל.

אם אין עזרה על הגבוה המתגלגל, יש הטבעות בצבע. היו אתמול לא מעט כאלה מגבוהי וילרבאן שלרגע גילו עולם שלם, מופלא וערום: הצבע של מכבי ת״א. למרות שהבחירה ההגנתית הזו נשמעת הגיונית ונראתה לא רע לאורך ההכנה, אתמול היא הייתה קטסטרופלית. פיק אנד רול אחר פיק אנד רול, בלאט, לויד, יוקובאיטיס ודיברתולומיאו רדפו אחרי הרכזים של וילרבאן כמו מישהו שרודף אחרי אוטובוס שיצא מהתחנה, והשאירו את הגבוהים שלהם לנגיחות בצבע או את הקלעים לשלשות פנויות.

רומן סורקין היה איטי בתגובתו ואחרי שקיבל עבירה אחת שמר נגיעה כמו חרדית מברוקלין. קטש ניסה להגיב עם חילופים הגנתיים משולשים אבל גם זה לא עזר. ריח ההפסד עלה באף כמו פופקורן שנעשה בחלל סגור וכשהאחוזים לשתיים של וילרבאן נראו כמו מקבץ של קורס צלפים. אז מה גרם רק ל-11 נקודות בלבד שמכבי קיבלה ברבע האחרון? לא שינוי בפתרון ההגנתי, אלא מה שעושים בנוער מחוזית, אין יותר טוב מזה.

ליגת הנוער המחוזית היא אולי ליגת הנוער הרביעית והנמוכה ביותר בישראל, אבל היא גם הליגה הכי כיפית ומופלאה בעולם. מאמנים משתמשים בה בשטיקים וטריקים כדי לחפות על מחסור בכשרון וגובה של השחקנים. אז לעיתים, מה שטוב לנוער מחוזית יכול להיות טוב גם ביורוליג. זוכרים שניק נרס מטורונטו שיחק בוקס אנד וואן בגמר ה-NBA, פתרון קלאסי של נוער מחוזית? אז ככה. הרכב נמוך של מכבי עם ארבעה גארדים, שלא הביא פתרון אחר לפיק אנד רול אלא פשוט העלה אגרסיביות ויצר מעברים אגרסיביים ומוצלחים יותר של הרכז (בעיקר דיברתולמיאו) מה שמנע גם את האופציות ההתקפיות האחרות, ועם קצת מזל והחטאות של וילרבאן (בעיקר של פאריס לי), וכמה חילופים הגנתיים בלתי נמנעים שיצרו איבודי כדור והיידה, מה שנראה כמבוכה הראשונה העונה הפך לניצחון הראשון של העונה.

פתרונות מליגת הנוער המחוזית (ג`ורג`יה קוסטיץ`)

ממעמקי הפיצ'קומאטה
מכבי ת״א הציגה בהכנה ניצוצות של חיבור אנדרדוגי שנותן לה תקוות שהיא תהיה בסדר. שהעונה הזו ביורוליג תהיה משמעותית. שהיא תתקשה מול הגדולות, תתגבר על הקטנות ותתכתש עם הבינוניות על מקום בפלייאוף. שמאבק האליפות מול הפועל ת״א לא ייגמר בסיוט עם חגיגות אליפות בשידור ישיר מהפודקאסט של פטריק בברלי. יש לה מאמן מנוסה ומוכשר על הקווים. יש לה אנשים שיש להם מה להוכיח. יש לה מציאות שנוקשת לה על החלון ומעמידה אותה בפרופורציה. אבל עם המשחק ההגנתי שלה אתמול, כל הסיוטים הללו עלולים להתממש ולהעלות מהאוב את המילה הפופולרית ביותר ששחקנים מיוגסלביה לשעבר ששיחקו בישראל הוסיפו להיכל התהילה של הכדורסל הישראלי.

הבלקן האהוב תרם לא רק את צ׳ורצ׳יץ׳, ראדוביץ׳, ניקוליץ׳ (מילה האגדית!)), דובראש ודני אבדיה אלא גם את הפיצ׳קומאטה. מדובר בקללה הנפוצה ביותר בבלקן. מה פירושה? מאטה = אמא. פיצ׳קו….תשלימו לבד. המילה הזו כל כך מדבקת שהיא הפכה להיות סלנג של עכברי כדורסל. ואתמול, מלבד הטיפול בפיק אנד רול, מכבי ת״א הציגה שלושה וחצי רבעים של התנהלות הגנתית שהכריחה לשלוף את הפיצ׳קומאטה מהמעמקים, גם אם מדובר במחזור הראשון בלבד ויש זמן ועוד צריך לעבוד על הדברים: הגנת המעבר. חסימות שהן לא פיק אנד רול. הגנת היחיד. עזרה בצבע. תקשרות בחסימות. חיפוי וחזרה. שוב הגנת היחיד. ועוד יחיד. ועוד.

הכי חמור? שלושה פוזשנים, אחד בכל סוף רבע, זמן שבהם האינטנסיביות עולה והחשיבות מזנקת, שכל אחד מהם צרח פיצ׳קומאטה: סוף רבע ראשון אלפא קאבה, שם של כוכב לכת מטרילוגיית מלחמת הכוכבים, מחטיא לייאפ ומכבי חוטפת שלשה של ג׳קסון על הבאזר. סוף המחצית לייאפ של פאריס לי, לך ולכל המשפחה על הבאזר. סוף רבע שלישי שאקיל האריסון מחטיא לייאפ נוח. למזלה של מכבי ת״א, הרבע הרביעי נגמר עם זה:

תלמדו ילדים. ככה עושים את זה נכון. סורק את המגרש בהתקפת המעבר כמו רובוקופ, מנתח את הנתונים, מחכה לרגע הנכון, משחרר את הכדור בעוצמה הנכונה, בגובה המתאים, ליד הנכונה. תמיר בלאט. דברים טובים באים באריזות קטנות.
פרופורציה
לאור התקופה המוטרפת והמטורפת שאנו חיים בה, כשכל אזרח צריך להפגין תעצומות נפש וכל ילד הופך להיות חלק משיעור היסטוריה בשידור חי, משחקיה של מכבי ת״א ביורוליג הם בעיקר געגוע. הדהוד מרוחק של מה שהיה פעם עוגן של שפיות, חיים נורמליים, שגרה. היום זה הדבר הזה שקורה רחוק. הוא אמנם משודר בטלוויזיה, אבל הופך להיות תלוש, חסר קונטקסט, מרחף בעולם שפעם היה לנו, מנסה ללא הצלחה להוות סוג של אסקפיזם. אירוע שברקע שלו אנחנו בודקים ידיעות בטלגרם, ומחכים לידיעה הבאה, בתקווה שתהיה טובה. נדמה שהברכה החשובה ביותר לשנה החדשה היא שתהיה לכולנו שנה רגילה.

קבוצה		מש’	נצ’	הפסד	הפרש
1	מונאקו	1	1	0	13
2	פנאתינייקוס	1	1	0	10
3	באיירן מינכן	1	1	0	8
4	מכבי תל אביב	1	1	0	7
5	ז`לגיריס קובנה	1	1	0	7
6	באסקוניה	1	1	0	6
7	אולימפיאקוס	0	0	0	0
8	פנרבחצ`ה	0	0	0	0
9	אנדולו אפס	0	0	0	0
10	וירטוס בולוניה	0	0	0	0
11	פאריס באסקט	0	0	0	0
12	הכוכב האדום בלגרד	0	0	0	0
13	פרטיזן בלגרד	1	0	1	-6
14	וילרבאן	1	0	1	-7
15	ברצלונה	1	0	1	-7
16	ריאל מדריד	1	0	1	-8
17	אלבה ברלין	1	0	1	-10
18	ארמאני מילאנו	1	0	1	-13

הבשורה ע"פ תמיר: המנהיג של מכבי החדשה