אמנם ניצחון אחד לא מבשר את בוא הזהות, אבל מי שהתרגל לראות את מכבי ת״א משחקת כדורסל מאוד מסוים ומאוד מצומצם לאורך 17 משחקים, כדורסל נטול זהות הגנתית, נטול יצירתיות התקפית ובעיקר נטול כבוד, היה צריך לשפשף את העיניים מול המסך אתמול ולבדוק אם הוא צופה במכבי ת״א של עונת היורוליג הנוכחית.
אולי זאת השראת חנוכה והמכבים, אולי ההחתמה של טרביון וויליאמס שהכניסה מכת חשמל אנרגטית, אולי בשבוע שחלף מאז סיום הסיבוב הקבוצה הזו עשתה השתלת זהות, אבל החבורה של קטש אתמול שמרה בהגנה כמו שלא שמרה לאורך כל הסיבוב הראשון. הגנה אישית, אגרסיבית, לוחצת ולא מתפשרת.
לא באלמנטים מתוחכמים, לא בהגנות מתחלפות, אלא רק בהעלאת האנרגיה והאגרסיביות ברמה האינדיבדואלית של כל שחקן. וההגנה הזו הייתה צינור החיים שהוביל להתקפה זורמת ולשבירת הרצון והיכולת של היריבה לחזור למשחק. הלחיצה האגרסיבית של שחקני מכבי על דוושת האנרגיה הייתה משולבת בקריאת סיטואציות, כניסה לקווי מסירה, חטיפות (8 במחצית הראשונה), סלים קלים במתפרצות והטבעות של אחד על אפס. לא פעם, לא פעמיים, לא שלוש.
מכבי אימללה את ז׳לגיריס והראתה עוד הבדל מהסיבוב הראשון הזוועתי, הבדל משמעותי מהבחינה המנטלית: בכל פעם שהיה יכול להיווצר פתח עבור ז׳לגיריס דרכו מכבי ת״א תאבד את ההפרש שנבנה החל מהרבע השני, היה שחקן בצהוב שעצר את הדימום. פעם יוקובאייטיס, פעם הורד, פעם רנדולף.
זו לא הייתה גבורה יוצאת דופן, לא הירו בול, אלא פשוט הפעולה הנכונה, הפשוטה והחכמה לאותו פוזשן. גם קטש נמנע מהרפתקאות של הרכבים שיכולים להיות פתח לצרות וניהל את הרוטציה באומץ ונתן לשחקנים לרכב על הגל שלהם עד שהוא נגמר. אפילו הפסק זמן שלו היה בזמן הפעם כדי לעצור מומנטום ירוק. מכבי ת״א של בין הקווים ועל הקווים הביטה אתמול בראי, לא הכירה את עצמה ואהבה את מה שראתה. והנה יש לה ניצחון חמישי העונה. זה ייתן לה תחושת משמעות עד למחזור הבא, ועם כדורסל כזה אולי אפילו תחושת משמעות ותחרות עד למחזור האחרון של היורוליג בעשירי באפריל, יומיים לפני ערב פסח. פליי אין? היא תצטרך את הניסים של חנוכה, פורים ופסח על סטרואידים אנאבוליים כדי שזה יקרה. אבל לפחות אחרי ניצחונות הדרך הביתה, גם אם הבית הוא בבלגרד, תהיה קצרה יותר.
כיף לנצח (Getty)
היי בנטורל
מכבי ת״א ניצחה אתמול עם מעט מאוד מהרעיונות ההתקפיים המרכזיים איתם המאמן שלה שיחק לאורך הסיבוב הראשון, שבנויות על פיק אנד רול של תמיר בלאט, בווריאציות שונות, מבריקות לעיתים ככל שיהיו. יוקובאייטיס קיבל את המושכות בעמדה מספר אחת מה ששיחרר את תמיר לעמדה 2, והרוקאס השתלט על המשחק ברבע הראשון. הוא כבר הוכיח שהוא יכול להיות אחלה רכז של קבוצות קטנות, לדקות מסוימות. אבל המפתח אתמול היו שוב הורד ורנדולף, שהפעם קיבלו שימוש אינסטרומנטלי בהם יותר מהרגיל.
לאורך הסיבוב הראשון מכבי ניסתה מדיי פעם ללכת למהלכי היי-לואו, כלומר משחק בין גבוהים או בין שחקנים עם יתרון גובה אבל הרעיונות הללו לרוב נזנחו אחרי פעם או פעמיים לטובת הפיק אנד רול הבלתי נגמר של בלאט ושות׳. אתמול מכבי טחנה את ז׳לגיריס בצבע בניגוד לכל הגיון סטטיסטי מודרני. היא התעקשה על המהלכים הללו בין הגבוהים או הגדולים יותר מהשומרים שלהם ומצאה זהב. עם היכולת של סורקין לרווח את ההתקפה זה נתן להורד ורנדולף המון מקום לשחק בצבע.
רנדולף גם קיבל בידודים עם הפנים לסל מול ליטאים ארוכים ואיטיים ממנו והצליח לייצר. בלאט, עם יכולת המסירה הפנומנלית שלו, מצא את סורקין או הורד בחצי עין עקומה ברגע שהם נעלו בצבע בלי יכולת של השומר שלהם להתארגן גופנית ולדחוק אותם החוצה. ודברים טובים קורים לקבוצות שמשחקות נכון אז קטש קיבל בונוס בזכות טרביון וויליאמס, איש שאוהב למסור ונראה שהוא נהנה מעצם העובדה שהוא כבר מחוץ לאלבה ברלין גם אם הוא תכף ישמע לראשונה אזעקה מאזור חיוג תימן.
נדמה שוויליאמס הוא אינסטרומנט שלא בא לחיות מכף ידו של תמיר בלאט אלא הוא יישות עצמאית שמביא אלמנטים שמוציאים אותו מהשבלונה שרק לוקחת ריבאונד, חוסמת לרכז בפיק אנד רול, מחכה לאיזו נגיעה בכדור ומקווה לטוב. הוא יכול ליצור, לנעול בצבע ולנהל את המשחק מההיי פוסט. אתמול זה השתלב בצורה מושלמת עם משחק ההיי לואו של קטש. אפילו טרינקיירי התחנן בפסק זמן לקראת הסוף: ״האם אפשר פעם אחת לעצור את ההייי - לואו״? התשובה אגב, הייתה שלילית.
טרביון וויליאמס. ישות עצמאית (Getty)
מכבי גם ניצחה את הסטטיסטיקה שטענה שחייבים הרבה שלשות כדי לנצח. לאורך כל הסיבוב הראשון הנתון הזה היה אחד הגורמים להפסדים שלה ולחד גוניות של ההתקפה שלה, ולכן הספיק לה לארבעה נצחונות בלבד. אתמול היא זרקה פחות מהממוצע שלה (15), קלעה בערך אותו דבר (7), אבל הצליחה לייצר מומנטומים הגנתיים, נקודות קלות והליכה אסטרטגית לצבע שחיפו על הטענה הרווחת (בצדק) שמספר שלשות דו ספרתי באחוזים סבירים יעמידו אותך לרוב בעמדת ניצחון. האם קטש יכול לסמן לעצמו שזו הדרך לנצח משחקים? ברמת האנרגיה - בוודאי. ברמת הסטטיסטיקה, ספק גדול. לאורך זמן קבוצה שלא מוצאת איום עקבי מבחוץ תתקשה להתמודד עם פתרונות הגנתיים שיצופפו את הצבע וימנעו מהגבוהים שלה לשחק ביניהם בצורה חופשית כמו אתמול.
כחלק נוסף מהרמונט ההגנתי של אתמול, מכבי הראתה זווית הגנתית נוספת: סימון שחקן וחיסולו. לוני ווקר אמנם קלע 14 נקודות וכמעט הגיע לממוצע שלו (15) אבל זה קרה עם אחד מ10 לשלוש (ומתבקש לקרוא לשלשה הבודדה הזו לונלי ווקר), כשהוא מוצא את עצמו מול גופות משתנים ואינטנסיביים כמו ריימן, רנדולף ודיברתולומיאו, שהפעילו לחץ על הכדור, סיפקו קלוזאאוטים אגרסיביים ונתנו לו לרוב מבטים מאותגרים לסל.
כשז׳לגיריס חיפשה אלטרנטיבה לווקר היא מצאה את סילביאן פרנסיסקו, גרסת הכדורסל של מארג׳ סימפסון, שקיבל טיפול דומה ונראה כמו מועמד אידיאלי לחתום במכבי ת״א של הסיבוב הראשון. הכי חשוב: נדמה שמי שהקשיב מקרוב אתמול שמע צליל של אסימון שנופל: זו רמת המחוייבות ההגנתית שהליגה הזו דורשת (ג׳ייק כהן יוצא בטירוף על גב של שחקן בחסימה לקלעי!), זו הפשטות ההתקפית שממקסמת יכולות ומחביאה חסרונות, זו רמת ניהול הרוטציה, זה הריכוז המנטלי הנדרש, זו איכות הביצוע. ואפשר גם לומר תודה על איכות היריבה אתמול. אבל למכבי אין זכות להתלונן: כל שבוע יריבותיה קיבלו אותה ו-13 פעמים עשו מה שעושים מול קבוצות שלא משחקות טוב: מנצחים.
המחויבות ההגנתית ניצחה (Getty)
השתלמות המאמנים של קטש
לאור תוצאות הסיבוב הראשון, הועלו כמה רעיונות בקשר לדרך בה מכבי צריכה להעביר את הסיבוב השני, המדכא, של היורוליג. רגע לפני שעל כל קיר במועדון ובחדרי המלון בבלגרד מציירים לוח שנה בו מופיעים איקסים על הימים עד לעשירי באפריל, התאריך בו ישוחק המחזור האחרון ביורוליג, כמו אסירים בתא שמסמנים את הזמן עד יום השחרור שלהם.
נזרקו רעיונות כמו לתת דקות לעומר מאייר כי יותר גרוע לא יכול להיות. זה אמנם קוריוז נחמד כדי לתת לאוהדים הממורמרים (בצדק) תחושה שיש איזושהי מחשבה על העתיד, הרי תינוק חדש במשפחה תמיד נותן אופטימיות. אבל כדי להיות שחקן משמעותי מאייר צריך לשחק 25 דקות בליגה הישראלית. כמו שתמיר בלאט שיחק בחולון וירושלים. כמו שקטש שיחק במכבי ר״ג. עצה נוספת הייתה להתרכז בליגה המקומית, עצה שלא רלוונטית עד הפלייאוף, גם אם מאבקים על ביתיות הם חשובים.
נדמה שקטגוריית השיפור החשובה ביותר עבור המועדון ועבור עודד קטש עצמו, בהנחה שהוא ממשיך בעונה הבאה, הוא הצמיחה והגדילה שלו כמאמן. ניצנים של זה נראו אתמול מול ז׳לגיריס אבל זה חייב להיות בהיקף רחב יותר, עם חשבון נפש אמיתי ונוקב של קטש עם עצמו. והשאלה שהוא צריך לשאול את עצמו היא האם הוא מוכן להתגמש? וכמה רחוק, כמה הפסדים, הוא מוכן ללכת עם האידיאולוגיה שלו? אם הוא יהיה אמיץ מספיק להפוך את הסיבוב השני של היורוליג לשדה ניסויים, מעין השתלמות מאמנים של 17 משחקים, בהם ינסה דברים שהם לא חלק מהרפטואר שלו, אבל אולי יהפכו להיות.
לא ברור אם הקבוצות הבאות שהוא יאמן יהיו דומיננטיות או אנדרדוגיות, אבל כן ברור שהרפטואר שלו כמאמן כרגע לא מתאים לסיטואציה הנוכחית של מכבי ת״א ואולי גם לסיטואציות עתידיות. קטש לא יודע לאמן בתור אנדרדוג. הוא גדל בתור הנסיך של מכבי, ונסיך הוא אף פעם לא אנדרדוג. כן, הייתה האליפות ההיא של גלבוע/גליל. אבל זה היה עם זכר אלפא כמו ג׳רמי פארגו. אחרי שהוכח שהכדורסל האידיאולוגי והאסתטי שקטש מנסה לשחק לא מתאים לסגל הזה, ולא מתאים להוויית האנדרדוג של העונה הזו, כשלאורך הסיבוב הראשון מכבי ת״א הייתה קבוצת תחתית נטולת יכולת הכרעה עם מחסור בכשרון כמעט בכל עמדה, קטש צריך ללמד את עצמו, או לקחת מישהו שיעזור לו, איך לשחק כאנדרדוג. כאמור, ניצנים של זה נראו אתמול.
לא בקטע של מוטיבציה, קטש הוא לא שייע, ושחקן שצריך לקבל מוטיבציה מהמאמן שלו ראוי שיפרוש. אבל ברמה הטקטית קטש חייב להוסיף לעצמו כלים. מתחילת העונה עמדנו על הצורך של קטש לאמץ גישות של ליגת נוער מחוזית, ליגת הנוער המופלאה בעולם, בה מחפים על מחסור בכשרון או יכולת בעזרים טקטיים, גימיקים שפלים ואלתורים של עניים.
גם אם זו הייתה דאחקה, אימוץ גישה כזו יוסיף לקטש יכולות שליפת שפנים תלויות סיטואציה, יכולת אלתור עם לקיחת סיכונים, ויהפכו אותו למאמן טוב יותר ושלם יותר. סגנון המשחק הזה לא יגדיר אותו כמאמן, כאדם. הוא לא צריך לחשוש שיראו בו איזה מאלתר, גימיקאי. אלא זה רק יוסיף נדבך לסל הכלים שלו. וזה בטח לא ייקח ממנו את מה שהוא רוצה ליישם, בקבוצות שהכדורסל הספציפי שלו יתאים להן. קטש צריך ללמוד לעבוד עם מה שיש, לא עם מה שהוא היה רוצה שיהיה.
כל מאמן שמסתכל לאחור על הדברים שהוא עשה בקבוצות שהוא אימן רוצה לתלוש לעצמו שערות על השטויות שעשה, שנראו בזמן אמת כדבר הנכון. מה קטש יגיד על העונה הזו בעוד חמש שנים מהיום? אם יהיה גמיש מספיק, מכאן תתחיל הצמיחה שלו כמאמן, כאדם. לשחק כדורסל אידיאולוגי לא שם אותך בדרגה מוסרית גבוהה יותר מאחרים. בסיטואציה הנוכחית של קטש במכבי ת״א היא גורמת לך להכנס עם הראש בקיר שוב ושוב ושוב כשהמציאות מנסה להסביר לך שזה לא עובד. ומאזן של 13:5 זה לא ראש בקיר, זה מפעל לזעזועי מוח. שווה לנסות, מקסימום יצליח.