המושיע
זו תקופה של חגים יהודיים, עם מצוות בין האדם למקום, בין אדם לחברו, ועכשיו נוספה אחת, חדשה: מצווה לנצח קבוצות עייפות, שבעות ולא מתוחכמות כמו אנאדולו אפס, גם כשאתה אנדרדוג. מכבי ת״א הצליחה לקיים את המצווה הזו ועשתה צדק לעצמה ולזהות האנדרדוג שלה. והזהות הזו מראה שהיא לא מפסידה לקבוצות שאולי איכותיות ועשירות יותר, אבל חכמות ואכפתיות פחות, על הקווים וביניהם.
היא מגלה שהסגל שלה העונה הוא שילוב של חיילים אפורים, לימונים סחוטים ושחקנים טעוני הוכחה, כי אלה הקלפים שהיא קיבלה העונה ואין לה ברירה אלא לאהוב את זה, להתמודד עם זה, ולהוכיח שהיא עדיין יכולה להיות פקטור ביורוליג. רוקאס יוקובאיטיס נפצע? שיהיה בריא, ג׳ון די מלא באנרגיה מתפרצת.
מי שהיה אמור להיות הגו טו גאי עזב? תוך שבוע כבר שכחו איך קוראים לו. כי ליד האפורים, הלימונים וטעוני ההוכחה יש עכשיו יהלום. היישר מהפריפריה של הליגה הטורקית בואכה ליגת האלופות של פיב״א, סייבן לי מתגלה כאיש לכדור אחרון, לכדור לפני אחרון ולכדור הלפני לפני אחרון. לאו דווקא לזרוק את הכדור האחרון או זה שלפניו, כאשר חמישה אסיסטים יעידו שהאיש יודע לפרגן, כולל אחד לסל ניצחון של הורד.
חוסר האנוכיות הזה הופך אותו למכפיל כוח וישחרר קלעים לשלשות ושחקנים לחיתוכים לנגיחות של קרש סל. אם מישהו דאג לרגע שמדובר בדייויד אנקראם קטן יותר, גילה סקורר לא אנוכי, שמודע למגבלות שלו, שמתקשה כשעושים עליו חילוף עם גארד גדול, אבל משתלב במשחק הקבוצתי. הוא גם מתאים למכבי מבחינה הגנתית, כלומר הוא שחקן נוסף שמתקשה בהגנת היחיד וירגיש בנוח עם חבורה שלא מסוגלת לייצר עצירות בצורה שיטתית, בטח לא בצבע.
היה לו יתרון נוסף, עד אתמול: למרות שמספר קבוצות רצו להחתים אותו והוא היה שם חם בפנקסים לא מעטים, הוא עדיין היה אנדרסקאוטד - כלומר לא ממש הכירו או ספרו אותו ברמת היורוליג. זה נגמר אתמול. היה לו משחק אחד להנות מהסיפור הזה. לא שזה יעזור לשומרים הבאים שלו אבל רגעים קשים עוד יגיעו. מה שחשוב למכבי זה שהיא מצאה את האיש שיציל אותה ברגעים שצריך סל או אסיסט כדי לשחרר לחץ, לעצור ריצה, לנצח משחק. מושיע. קיראו לו מעתה Saver לי. וחוץ מזה, כמה אנשים זוכרים את הסל הראשון של אנתוני פארקר במכבי? את הסל הראשון של דרק שארפ? שאראס? טום צ׳יימברס? תנחום כהן מינץ? אז את הסל הזה, הראשון של סייבן לי במכבי, כשהוא עולה הכי גבוה שהוא יכול ואז עולה עוד קצת, אף אחד לא ישכח:
חיילים אפורים, לימונים סחוטים
לי יהלום. אבל גם לחומרים פחות נוצצים מגיע קצת כבוד. כמו לשני החיילים האפורים של מכבי, ג׳יילן הורד וליוואי רנדולף. שניהם שיחקו אתמול הכי הרבה דקות במכבי (34 ו-32 בהתאמה) מהסיבה הפשוטה שהם מייצרים פחות מיסמצ׳ים ונותנים יציבות התקפית יחסית. רנדולף עם יכולת ליצור ובמיוחד הורד עם סיומת טובה באזור הצבע והיחידי שמספק גוף יחסית גדול לעמדה שלו. לא שזה מספיק הגנתית, הטבעת של מכבי צרחה אתמול מכאבים עם כל הטבעה של ונסן פוארייה, אבל לפחות יש פייט לא רע בריבאונד ויכולת לעשות חילופים על מספר עמדות. ולב. המון לב. תראו את שני החבר׳ה האלה מתנפלים על הריבאונד ולא מוותרים עד ששאגו בחורים כי נגמר:
ליד החיילים האפורים, לימונים סחוטים, אחד יותר, אחד פחות, הצמד כהן את דיברתולומיאו, לא משרד עורכי דין ניו יורקי אלא צמד יהודים יקרים שיכלו בקלות להיבחר לנבחרת שחקני הנוער מחוזית של היורוליג. אתלטיות נעלמת שמשולבת ברצון אדיר, חוסר יכולת לייצר לעצמם סל שמשולב בחכמת משחק, חוסר אונים מול אנשים גדולים יותר ואתלטיים יותר, מול אכפתיות ואנרגיות של שחקני בית שנלחמים על הבית. לשניהם היה את הפלוס/מינוס הגדול ביותר אתמול. אבל הפלוס האמיתי הוא דווקא זה של עודד קטש, שהעדיף דקות של כהן על חשבון ריברו ולא התפתה לסחוט לגמרי את סייבן לי לאורך המחצית השנייה והעלה את ג׳ון די (שסחט שתי עבירות תוקף בזכות המעבר בכוח בפיק אנד רול) להוביל עם בלאט את העסק.
אפס ביחסי אנוש
אז מכבי היא אולי קבוצה חסרה, חסרת ביתיות, עם בעיות הגנתיות אקוטיות שלא יפתרו בלי שימוש בשטיקים קצרי מועד כמו הגנות מתחלפות, איזוריות, סמול בול או משחק לחץ, או לחילופין החתמה של סנטר מאסיבי שיכול להגן על הטבעת, כאשר לא בטוח שלקטש יש רצון בשחקן כזה או להנהלה יש יכולת להחתים כזה. היא יכולה לשאוב גם עידוד ממשחק טוב יותר שרומן סורקין נתן אתמול. לא משחק טוב, אלא משחק טוב יותר מהשניים הראשונים ששיחק. ולמרות כל זה, מכבי משדרת שהיא קבוצה בריאה, לפחות ברוח שלה. מה שאי אפשר להגיד על היריבה שלה אתמול. כי איך מזהים קבוצה לא בריאה? לא ברוח, אלא בריח. כן, כמו אוכל שנרקב, גם לקבוצות יש ריח. אתה יכול להיות נוכח 10 דקות באימון ולראות את האינטראקציה.
קבוצה לא בריאה נופלת במהלכי האסל. זו קבוצה שמתמכרת לחולשות של היריבה שלה, כמו למשל הצבע של מכבי אתמול, אבל לא מייצרת פתרונות אלטרנטיביים במידה והיא תיתקל במומנטום, שינוי מגמה או שחקן כמו סייבן לי. אז היא נתקעת. כזו היא אנאדולו אפס. גם אם חסרה אתמול מספר שחקנים מורמונים שעונים לשם אלייז׳ה בראיינט, היא עדיין עמוסה בסייז ובכשרון, גם אם מזדקן. והעדות הכי טובה לקבוצה לא בריאה? הנה תמלול, ממה שהיה אפשר לשמוע, של פסק הזמן האחרון. אנאדולו במינוס 2, שלוש שניות לסוף:
המאמן מיאטוביץ' לשיין לארקין: ״סייד אאוט אוף באונס (כדור מהצד). פוינט (לא ברור אם פוינט גארד או במובן פואנטה) 5 מקבל את הכדור להנד אוף עבורך״.
לארקין, בתמהון משולב בהתנשאות משולבת בגועל, מכווץ גבות, מביט בחבריו, אולי הם הבינו ושואל: "פוינט?".
מיאטוביץ׳, שכל שפת גופו פונה ללארקין, מאבד בטחון, מסמן משהו על הלוח, מישהו אומר ״יש 3 שניות״, מיאטוביץ חוזר ״3 שניות״.
לארקין מעדכן אותו: ״יש 3 שניות״.
מיאטוביץ׳: ״אני יודע״. ואז הוא מציע שתי אפשרויות ושואל את לארקין מה הוא מעדיף. פיני גרשון ועדי גורדון בגמר הגביע של ירושלים מול מכבי ת״א זה לא.
פוארייה מציע אינפורמציה לא ברורה אבל גם ככה אף אחד לא מקשיב לו. רודריג בובאה ודרק ויליס בוהים באוויר. נבוכים.
מיאטוביץ׳ ללארקין: רוצה דאון 5? רוצה דאון 5?
לארקין מכחכח בדעתו, מהנהן בראשו באדישות, כאילו מיאטוביץ׳ הוא המלצר ששואל אותו אם הוא רוצה לשמוע על הספיישלים שלנו להיום.
מיאטוביץ׳: אה?
לארקין, הוד רוממתו, הסכים ואומר ״אוקיי דאון 5״.
מיאטוביץ׳: ״או אולי 3 סייד רגיל? יוצאים מהטיים אאוט.
הביצוע היה דווקא לא רע ולארקין הגיע לזריקה שהוא יכול לקלוע, אבל הסרחון של פסק הזמן הזה, לא יכול היה להסתיים אחרת. לפעמים יש צדק בעולם.